כתבתי בשבוע שעבר, עוד בטרם נודעו תוצאות הבחירות, על הסיבות שבעטיין מיעוט בציבור הישראלי העדיף את ביידן על פני טראמפ. כאשר נודעו התוצאות, נדהמתי מעומק השנאה לטראמפ, מהשמחה המופגנת לאיד, ומהחפיפה המוחלטת בין הקריאה לביבי: "לך", ובין הקריאה לטראמפ: "לך".

מהים הגדול דליתי חמישה מקרים: הראשון, במאמרי פרשנות עיתונאית נקבע כי ההצבעה לא הייתה עבור ביידן, אלא הייתה "עבור אמריקה". משום מה הקביעה הזאת נראתה לי מוכרת, עד שנזכרתי: הייתה זאת סגניתו של ביידן, קמלה האריס, שאמרה דברים אלו בנאום הניצחון. וזה מובן, ככה מדברת פוליטיקאית, בדקלום השבלוני המקובל, אבל בפרשנות ישראלית לקורא הישראלי? האם זאת המציאות?

חלק הארי של אלו שהצביעו עבור טראמפ (בסך הכל כ־48% מהמצביעים) הם ממעמד הפועלים הלבן, זה שעובד ומייצר, לעומת עשרות מיליונים שאינם עובדים מרצון ומקבלים קופונים ותלושי מזון; אמריקה הכפרית, אמריקה של העיירות, הצביעה לטראמפ, לעומת אמריקה של הערים הגדולות שהצביעה ביידן.

כל אחד הצביע בעד אמריקה אחרת. והדמוקרטים אומרים בריש גלי: אם בסיבוב השני ב־5 בינואר 2021 נזכה בשני מושבים לסנאט במדינת ג'ורג'יה, אזי יהיה לנו רוב של 51 יחד עם הקול המכריע של סגנית הנשיא. ואז "נשנה את אמריקה", כלומר על ידי שורת צעדים שממש יחסלו את אמריקה המסורתית, הכפרית, וינציחו לשנים ארוכות את השליטה הדמוקרטית.

השני הוא מאמר פרשנות שקבע כי "ביידן הוא יצחק רבין של הדמוקרטים". לא מבין. ביידן של מסע הבחירות הזכיר לי את הבדיחה הידועה של צ'רצ'יל על יריבו הפוליטי אטלי: מכונית ריקה הגיעה לרחוב דאונינג 10 (משכן ראשי הממשלות באנגליה), וממנה יצא אטלי. העובדה שביידן כיהן במשך שבע קדנציות כסנאטור של מדינתו הקטנה דלאוור מלמדת אותי שהוא מעל הכל פוליטיקאי משופשף, בקיא בכל רזי הנוכלות והשטיקים של הישיבה שם ושל הבחירות כדי להגיע לשם. החודשים הראשונים לנשיאותו ילמדו אותנו איזה ביידן עומד לפנינו, והאם יש ממש בשמועות כי האריס נועדה להחליפו עוד בתקופת כהונתו.

המקרה השלישי שייך למי שהייתה בעבר מנהיגת מפלגת העבודה והראשונה לדרדרה לתהום, שלי יחימוביץ'. היא פצחה בשירה והכתירה את טראמפ כמי "שאיים לדרדר את כל הישגי השוויון והקדמה לעידן האבן". לא פחות ולא יותר. ואם בהגזמות פראיות, הזויות, אנו עוסקים, אז אנשי מחאת הדגלים השחורים הכריזו כי "גל של אמת ישטוף את העולם, ואיתו גם ישראל תזכה להנהגה חדשה". אכן, כשיבוא משיח קודשנו על חמורו, הוא לבטח יסחב אחריו את האמת והצדק.

הרביעי הוא המילים "הובס" או "תבוסה" לגבי טראמפ. אם נבחרת ישראל הייתה מנוצחת על ידי נבחרת ספרד בתוצאה 0:5, אזי כתב הספורט יכול היה בשקט לכתוב שהנבחרת הובסה, והעורך היה נותן כותרת של "תבוסה לנבחרת ישראל מול ספרד". אבל אם התוצאה היא 2:3 אחרי הארכה, האם גם אז זאת תהיה תבוסה? בוודאי שלא. העורך ייתן לבטח כותרת בסגנון "הפסד מכובד מאוד לנבחרת". זה בדיוק מה שקרה בבחירות.

החמישי, באחד מערוצי הטלוויזיה רואיין אחד מיועציו של ביידן. המראיינת ניסתה ממש בכוח להוציא ממנו דברים "רעים" על מדיניותו של ביידן כנקמה בביבי, אך המרואיין ביטל אותם בחיוך. ועל המדיניות במאמר אחר.