נתניהו קיבל תעודת הכשר לפצוח בחגיגת הוצאות בלי לעשות חשבון לגירעון

נתניהו בלייב בפייסבוק על תקציב 2020-21

חלוקת תוכניות הסיוע, ויהיו כאלה לרוב עד הבחירות, מוכיחה שאבדה הבושה. אין שום משמעת תקציבית. נתניהו יעשה הכל כדי להבטיח את ניצחונו בבחירות, ולא משנה כמה זה יעלה. הרי כלכלני S&P, הנחשבים לאורים ותומים כלכליים, נתנו בכבודם ובעצמם הכשר לתוכניות הסיוע הממשלתיות, ואף אחד לא מתעניין באותיות הקטנות.

בשבועות הקרובים נגלה כיצד נתניהו מפעיל בשם תוכניות הסיוע לקורונה את ממטרת הכספים גם עבור גופים שעד כה נותרו מאחור: מכוני הכושר, תעשיית התיירות, הקניונים, המסעדות, אולמות האירועים, תעשיית הקולנוע (משה אדרי כבר מפעיל לחצים), וגם התרבות. אף גורם לא יישאר ללא מענה עד לבחירות.

השאלה מאיפה יבוא הכסף אינה רלוונטית. תמיד ניתן להשתמש בתקציב הקורונה, שכמחציתו עדיין לא נוצלה. לחלופין ניתן לפרוס חלק מהתשלומים לשנת 2021 וגם ל־2022.

ומי ששואל לאן נעלמו איומי כחול לבן בנושא התקציב ומתי אם בכלל הם יממשו את האיומים להקדמת הבחירות - רצוי להרגיע. נתניהו ובני גנץ מתואמים לחלוטין גם בעניין התקציב ו"האיומים". גנץ מאיים מה שהוא רוצה - אף אחד כבר לא מתייחס לזה - ונתניהו עושה את מה שהוא רוצה. למי שהספיק לשכוח בלהט אירועי הקורונה, נזכיר שהתקציב הדו־שנתי אמור היה להיות מאושר לפי ההסכם הקואליציוני בחתימת נתניהו עד 24 באוגוסט. הפרת ההסכם על ידיו נתנה לכחול לבן את ההזדמנות יוצאת הדופן להתפכח מחלום ממשלת הקורונה וללכת לבחירות. אלא שבזכות פשרת האוזר־הנדל נדחה האישור במאה ימים, שיסתיימו ב־23 בדצמבר. זוכרים את גבי אשכנזי, גנץ וכל החבר'ה מכחול לבן שאיימו שאם עד תחילת נובמבר לא יאושר התקציב הממשלה גמורה? בפועל שום דבר לא גמור חוץ מגנץ. מתברר שהנהגת כחול לבן מצוידת בחוט שדרה של אמבה, והססמה "ישראל לפני הכל" הפכה לריקה מתוכן.

כדי לדחות בכל זאת את הקץ עומד על הפרק התסריט הבא: תקציב 2020 אכן יאושר עד סוף השנה, וגם תקציב 2021 יאושר בכנסת בקריאה ראשונה בינואר־פברואר. השאלה המשמעותית היא מתי יובא לאישור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית. עם כל הכבוד לכחול לבן, ואין כבוד, התשובה נעוצה רק בשיקוליו האישיים של נתניהו. ההחלטה, הקרובה מתמיד, תתקבל על פי תועלתו המשפטית והאישית בלבד.

2. קריצה לתעשיינים
במסגרת מופעי "נדבנות הקורונה" של השבוע האחרון בלט במיוחד הפליק פלאק המוחלט של נתניהו בעמדותיו הכלכליות. "מר כלכלה", כפי שנהוג לכנותו, שנחשב לתומך נלהב בניאו־ליברליזם, שינה את עורו. מי שעד כה תמך בתחרות חופשית, גם אם מדובר בייבוא חופשי, הפך לסוציאליסט המתחרה בעמדותיו עם שר האוצר לשעבר משה כחלון.

בישיבה שדנה השבוע בסוגיית העדפת קניית תוצרת כחול־לבן הסביר ראש הממשלה את פשר המהפך: "זה לא סוד שהתפיסה הכלכלית שלי היא בכיוון אחר לגמרי, אבל מרגע שפרץ המשבר עשינו דברים הפוכים לחלוטין מתפיסה זו".

כמובן שגם פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי לכל עת, מיהר להתאים את הלכי הרוח הכלכליים שלו לעמדת הבוס: "בימי שגרה ובזמנים רגילים הייתי מתנגד להחלטה להעדיף את תוצרת הארץ, אבל אלו לא זמנים רגילים. התקופה דורשת היערכות מיוחדת, ובתקופת הקורונה רצוי ללכת לכיוון של העדפת תוצרת כחול־לבן".

ניתן אולי להתחבר לשינוי בעמדתו של נתניהו, כי הרי רק חמור לא משנה את עמדתו, כפי שאמר פעם משה דיין. ניתן היה גם לקבל את הצורך בהרחבת חובת רכש מתוצרת מקומית למשרדי הבריאות, קופות החולים והרשויות המקומיות - לו אנשי המקצוע היו תומכים במהלך. למרבה ההפתעה, התומך היחיד בכך הוא דווקא מנכ"ל משרד הבריאות חזי לוי, שהתנגד עד כה בחריפות להכללת משרד הבריאות בחובת הרכש. בתשובה לשאלת ראש הממשלה הבהיר לוי שמשרדו אינו מתנגד להצטרפות למהלך, אף שמדובר בצעד שעלול לפגוע בגמישות תקציבי הרכש.
גם התעשיינים דרשו לאמץ את ההחלטה, וזה ברור לגמרי. נשיא התאחדות התעשיינים רון תומר סבור כי אימוץ המהלך יוסיף 100 אלף מקומות עבודה, וזה חיוני בתקופת הקורונה. לדבריו, בכל העולם המערבי, בראשות ארה"ב, שינו עמדה ומעדיפים את הרכש המקומי: "אם אנחנו רוצים חוסן כלכלי, חייבים פה תעשייה חזקה. רק כך נוכל לפרוץ החוצה ולצאת מהמשבר הכלכלי העמוק", הבהיר תומר.

אלא שכל הדרגים המקצועיים התנגדו בתוקף. הממונה על התחרות מיכל הלפרין הביעה עמדה מנוגדת לעמדת השר הממונה עמיר פרץ. לדבריה, הרחבת חובת קניית תוצרת כחול־לבן תייקר את עלות הרכש הציבורי ב־1.3 מיליארד שקל. לטענתה, בטווח הארוך התעשייה תיפגע מכך. גם בבנק ישראל התנגדו. אפילו שר האוצר אימץ בעניין שלא כהרגלו את עמדת הדרג המקצועי בראשות אסף וסרצוג, סגן ראש אגף התקציבים. ישראל כ"ץ הציג נתונים משנת 2014 ונייר עמדה של ארגון ה־OECD, שלפיהם "לעידוד רכש מתוצרת ישראל יהיו השפעות שליליות המתבטאות בפגיעה בתחרות, שתביא לעליית מחירים".

שר האוצר הודה בישיבה: "איני יכול לצאת מבחינת ציבורית נגד העדפת עסקים ישראליים, אבל מדובר בטעות. ההעדפה תעלה את יוקר המחיה ותעלה הרבה כסף למדינה. במקום להעדיף את תוצרת הארץ, כבר הענקנו תמיכה לתעשייה דרך פחת מואץ והכשרות מקצועיות במיליארדי שקלים". כ"ץ הוסיף כי עמדתו נסמכת על שני דיונים מקצועיים בנושא שהתקיימו בהנהלת האוצר: "במקום שהממשלה תקנה תוצרת כחול־לבן, בואו נעשה קמפיין לעידוד הציבור לקניית תוצרת כחול־לבן".

לדעתי האישית, יש להעדיף קניית תוצרת כחול־לבן, כי חשיפת המשק לייבוא מטורקיה, סין או יוון נעשית בתנאים לא הוגנים לתעשייה המקומית. בעוד חוקי העבודה בישראל הם מהמתקדמים בעולם וכוללים תנאים סוציאליים נדיבים גם לעובדים זרים, עלות כוח האדם בחו"ל נמוכה בהרבה. קל יותר להביא מחו"ל "זבל" המכונה סחורה על חשבון התעשייה המקומית. את תשלום דמי האבטלה, בהיקף כמיליארד שקל לחודש, ניתן היה לנצל להעדפת תוצרת כחול־לבן ולהכשרות מקצועיות.

אגב, מרבית התוצרת הזרה, שמקורה בעיקר בסין, זוכה להעדפה תמוהה גם באמצעות הפטור ממע"מ על קניות באונליין בסך של עד 75 דולר. כשהדיוטי פרי סגור, הפטור, שנאמד ב־2 מיליארד שקל בשנה, פוגע בצורה אכזרית בסחר המקומי ובקמעונאים.

בחזרה לישיבה: בסיכום הישיבה הנחה ראש הממשלה את מנהל לשכתו רונן פרץ לנסות לקרב בין עמדות התעשיינים והאוצר. האישור הסופי לתוכנית רכש כחול־לבן אמור היה להתקבל אתמול.

3. חיסון בנקאי
בשבוע שבו פרסמו בנק לאומי ובנק הפועלים את הדוחות הכספיים שלהם לרבעון השלישי, פרסם המפקח על הבנקים יאיר אבידן את הסקירה התקופתית על מצב המערכת הבנקאית. לפי הסקירה המערכת יציבה מתמיד, ולמרות משבר הקורונה והחששות מסגר שלישי יש לבנקים כריות הון נאותות שיסייעו לעמידותם הפיננסית. עם זאת, המפקח הזהיר כי הבנקים עלולים לסיים את שנת 2021 בהפסד, עם או בלי קשר לחיסון.
אני לא הייתי ממהר לקנות את התחזית האפוקליפטית של המפקח, ואת זה אני אומר בהסתמך על הדוחות הכספיים של הפועלים ולאומי. דווקא שני הבנקים הגדולים, כל אחד וסיבותיו, מיהרו בפרסום הדוחות. הבנקים הבינוניים העדיפו הפעם להישאר מאחור מבחינת הלו"ז.

הגורם העיקרי להפסדים הוא מצבם המקרטע של העסקים הקטנים ושל משקי בית שיתקשו בהחזר האשראי הצרכני. הבנקים, בחסות ובעידוד בנק ישראל (שהעניק להם תמריצים והטבות למתן אשראי ולגלגול חובות), גלגלו עד כה הלוואות בהיקף של כ־10 מיליארד שקל. היקף המשכנתאות שהוקפאו נאמד בעשרות מיליארדי שקלים. את ההלוואות יש לפרוע עד סוף השנה. אם לא תהיה דחייה, סביר שרבים יתקשו להחזיר אותן.

עם זאת, קשה להאמין שנתניהו יאפשר לעשרות אלפי לקוחות ליפול, שכן מבחינתו יהיה מדובר בפיגוע אלקטורלי קשה. לכן הנגיד פרופ' אמיר ירון יושיט לו את החבל הנדרש, ובחסותו יאפשר לבנקים פריסה מחודשת של משכנתאות ואשראי צרכני עד להודעה חדשה. לא אתפלא אם בשלב מסוים יסווגו במאזנים "חובות הקורונה" במתכונת חשבונאית ידידותית כדי לאפשר לבנקים לחזור לרווחיות נורמלית.

המספרים המופיעים בדוחות שני הבנקים הגדולים משקפים תוצאות דומות להפליא. לאומי והפועלים הגדילו מתחילת 2020 את ההפרשות לחובות בעייתיים באופן משמעותי. לאומי, שבניהול חנן פרידמן, העביר מתחילת 2020 סכום עתק של 2.3 מיליארד שקל להפסדי אשראי. הפרשה כזאת מהווה בימים כתיקונם כמחצית מהרווח הנקי השנתי השוטף. היקף ההפרשה בבנק הפועלים, שבניהול דב קוטלר, שפרסם אתמול את הדוחות, הסתכם ב־2.15 מיליארד שקל. בשני המקרים מדובר ב"הפרשות קבוצתיות" שאינן נוגעות למחדל אשראי ללקוח ספציפי כזה או אחר.

בנק לאומי רשם ברבעון השלישי רווח של 750 מיליון שקל, המשקף תשואה של 8.4% על ההון. מתחילת 2020 נחתך הרווח ב־57% ל־1.2 מיליארד שקל. הפועלים הרוויח ברבעון השלישי 816 מיליון שקל, המשקף תשואה של 8.8% על ההון. מתחילת השנה נחתך הרווח ב־53% ל־1.1 מיליארד שקל.

כאמור, הדמיון בין התוצאות מדהים, וההסבר לכך הוא הגישה הניהולית הדומה שנקטו הנהלות שני הבנקים ביחס למשבר הקורונה. האתגר העיקרי מבחינתם הוא האשראי לעסקים הקטנים והלוואות צרכניות. מאז פרוץ המשבר מדברים פחות על סעיפים פיננסיים כמו הכנסות מעמלות, הכנסות מימון או הוצאות תפעוליות, ומדברים בעיקר על השלכות הקורונה. הבנקים הפסיקו לחלק דיווידנד, והתוצאה ניכרת גם במחירי מניותיהם, שאיבדו מתחילת 2020 כרבע מערכן.

אז האם העיתוי הנוכחי הוא הזדמנות קנייה למניות הבנקים, או שעדיף עדיין להמתין להתבהרות העניינים? את התשובה המוחלטת לכך נקבל עם פרסום הדוחות השנתיים ל־2020, מה שיקרה עד סוף מרץ 2021. להערכתי, היקף ההפרשות של שני הבנקים לחובות בעייתיים, המתקרב ל־5 מיליארד שקל, היה גבוה מהנדרש, וזאת מטעמי שמרנות. אם אכן חיסון הקורונה יפרוץ לחיינו והמשק יחזור להתאושש, הבנקים יציגו רווחיות גבוהה מהצפוי כבר ברבעון הראשון של 2021.

תמיד קשה לתזמן במדויק את עיתוי הקנייה של מניה כלשהי, אבל מתישהו צריך לקפוץ למים הקרים. מבלי שאהיה מנהל השקעות (תחום עיסוקי בעבר הרחוק) נראה שבעיתוי הנוכחי מניות הבנקים הן אפיק השקעה סביר בהחלט לטווח הארוך.

4. פיקדון עובר ולא שב
החלטת השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, להרחיב את תכולת חוק הפיקדון לבקבוקי משקה גדולים של 1.5 ליטר מסרבת לרדת מסדר היום. ההחלטה נתקלת בהתנגדות מקיר לקיר של הרשתות הקמעונאיות, ובראשן שופרסל, וגם של יצרניות המשקאות, ובראשן קוקה קולה. הדיון יגיע בקרוב לוועדת הכלכלה, אך קודם לכן יצטרך לעבור את משוכת בג"ץ, שביקש לקבל עד 26 בנובמבר את תגובת המשרד להגנת הסביבה לעתירות שהוגשו נגדו.

חוק הפיקדון אושר בכנסת ב־1999 ונכנס לתוקף ב־1 באוקטובר 2001. הוא קובע כי בקבוקי המשקה הקטנים יימכרו בתוספת מחיר, ועם החזרתם לקמעונאי יקבל הצרכן את סכום הפיקדון (כיום בגובה 30 אגורות לבקבוק). עוד מחייב החוק את התעשיינים לעמוד במכסת מִחזור מינימלית של 55% מהבקבוקים בשוק, אחרת יוטלו על התאגידים חובות רגולטוריות נוספות. בעילה של אי־עמידה בתנאים, מבקשת השרה גמליאל כאמור להרחיב את החוק גם לבקבוקים גדולים.

המהלך ייקר את עלות המכר של משקאות במקרה הטוב ב־500 מיליון שקל, ובמקרה הגרוע במיליארד שקל בשנה. סכום הפיקדון לבקבוק עומד כיום על 30 אגורות ועלול להגיע ל־70 אגורות. המחיר עבור שישיית בקבוקים עלול להתייקר ב־4.2 שקלים, ומדובר בלא פחות מפיגוע כלכלי למשפחות מרובות ילדים.

זהו המחיר הישיר לאג'נדה הירוקה של המשרד, וחשוב לדעת אותו. זה גם בדיוק הדבר האחרון שהמגזר העסקי צריך במשבר הקורונה. כל כלכלן מתחיל מבין שמיסוי שלצדו אין אכיפה אפקטיבית אינו יעיל. לכן חוק הפיקדון, שניתן לקטלג אותו כמיסוי בקבוקי המשקה, לא יצליח.
רם בלינקוב, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר, הכין עבור תאגיד המחזור אל"ה חוות דעת הקובעת שהחוק אינו חברתי ולא יגרום לעלייה בהיקפי מחזור הבקבוקים.

"החוק עשוי להביא לכך שיותר בקבוקים יושלכו לפחי האשפה הרגילים", כותב בלניקוב. מנגד, במשרד לאיכות הסביבה אוחזים בחוות דעת סותרת, המצדיקה את הרחבת החוק.

גם אם כוונות השרה גמליאל להרחבת חוק הפיקדון טובה, ויש להאמין בטוהר כוונותיה, היא תחמיץ את המטרה. תעשיית בקבוקי המשקה מתמקדת בלקוחות מסחריים ורק כרבע ממנה נוגעת למשקי הבית. עד היום הצרכנים הפרטיים לא התלהבו להיגרר עם הבקבוקים לסופרמרקטים ולהמתין בתור למכונת המחזור. מבחינתם כאזרחים טובים עדיף היה להשליך את הבקבוקים לסלי המחזור הניצבים ברחובות, וכך באמת עשו עד היום. וחוץ מזה, רשתות השיווק אינן ערוכות לוגיסטית לטפל באתגר הנוסף ולהפוך למזבלה של תעשיית הבקבוקים.
רבים מהישראלים ממחזרים כאמור ברצון את הבקבוקים גם אם הדבר כרוך בוויתור בדרך על "הכנסה" של עשרות אגורות לבקבוק. מי שכן ניצלו את חוק הפיקדון לעשיית "קופה קטנה" היו אזרחים או ארגוני פשיעה, ששכללו את "נברנות הבקבוקים" לכדי אומנות. תופעת "נדידת הבקבוקים" חצתה גבולות, והיצרנים מדווחים שחלק מהבקבוקים שונעו לישראל מהגדה המערבית ומעזה, שם אין חובת פיקדון כלל. "התמיכה הכלכלית" ברשות הפלסטינית נעשית על גבו של הצרכן הישראלי, שאינו טורח ללקט את תמורת הבקבוקים.

בכלל, הבעיה אינה עם הצרכנים הממושמעים. הבעיה מתחילה ברשויות המקומיות המסרבות להתמודד עם מכלי האשפה ההופכים למפגע תברואתי כי לא מפנים אותם בזמן. וחוץ מזה, לא ברור מדוע לא מנצלים את המכלים הכתומים הנמצאים בחדרי האשפה של הבניינים. הם משמשים כיום למחזור קרטונים וחומרי גלם אחרים, אבל מדוע לא להפוך אותם לפחים לקליטת בקבוקים ריקים? נכון שתאגיד המחזור תמיר מרוקן אותם אחת לחודש, אבל ניתן להגיע להסכמה שהריקון ייעשה אחת לשבוע.

המשרד להגנת הסביבה מעוניין בסביבה ירוקה יותר, וזה בסדר, אבל צריך להביא בחשבון את יחס העלות־תועלת. אסור שהמהלך ייעשה במנגנון כפייה ובטח לא באמצעות מיסוי עקיף על הבקבוקים. האזרחים הרבה יותר ממושמעים מכפי שמיוחס להם.

את תופעת בזבוז המים לא חיסלו באמצעות היטל מים או מס משאבות, אלא באמצעות קמפיין יעיל בשם "ישראל מתייבשת". תופעת קטיף פרחי בר חוסלה דרך קמפיין הסברה מבלי שפקחי רשות שמורות הטבע נאלצו להטיל קנסות. אם אלה הצליחו, אין סיבה שקמפיין הסברה רחב ומקיף למחזור בקבוקים לא יצליח. עלותו של קמפיין כזה נאמדת במיליוני שקלים בודדים ולא במאות מיליוני שקלים, אומדן ההוצאה הנוספת של החוק. אל דאגה: עלות הקמפיין לא תושת על תקציב המשרד להגנת הסביבה המדולל אלא על המגזר העסקי, שישמח לתרום את חלקו במאמץ חינוך הציבור ועל הדרך לגזור קופון נדיב של יחסי ציבור.

5. רמי לוי חוגג
איש הקמעונאות הוותיק רמי לוי עלה השבוע שוב לכותרות. החשדות נגדו על שימוש פלילי לכאורה במאגרי המידע של חברת התקשורת שבבעלותו התפוגגו. החברה הבורסאית שבבעלותו דיווחה השבוע על סגירת תיק החקירה נגדה ונגד בכיריה ללא כתבי אישום. בשבוע הבא יפורסמו הדוחות הכספיים של רמי לוי שיווק השקמה לרבעון השלישי של 2020, ובלי להיות אנליסט מהולל ניתן להעריך שהם יהיו מצוינים - כמקובל בענף הקמעונאות בתקופת הקורונה.
"אני חברה ציבורית ולא יכול לדבר ספציפית על התוצאות, אבל אני יכול לרמוז לך שהמכירות ימשיכו לגדול כפי שהיה ברבעונים האחרונים. לא נאכזב את המשקיעים, ואין לי טענות ביחס לתוצאות", אומר לוי.

ברכות על סגירת החקירה הפלילית נגד חברת התקשורת שלך. האם מישהו מחפש אותך?
"החקירות הפליליות עשו לנו בשנים האחרונות הרבה מאוד צרות. אני יכול להגיד לך שבעצם חיפשו רק אותי, אבל סגרו את התיק כי לא היה להם שום דבר. השבוע סגרו גם את התיק נגד חברת התקשורת ובכירי רמי לוי תקשורת. החשדות נופחו פי אלף ממה שהיה בפועל. המציאו עליי כל מיני המצאות וסיפורים, אבל ברוך השם זה נגמר והכל נמצא מאחוריי".

אתה עושה עסקים מצוינים בתקופת הקורונה, אבל הקניונים והשווקים סגורים, ועד השבוע גם מרכזי ביג. האם אתה מתחבר לטענות הסוחרים על המדיניות המפלה?
"אני באמת לא מבין את השיקולים הרפואיים שמביאים להחלטות על סגירת חלק מהרשתות ועל פתיחת אחרות. מבחינתי, אם סוגרים חנויות ברחוב או עסק קטן, המדינה חייבת לנהוג בצורה אחידה ובכל מקרה לפצות ולעזור להם. עד עכשיו לא מבין את השיקולים הרפואיים, ועל פניו זה לא צריך להתנהל ככה. הרשת שלנו עבדה במהלך כל המשבר כרגיל. אנחנו עסק חיוני ומפעילים את הסניפים גם בשעת חירום וגם במלחמה, בלי שום קשר לשום מגיפה".

האם הוצאתם עובדים לחל"ת או פיטרתם?
"לא הוצאתי שום עובד לחל"ת. להפך - קלטנו הרבה עובדים. אנחנו מעסיקים 8,000 עובדים, ואף אחד לא נפגע מהמשבר. בחברת הבת קופיקס הוצאנו מפעילות בתי הקפה כמה עשרות עובדים לחל"ת. השבוע פרסמנו את דוחות קופיקס, ולמרות ההפסדים אני מאמין בחברה וחושב שהיא תעלה בסופו של דבר על דרך המלך לאחר סיום המשבר".

כיצד השפיע המשבר על הפעילות הקמעונאית ברשת?
"המשבר אומנם לא פגע בנו כלכלית ואנחנו האחרונים שיכולים להתלונן, אבל היינו צריכים להיערך להפעלת המערכת בעקבות מגבלות הבריאות ולהשקיע יותר בנושאי התפעול. המשבר הוציא אותנו משגרת העבודה הרגילה, צריך לעשות התאמות וזה לא קל. אחת ההשפעות העיקריות הייתה על הפעילות באונליין. המכירות ברשת גדלו פי שניים, אבל גם בסניפים גדלנו במכירות".
מה אתה שומע מהלקוחות המבקרים בסניפים?

"בתקופת הקורונה לאנשים יש הרבה פחות כסף, והם רוצים לקנות בזול. בגלל המחירים הנמוכים שלנו הם באים לרשת רמי לוי. בתחילת המשבר הם פחדו לבדוק מחירים וקנו בלי חשבון, אבל אחרי שראו שהם שילמו ביוקר, הם הגיעו אלינו. המחירים שלי יותר זולים לעומת המתחרים, ואת זה מראים כל הסקרים".

הגשתם הצעה לרכישת ישראייר. מה לך ולעולם התעופה?
"אכן הגשנו הצעה ואנחנו מחכים לתשובות. ההצעה הוגשה באמצעות חברה ציבורית שאני שותף בה בשם BGI ובשיתוף איש העסקים שי אודם. עוד לפני הקורונה החלטנו שדרך החברה הזאת נרחיב את הפעילות בתחום התיירות והתעופה. עדיין לא ברור אם נזכה, וזה לא תלוי בי. זה לא סוד שענף התעופה והתיירות נמצא במצב קשה, ואולי זה הזמן לעשות עסקים. אני מאמין שברגע שימצאו חיסון הענף יתאושש".

[email protected]