ניצחון אמריקאי: הריקודים הסוערים של חלק מהפוליטיקאים, הצייצנים והשמאלנים על דמו המטאפורי של דונלד טראמפ מיותרים. אם היינו בוחנים את טראמפ במדד מוסרי או אנושי, ברור שהאיש לא ראוי לעמוד בראש שום דבר, בטח שלא המעצמה החזקה בעולם. אבל אנחנו ישראלים, ולכן אין ברירה: צריך להפריד בין אישיותו המחליאה לבין העובדה שהוא עשה כמה דברים חשובים למעננו. לא, אני לא מתכוון לסיפוח זצוק"ל וגם לא לרומן עם המתנחלים שניהל השגריר דייוויד פרידמן. לא צריך להיות פתטי כבועז ביסמוט כדי להבין שבנושא האיראני, בנושא הביטחוני, בהצגת "תוכנית המאה", בחיסולו של קאסם סולימאני וב"הסכמי אברהם", הנשיא הזה תרם לביטחונה ולשגשוגה של מדינת ישראל תרומה ניכרת. לפעמים אפשר פשוט להגיד תודה. זה חינם.
חשבתם שזה נגמר? כך טראמפ מתכוונן להילחם על הבית הלבן
יכול להיות שהקינות והיבבות של הימין ודובריו על קברה הטרי של הקדנציה השנייה של טראמפ מוצדקות, ויכול להיות שלא. לעולם לא נדע איזה טראמפ היה מופיע לקדנציה השנייה. האם היה חותר בכל הכוח להסכם עם איראן כדי לזכות בפרס נובל, או ממשיך במדיניות של "לחץ מקסימלי" כדי למוטט את האייתולות? אין לדעת.
דבר אחד בטוח: כל אלה שמספידים את אמריקה, מקשקשים בקומקום. כל אלה שקובעים שהתמיכה המרשימה בטראמפ מוכיחה ש"טראמפ זה אמריקה", לא מכירים את אמריקה. הדרך הטובה ביותר להסביר להם מהי אמריקה היא לשאול אותם מתי בפעם האחרונה הוציאו ויזה, קנו כרטיס יקר, טסו 12 שעות, עברו את התור הארוך בהגירה וצלחו את המונית הצהובה כדי להגיע לברמינגהם באלבמה או לאומהה בנברסקה. ספוילר: אף פעם. עשרות מיליוני תיירים, ובהם לא מעט ישראלים, נוהרים לניו יורק, לבוסטון, לשיקגו, ללוס אנג'לס, לסן פרנסיסקו. זוהי אמריקה שהעולם מכיר, זוהי אמריקה שהעולם מוקיר, זוהי אמריקה שמנהיגה את העולם החופשי, זוהי אמריקה שהעולם מעריץ. כלומר, העריץ עד שטראמפ הגיע.
זאת ועוד: קפטן אמריקה דונלד טראמפ זכה לפני ארבע שנים בנשיאות, אף שקיבל 3 מיליון קולות פחות מהילארי קלינטון, אחת המועמדות החלשות ביותר שהעמידה המפלגה הדמוקרטית אי פעם. השנה הוא קיבל כ־5 מיליון קולות פחות מג'ו ביידן, שיחגוג 80 בעוד שנתיים. מה שאירע באמריקה בשבוע שעבר לא היה ניצחון של ביידן, אלא תבוסה סוחפת של טראמפ. מי שתעקור את טראמפ מהבית הלבן היא אמריקה.
וגם הטיעון המוזר שבלי הקורונה טראמפ היה מנצח לא מחזיק מים. הקורונה היתה מלחמת וייטנאם של טראמפ. המבחן העליון, האולטימטיבי, של המנהיג. כדי לנצח את הקורונה לא מספיק לנאום נאומים חוצבי להבות ולהבטיח לבנות חומה ("שהמקסיקנים יממנו") ולא לקיים. כדי לנצח את הקורונה, צריך להיות מנהיג עם חזון, עם אחריות, עם יכולת ביצוע, עם כושר מנהיגות. כל מה שטראמפ לא היה. הטיפול הנפשע שלו במגיפה, שהרגה כבר יותר מרבע מיליון אמריקאים, הוא כישלון מחפיר ואי אפשר להפריד אותו מהכהונה עצמה.
בואו נעבור לביידן. האם הוא באמת ידיד אמת מסור של ישראל, כפי שאומרים כל מי שנחשפו אליו, או מישהו שהולך לקלקל את ההילולה הפרועה של נתניהו והימין ברגל גסה ולהחזיר את הסדר הישן על כנו? התשובה היא גם וגם. והמצב מורכב.
במונחים שהתקבעו כאן שנות דור, ביידן הוא אחד האוהדים המסורים, הוותיקים, העקביים והאוהבים של ישראל אי פעם. רקורד ההצבעה שלו מושלם. לא פעם הגדיר עצמו "ציוני". הוא מחויב לישראל, אהבתו אליה טבעית, לא מאולצת, הוא באמת חושב שאנחנו הצד הצודק ושארצות הברית של אמריקה צריכה תמיד לעמוד שם, לתת לנו כתף, לפתוח לנו מטרייה, לספק לנו כל מה שצריך כדי להבטיח את ביטחוננו ועתידנו.
עד זריחתו של דונלד טראמפ בשמי המזרח התיכון, אי אפשר היה לפלל למישהו טוב יותר מביידן. כל הממשלים האמריקאיים, דמוקרטיים ורפובליקניים, נקטו את אותה מדיניות ברורה: סיוע נדיב לישראל, מטרייה מדינית לישראל, ברית ביטחונית, צבאית וכלכלית עם ישראל, אבל גם הערת אזהרה: מחויבות מוחלטת לפתרון שתי המדינות, אי־הכרה בהתנחלויות, הגדרת הקו הירוק כבסיס למו"מ ואי־הכרה בירושלים כבירת ישראל בגלל העובדה שגם מזרח העיר שייך אליה (אין לאף אמריקאי בעיה עם מערב העיר). דומה שכך היה תמיד, וכך יהיה.
אבל אז הגיע טראמפ, ובבעיטת יעף ריסק את כל זה. מינה מתנחל קיצוני לשגריר, העביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונות ברמת הגולן, מחק את הפלסטינים, הפסיק את המימון לאונר"א, הפסיק את המימון לרשות, ועוד היד נטויה. זה שימח מאוד את הימין, זה הרקיד את המתנחלים, אבל כל מי שעצר רגע כדי לחשוב, ידע שכמו שזה בא, ככה זה גם ילך. מתי? כשטראמפ יסיים את תפקידו. ולכן מפלתו של דונלד טראמפ היא לגמרי גם מפלתם של המתנחלים.
במציאות הטראמפית נוצרה משוואה חדשה עם משתנים שונים לגמרי. פתאום נשיא אמריקאי מהסוג של קלינטון, של ג'ורג' בוש (הבן), של ביידן, לא נחשב כבר לאוהד ישראל רק כי הוא יחתור ליישום פתרון שתי המדינות. פתאום נשיא שלא ישלח ברכה נשיאותית ליוסי דגן לכבוד הבריתה של אחייניתו, נחשב לעוין. פתאום מי שלא נשבע בתקומתה של איתמר ג', נחשב לצורר. פיתחנו תיאבון בריא בתקופת טראמפ, זללנו וסבאנו כאילו אין מחר, אבל אז הגיע מחר. כלומר, אתמול, כשביידן פרץ את מחסום האלקטורים והוכרז לנשיא הנבחר. עכשיו אנחנו בהנג אובר.
עם כל הכבוד להתנחלויות, הסוגיה האיראנית קיומית קצת יותר. בתחום הזה, הסיפור מורכב אפילו יותר. טראמפ סיפק את הסחורה בכל הקשור ללחץ על טהרן, ובענק. מצד שני, איראן קרובה היום לפצצת גרעין הרבה יותר מכפי שהייתה קרובה ביומו האחרון בתפקיד של "הצורר" אובמה. הסכם הגרעין לא היה מושלם, היו בו פערים והיו בו חורים, אבל הוא סיפק לעולם ולנו שקט מוחלט מגרעין איראני לעשר עד 12 שנים. יציאת ארה"ב מההסכם אפשרה לאיראנים להפר גם את חלקם (ובצדק) ולהתקרב מאוד לפצצה.
האם טראמפ היה ממשיך בקדנציה השנייה את מה שעשה בראשונה? איש אינו יודע. לדעתי, גם טראמפ לא. במערכת הביטחון והמודיעין שלנו לא כולם ישנו בשקט בארבע השנים האחרונות. הנשיא הבלתי־צפוי, ההפכפך והמוזר הזה, היה מסוגל לעשות כל דבר: להמשיך ללחוץ את האיראנים, אבל גם לאבד עניין בסיפור כולו. מה הוא היה עושה אם האיראנים היו מחליטים לפרוץ לגרעין באופן גלוי, החלטה שניצבת על שולחנו של חמינאי כבר זמן רב? האם היה תוקף? איך בדיוק הוא היה תוקף את איראן? כמו שתקף את קוריאה הצפונית? בקיצור, תעלומה. הלוחמנות של טראמפ מול איראן עדיין לא הוכיחה את עצמה ואין לדעת אם הייתה מוכיחה את עצמה בקדנציה השנייה או הופכת לקטסטרופה אסטרטגית נוראה מבחינתנו.
וביידן? ההערכה היא שהוא יחתור לחידוש המו"מ עם איראן. אגב, גם טראמפ הודיע שינהל עם איראן מו"מ אחרי הבחירות. ההערכה היא שביידן יסכים למחוות מול טהרן כדי לשפר אווירה. הוא יחתור להסכם גרעין משופר. צריך לקוות שיהיו לנו מספיק מנופים ותהיה לנו מספיק השפעה בוושינגטון כדי שההסכם של ביידן יהיה טוב ומשופר מההסכם של אובמה. צריך להתפלל שנתניהו (אם הוא אכן יהיה ראש הממשלה) ידאג לא לחזור על השגיאה הפטאלית שעשה עם אובמה - לא להפוך לאויב הבית הלבן ולא לתקוע אצבע בעינו של הנשיא, כדי ש"יישאר בחדר" המו"מ עם איראן ויוכל להשפיע עליו.
ולסיום: ביידן אינו אובמה. הוא לא ליברל כמו אובמה והוא לא פיסניק כמו אובמה. ביידן, כפי שאמר לי ישראלי שמכיר אותו מצוין, הלך מכות כל הילדות הקשה שלו בדלאוור. הוא לא פראייר. אם אובמה הוא יוסי ביילין, ביידן הוא יצחק רבין של המפלגה הדמוקרטית. הוא מיודד עם נתניהו כבר שנות דור, הוא מכיר מצוין את ישראל, הוא אוהב את ישראל וצריך לעזור לו לעזור לישראל, במקום לריב איתו.