הדבר המדאיג ביותר באווירה הפוליטית המצחינה שרובצת לנו באמצע הסלון הוא הפבלוביות. התגובתיות הפבלובית של הפוליטיקאים, שמתארגנים, משנסים מותניים, נפגשים עם יועצים, מתכננים אסטרטגיות וססמאות ונרטיבים, מתעלמים מכל מה שקרה פה בשנתיים האחרונות ולא חושבים לפני הריצה האוטומטית שלהם לעבר הבחירות הבאות. איזה מספר אנחנו, ארבע? מי סופר. אם הם היו עוצרים לרגע את דהרתם לעבר שיפור עמדות דמיוני, הם היו רואים שהבחירות שנשלפות כל שני וחמישי הן הבעיה, לא הפתרון.
הרי מה הטעם בבחירות, אם בכל מקרה אין כבוד לתוצאות? מבחינת הליכוד והחרדים - אם אין את התוצאה שרצינו - עושים בלוק והולכים לעוד סיבוב בחירות, ועד אז יושבים בממשלת מעבר. ואם אחרי שלושה סיבובים לא קיבלנו את מה שרצינו - אז עושים אחדות עם קריצה - מבטיחים רוטציה עם ערבות, ואז לא מקיימים לא את הרוטציה ולא את הערבות, ויוצאים לעוד סיבוב. כך שבאמת, חברים, לשם מה מופע האבסורד וההוצאה המיותרת? הלא אנחנו יודעים מה עומד לקרות, אז מדוע להעמיד פנים שיש פה עדיין שיטה מתפקדת?
לפני שפוצחים בעוד קמפיין שמסריו כבר נטחנו מאה פעם, רצוי להכיר במצב. אנחנו באמצע משבר קורונה, אבל הרכבת שלנו דוהרת ללא תקציב וללא איוש תפקידים בכירים, כשבהגה מחזיק נהג שלא קיבל רישיון לנהוג לבדו. לנתניהו, כזכור, לא היה רוב לפני שחטפנו את המגיפה. הוא בתפקיד כי התחייב לרוטציה בלי טריקים ובלי שטיקים, ומרגע החתימה עסוק בטריקים ושטיקים כדי להפר את ההסכם בידו האחת, כשבידו השנייה הוא מלהטט במופע יחיד. הנה אני מספח, עוד שנייה, מיד אחרי שאחזיר את פולארד ואת נעמה יששכר במטוסי המפואר, איפה מחיאות הכפיים? אה רגע, בעצם לא סיפוח אלא הסכם שלום היסטורי שעשיתי לגמרי על דעת עצמי, והרמטכ״ל והשרים אפילו לא יודעים, והנה אני טס לסעודיה באמצע הלילה, והנה אני מביא לכם חיסונים.
אגב, בל נתבלבל - נתניהו אכן אדם בעל ניסיון וכישרונות, אבל היתרון העיקרי שלו על שאר המערכת הפוליטית הוא בכך שהוא פועל ללא גבולות. הוא לא צריך מנדט מהרוב. הוא מזמן חצה את הגבולות שעוצרים את שאר 119 חברי הכנסת וגורמים להם להסס, ולכן הוא גם תמיד ינצח אותם בתחבולות.
אז חברי כנסת יקרים, ראשי מפלגות, שרים וסגנים: למה לגרור את הציבור המותש ומוכה הקורונה לסיבוב מיותר בעלות של מיליארדים? אם לא תשנו את הכללים שיחזירו את הכבוד למערכת השלטונית ולתוצאות הבחירות, התוצאה ברורה מראש. גם אם העם שוב יצביע ברובו נגד נתניהו, הוא ימצא את הדרך ללהטט אתכם לסיטואציה דומה, יבטיח שוב רוטציה שלא תקרה, אולי הפעם לבנט, ישדל עוד מישהו לנטוש את מפלגתו כדי שתהיה לו קואליציה כלשהי, אולי הפעם את מנסור עבאס, ואיכשהו יערים על רצון הרוב. גם אין טעם להפגין נגד נתניהו. צריך להפגין מול אלה שיכולים לעצור אותו.
כביש עוקף שלטון
בשנים האחרונות הוקם פה כביש עוקף שלטון. השרים אינם קובעים דבר, ובמקרה הטוב מיודעים לפני שהחלטות מתפרסמות בתקשורת. הקבינט הביטחוני הוא קישוט, קבינט הקורונה קרקס, ועל קבינט הפיוס עדיף שלא נדבר בכלל. המפלגות החרדיות מתנהלות על פי מערכת חוקים נפרדת שהמציאו לעצמן, ובתמורה מכשירות את הכביש העוקף הזה. הוא כולל גם מערך תקשורת המונים משוכלל, מגובה בסוכני דעה שמפמפמים כל מסר ומצדיקים כל מהלך בשם החשובה במצוות (שהיא כידוע לעצבן את השמאל), ותבינו שתוצאות הבחירות כבר ידועות. למעשה, בפני 119 חברי הכנסת שאינם נתניהו יש שתי אופציות. הראשונה היא לתת לו את השלטון על מגש ללא בחירות, מתוך הבנה שזה בכל מקרה מה שיקרה בתחמונים והבטחות מתנדפות לאחר הבחירות. השנייה היא לממש מיידית את רצון הרוב בבחירות הקודמות.
אם הסקרים הם סיבה לא לקיים את הרוטציה, בטענה שלגנץ אין תמיכה ציבורית, אז הם גם סיבה ל־61 ח"כים להחליף ממשלה, לכזו שבראשה יעמוד ח״כ עם תמיכה ציבורית דומה לזו שיש לנתניהו כרגע. מי שרוצה ממשלת חירום קורונה מתפקדת, שתטפל באחריות ובאמון בחיסונים, בכלכלה ובניהול הציבור, ללא ניגודי עניינים משפטיים - שיבחר בבנט על פני נתניהו עכשיו. שישים קץ לכאוס. תפסיקו לומר ״שהציבור יבחר״, כי הציבור כבר בחר, צריך רק לממש את החוק הקיים. הרי ללא כללים מעודכנים שיכובדו על ידי כולם, המשמעות היא שיש רק תוצאה אחת שתכובד בבחירות הקרובות, ולא ממש משנה מה ירצה העם.
אילו כללים? קודם כל, מנצח ברור - המפלגה הגדולה ביותר מרכיבה ממשלה, גם אם זו תהיה ממשלת מיעוט. מה עוד? אם הממשלה לא תכלה לפחות מחצית מימיה, היא לא תקבל עוד מימון מפלגות, כדי לא לתמרץ אין ספור סיבובי בחירות. רצוי גם להגביל תעמולת נגטיב למקסימום של 20% מסך התעמולה המותרת. במקום הכפשות ורעל, לחייב מצע של אידיאולוגיה והבטחות. מה עוד? הגבלה משמעותית של התעמולה הפרוצה והמניפולטיבית של פייק ניוז ברשתות החברתיות. ואלה הם רק חלק מהרעיונות.
ללא כללים חדשים - באמת שאין טעם. בנט כבר החל בסבב ראיונות כדי לשכנע שהממשלה רעה, שעיכוב התקציב הוא פשע, שהניהול גרוע ונגוע. הכל נכון, אבל אם אין לו אומץ לקחת על עצמו את הסמכות הזו עכשיו, הוא בכל מקרה לא יקבל אותה. מכונת תעמולת הרפש תופנה נגדו במלוא עוצמתה, וגם אם יצליח לצלוח אותה - תובטח לו רוטציה, וכולנו יודעים מהי משמעות ההבטחה. הרי נתניהו עצמו לא היה מהסס לשנייה לפני שהיה מתנפל בשתי ידיים על אפשרות שליטה כפי שיש לבנט עכשיו. זה המאני־טיים של בנט, שיצטרך להחליט אם הוא גבר או נער.
ולגבי שאר חברי הכנסת שצריכים להצביע עבור החלפת הממשלה, כולל לא מעטים בליכוד שקצו במצב, אין מה לפחד מכאוס או מאנרכיה ברחובות, כי אנחנו כבר שם. האם הביביסטים ישתוללו מזעם אם 61 חברי כנסת יממשו את זכותם החוקית לעצור את הרכבת הדוהרת לשומקום? התשובה היא כן. הם ישתוללו, ואז יירגעו ויסתגלו למציאות החדשה. ממש כפי שמצביעי טראמפ השתוללו ואז נרגעו וקיבלו את החוק ואת דעת הרוב. אם יש משהו שניתן ללמוד ממה שקרה בארה״ב בחודש האחרון, הוא שכל מה שצריך כדי להחזיר את המערכת השלטונית לשפיות, הוא מספיק אנשים שיגידו לזה שהוציא אותה מהשפיות - חאלס, הגזמת. זה הכל.