הרעש שאתם שומעים הוא של מַשק מכונות הדפוס בכל העולם שמדפיסות במלוא הקיטור כסף חדש. זו תוצאה ישירה של מגיפת הקורונה ואילוצי הממשלות להזרים לכלכלותיהן נחשולי כסף אדירים, לעתים ללא הבחנה. הסיבות אומנם בעיקר כלכליות, אך לפעמים גם מושפעות ממניעים פוליטיים ופופוליסטיים. לא תמיד מדובר בהדפסת שטרות נייר של ממש, שכן יש דרכים אחרות, בוכהלטריות ווירטואליות כגון שינויים בהלימות ההון של הבנקים או נטילת הלוואות על ידי המדינה באמצעות איגרות חוב, כדי להגדיל את כמות הכסף. אך המטרה היא אותה מטרה: להתניע את גלגלי המשק המשותקים מפאת משבר הקורונה, ולעתים גם להיענות ללחצים של מגזרים שונים במשק או של גורמים פוליטיים.
מאז תחילת המשבר, הבנקים המרכזיים במדינות השונות הורידו את שיעורי הריבית, שכבר היו נמוכים בלאו הכי, לרמות חסרות תקדים כדי להזרים אשראי להאצת הפעילות הכלכלית ברובדי המשק השונים, וכך גם בישראל.
דווקא בארצות הברית העימות הפוליטי בין הרפובליקנים ששולטים בסנאט (וייתכן שימשיכו לשלוט בו גם לאחר השבעת הנשיא החדש) והדמוקרטים המהווים את הרוב בבית הנבחרים - גרם לכך שמהלכי הסיוע נותרו בינתיים תקועים, פרט לאי אלו צעדים שהנשיא טראמפ נקט ושלא היו טעונים את אישור הקונגרס. ייתכן שהמשק האמריקאי יצטרך לחכות אפוא לכניסתה של ג'נט ילן, בעלת הניסיון הרב בעבר כנגידת הבנק הפדרלי, לתפקיד שרת האוצר כדי לפתור את הפלונטר.
ברם, להגדלה בלתי מרוסנת של אמצעי התשלום, בין שמדובר בהדפסה ממש ובין שבדרכים אחרות, עלולה גם להיות תוצאה הרסנית בתקופה שלאחר המגיפה, אלא אם כן הבנקים המרכזיים, משרדי האוצר וגורמים אחרים יטילו בעוד מועד בלמים מתאימים. יש כלכלנים בצד השמאלי של המפה הפוליטית שסבורים שהדפסת כסף היא האמצעי הטוב והנוח ביותר למנוע משברים כלכליים, והם מצביעים על האינפלציה הנמוכה בכל העולם כדי לאשש את התיאוריות שלהם. אך בין שהם מתעלמים מהתוצאות הכלכליות והפוליטיות החמורות של הדפסת כסף בלתי מרוסנת בעבר, ובין שלדעתם אפשר לבלום את ההתפתחויות האלה על ידי הטלת מסים גבוהים - גישתם היא יותר פוליטית ומגמתית מאשר כלכלית. המטיפה העיקרית לגישה הזאת היא פרופ' סטפני קלטון, היועצת הכלכלית של ברני סנדרס והגורו הכלכלי של חברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, הדמות המובילה בקבוצה הפרוגרסיבית, לאמור השמאלנית, במפלגה הדמוקרטית.
בזכות מצבה הטוב של כלכלת ישראל ערב פרוץ המגיפה, יש סיכוי טוב שניחלץ מהמשבר במצב שפיר יותר מהרבה מדינות אחרות. זאת בתנאי שהרשויות ימשיכו לעמוד על האיזון הנכון בין האמצעים לעידוד הפעילות הכלכלית מזה ולשמירה על איתנות המשק מזה (גם קביעת תקציב לשנה הבאה תסייע מבחינה זאת). אין זה מקרה שענקיות הדירוג כמו "סטנדרד אנד פורס" ו"מודי'ס" ומוסדות כלכליים בינלאומיים שונים נותנים לכלכלת ישראל ציון גבוה בימים אלה, ולא רק יחסית למדינות אחרות אלא גם אבסולוטית. כך, למשל, הדוח המסכם של קרן המטבע הבינלאומית מחודש נובמבר לקראת הדוח הסופי, קובע שכלכלת ישראל עוברת את משבר הקורונה בצורה טובה - הערכה שתואמת את הנתונים שהציג לאחרונה נגיד בנק ישראל אמיר ירון, שלפיהם ברבעון השלישי של השנה "המשק חזר לעבוד כמו קפיץ".
גם יחס החוב לתוצר הוא סביר. ואכן, אפשר להיווכח שבתקופה הזאת התוצר בישראל ירד ב־1.4% בלבד, ההתכווצות הכמעט נמוכה בעולם (רק בקוריאה הדרומית זה 1.3%) בהשוואה ל־11.3% בבריטניה, 8.7% בספרד, 4.6% בקנדה, 4.3% בצרפת, 4.2% בגרמניה, 4.1% בשוודיה ו־2.9% בארצות הברית. על סמך הנתונים האלה יכלו כלכלני משרד האוצר לעדכן את תחזיות הצמיחה של המשק הישראלי לשנת 2020 לעומת התחזיות הפסימיות הקודמות, וייתכן שב־2021 המשק כבר יחזור לצמיחה של ממש.
גם בנתונים החיוביים האלה אין, כמובן, כדי לכסות על העובדה שבאופן אבסולוטי התוצר בכל זאת ירד בתקופת הקורונה, האבטלה עלתה, יש מגזרים במשק שנפגעו יותר מאחרים, אחדים אף באופן סופני, וייתכן שהממשלה תצטרך לנקוט צעדי סיוע נקודתיים ופרטיקולריים בהקשר אליהם. אך, בסך הכל, התמונה מעודדת.