השבוע הזדעזעתי לשמוע על עובד מד"א שנשלח לבצע בדיקת קורונה בבית של נוצרים ביפו, ומצלמות האבטחה תיעדו אותו חוזר ויורק על תמונותיהם של ישו ומריה.
הבחור חובש הכיפה תירץ את מעשיו בכך שמדובר בעבודה זרה. מה שהוא שכח זה שהכיפה שעל ראשו אמורה לייצג את תורת ישראל שכל נתיבותיה שלום, תורה של כבוד לאדם באשר הוא אדם, של קבלת השונה או לפחות הבעת סובלנות כלפי אדם המאמין בדבר אחר מזה שבו אתה מאמין. כבני העם היהודי, שנרדף בשל דתו ואמונותיו לאורך ההיסטוריה, היינו אמורים לכבד כל דת וסממניה.
משה רבנו, ישו, מוחמד, בודהה - כל אלה היו אנשים שהקדימו את זמנם. תורתם הייתה תורת מוסר, כולם הטיפו לאהבה, לחסד ולעזרה לזולת. את דברי כולם סילפו, ובשם הדתות נעשו ונעשים דברים איומים בעולם, עד עצם היום הזה. הקנאות הדתית החלה עם תחילת האמונה, והיא תמיד אלימה ורצחנית. מסעות הצלב, האינקוויזיציה, מעללי הטאליבן, דאע"ש - אם למנות רק דוגמאות ספורות. לצערי, גם חלקה של היהדות לא נגרע, והספר "תורת המלך" העוסק בהלכות הקשורות להריגת גויים, בזמן שלום ובזמן מלחמה, עורר סערה ציבורית חריפה. הקנאות הדתית, שהיינו שמחים לשייך אותה לתקופות חשוכות באנושות, לגמרי כאן - וכנראה כדי להישאר.
סמלי דת היו מאז ומעולם מטרה לביזוי על ידי המתנגדים. חג חנוכה מתקרב, וכולנו גדלנו על הסיפורים כיצד ביזו וטימאו היוונים את בית המקדש.
השלילה המוחלטת של כל מה שאיננו שלך וכמוך מתחילה עוד הרבה יותר קרוב לבית מאשר נעים לנו להיווכח. אינני יודע באיזו סביבה גדל והתחנך אותו עובד מד"א ומי הקנה לו ערכים. הקשבתי השבוע לדבריה של אישה דתייה, בת רב, שעלתה לשידור בתוכניתו של אברי גלעד, ושפכה קיתונות של רותחין על היהודים הרפורמים. קשה היה לשמור על קור רוח למשמע המילים הבוטות שהשמיעה. אהבת ישראל לא הייתה שם, סובלנות בוודאי שלא, קבלת האחר - הס מלהזכיר. ואני תוהה: אותו עובד מד"א, האם ייתכן שהוא אינו אלא תבנית נוף מולדתו?
זו לא חוכמה לאהוב ולכבד את מי שדומה לך בדתו, צבע עורו, דעותיו הפוליטיות וזהותו המינית. אדם שמגדיר עצמו ורוצה שאחרים יגדירו אותו כבן אדם - מכבד כל אחד באשר הוא, ומקבל את כולם. הלוואי, אמן.