פתאום קם אדם בבוקר ושומע צלילים באוזן. הוא לא מטורף. לתחושתו, צלילותו מלאה, ולמרות זאת מדי פעם נכנסים לו לראש צלצולים מוזרים וחריגים, שאף אחד אחר לא ער להם. האוקטבות והעוצמות משתנות. גם התדר עולה ויורד, והרעש עבורו קיים תמיד.
עוברים חודשים והעניין לא חולף, להפך. הוא הולך ומתייצב עד שנהיה לעובדה מוגמרת. הזמזום מתחיל בבוקר כשהוא פוקח עיניים, ממשיך בעבודה, בחיק המשפחה בערב ובשוכבו רגע לפני שיירדם. המטרד שריר ובריר. האדם הזה הוא אני.
לפני קצת יותר משנה רעש קבוע החל לפקוד את אוזניי. תיאור מדויק ידמה את העניין לרחש שבוקע ממכשיר טלוויזיה דולק, כשהווליום נושק לאפס. בשלב הראשון הייתי בטוח שהגאולה הגיעה ובורא עולם מבקש לשוחח עמי בלי מתווכים. ניסיתי להשיב לו. למרות הכוונות הטובות, המענה לא הגיע. אם כן, זה לא ההוא ממעל.
אחר כך ייחסתי את ההפרעה לשלל גורמים: לחייזרים, ליתוש שנקלע לחלל בקודקודי ואפילו לפעילות ספורטיבית מוגזמת. אשתי טענה שהדמיון השתלט עליי. לא כך. הדבר אמיתי. בצר לי פניתי לרופא אף־אוזן־גרון ידוע במיוחד. הוא בדק אותי באופן יסודי וקבע שאני סובל מתופעה שנקראת "טינטון". בתרגום חופשי: עצבים שנפגעו משלל גורמים מעבירים אותות למוח שמפענח את השדרים כצליל. התוצאה - אף שבחוץ שקט, אצלי בגולגולת דציבלים עפים. את דבריו קינח הדוקטור בהבהרה חד־משמעית שאין מה לעשות. זה גורלי ועליי להתרגל לשינוי.
לא ויתרתי. הלכתי לרופאה אחרת, ידועה לא פחות ממנו, שהשיבה באותו אופן מאכזב והרחיבה שמדובר בתופעה כרונית נפוצה, שלרפואה ולמדע עדיין אין מענה עבורה. ובקיצור, אכלתי אותה. המשכתי לחפור, לבדוק ולברר עם אוטוריטות אחרות. כולם הבהירו לי בלי גרם של חמלה שאין מזור.
בתום סבב רופאים חטפתי דיכאון אמיתי ומלא. פתאום נוסף לך עד לסוף החיים חבר מלווה שלא חפצת בו כלל וכלל. יותר גרועה מהשותף הלא קרוא היא העובדה שהשקט עזב לתמיד. מרגע שהטינטון דבק בך, גם אם תשב בחדר אטום עם פקקים באוזניים וכריות מסביב לראש, עדיין תשמע זמזום מעיק ובלתי פוסק. אפשר להשתגע.
בנוסף, לפני כמה חודשים קיבלתי מכה חזקה מאוד באוזן השמאלית במהלך עבודתי. החבטה העצימה את הבעיה לרמה בלתי נסבלת וחריפה עד כדי כך שכדי להירדם נאלצתי להפעיל אפליקציה שמייצרת רעש לבן (צלילי ים, ג'ונגל, עיר סואנת וכו'). בלילות צללתי ביערות האמזונס ובאוקיינוסים העמוקים ביותר בתבל ובימים סבלתי מאוד. קשה לחיות כך. המחשבה על קיום בסגנון הזה לטווח ארוך היא ממש לא חגיגה.
התייאשתי מעזרה חיצונית והתחלתי לחקור ולקרוא על הנושא בכוחות עצמי. בכל המקורות חזרו על דברי הרופאים. אבל היו אחרים שנתנו תקווה. הפנו אותי למדיטציה, נשימות ומיינדפולנס. כנקודת מוצא אומר שאני וניו אייג' על גווניו זו תאונה חזיתית. דיאטת מיצים ועשב חיטה סחוט עושים לי חררה. ישיבה ממושכת תוך המהום ומחשבה על הצ'י בעולם עלולה להובילני לאובדן הדעת.
נואש מההדים שטלטלו את עולמי נשברתי והורדתי אפליקציה של מיינדפולנס, תחום שתפס פופולריות לאחרונה, שמתרכז להבנתי בשליטה במחשבות. הפעלתי את התוכנה. קול חושני ועדין הוביל אותי דרך שורה של פקודות להתרכז בנשימה, לתת למחשבות לדעוך לטובת השאיפה והנשיפה. הציניות התפוגגה. שבוע של תרגולים חלף. עדיין סבלתי מטינטון, אבל פחות.
התקדמתי צעד נוסף והתקשרתי לאישה שעמה יצאתי לפני שנים ארוכות. חשבתי שהיא תוכל לסייע. בזמנו הקשר הרומנטי לא עלה יפה, מה שכן, היא סיפרה על העיסוק שלה במיינדפולנס, ומשום מה זה נחרט בזיכרוני. לשמחתי היא הייתה לבבית והפנתה אותי להרצאה ברשת שממש הצילה אותי.
המכה בתחלואים מהסוג שנחת עליי היא הבדידות והתחושה שאתה הדפקט היחיד בעולם שנפלה עליו צרה בלתי פתירה שמטרטרת את המוח והופכת כל רגע למאבק. בהרצאה המדוברת פרופסור אמריקאי רם דרג הבטיח לי שהעניין בסוף יירגע מעצמו. אחרי תקופה לא ארוכה המוח מתחיל לסנן את הרעשים הללו בעצמו, ומה שהיה בלתי נסבל נתפס פתאום כזניח. החשש והחרדה ייעלמו עם ההבנה שאין כאן אירוע אמיתי אלא תקלה מכנית פנימית.
מה לעשות? המומחה הציע להירגע, להיות אופטימי, להניח למחשבות הקשות ולנשום. אימצתי את ההמלצות. לא עמדו בפניי הרבה אפשרויות. הוא היחיד שנתן איזשהו אופק. האלטרנטיבה הייתה פשוט להשתגע. עברו כמה שבועות מאז שהאזנתי לו. יש התקדמות. הזמזומים לא עזבו, אבל כעת הם נסבלים, הלחץ הפנימי ירד, ונדמה לי שיהיה בסדר. מסקנות: לא כל רעש שווה התייחסות, וגם דייט לא טוב יכול יום אחד להציל את חייך.