קשה כיום לאזרח הישראלי לדעת ולהבין מה מתרחש אצל השכן שלו, הרשות הפלסטינית. התקשורת הממוסדת ממעטת לעסוק בכך. ואם עוסקת, הרי שהיא, ברובה המכריע, משמשת כדוברת הרשות או חמאס. לפעמים, בעקבות אירוע טרור, מופיע בכיר ביטחוני לשעבר ובפנים רציניות מצהיר שהאינתיפאדה ניצבת בשער, וימים שחורים נכונו לנו. אם נפשו של מישהו חושקת לדעת את הנתונים והעובדות על מה שמתרחש אצל השכנים הפלסטינים שלנו, הוא יוכל למצוא אותם בפרסומים של מרכז המידע למודיעין וטרור של המרכז למורשת המודיעין. 

בואו ונראה מה קורה ברשות, מה מעשיה עכשיו ומה יעדיה לטווח הקרוב. ותחילה על ארבעה מאפיינים של המצב הנוכחי: ראשית, הרשות הפלסטינית, וביתר דיוק הנשיא אבו מאזן וחבורתו, נמצאים בתקופת דמדומים של סיום השלטון הנמשך כבר למעלה מ־15 שנה.

כבר החלו מאבקי ירושה מאחורי הקלעים, שעלולים להפוך אלימים; כל המערכת השלטונית נמצאת במצב של דעיכה, הדימוי הציבורי ירוד ביותר עד כדי אובדן לגיטימיות. נסים תמיד מתרחשים, כך שייתכן שאבו מאזן הזקן, הידוע בחוליו, יפתיע וימשיך לחיות עוד הרבה שנים, אך זה רק יאריך את ייסורי הדמדומים של הרשות הנוכחית.

שנית, השקט היחסי של החברה הפלסטינית מול ישראל. למרות שורה ארוכה של אירועים שליליים שהתרחשו בשנים האחרונות מבחינת החברה הפלסטינית (שתחילתם בהכרה האמריקאית בירושלים המאוחדת); למרות ההסתה התמידית מצד חמאס; למרות ההסתה המובנית בחינוך הפלסטיני - החברה הפלסטינית לא התפרצה באלימות, לא פתחה באינתיפאדה חדשה. כמובן שיש זריקות אבנים וניסיונות טרור של בודדים והתארגנויות לטרור, אך זהו המצב "הרגיל" של התנגדות עממית. החברה בכללותה עייפה, שקועה בדאגות היומיום.

שלישית, המצב הכלכלי הירוד הוחרף עוד יותר על ידי הקורונה. אם בתחילת המגיפה הנגיף כמעט שלא פגע באוכלוסיית יהודה ושומרון, הרי שבהדרגה השתנתה התמונה. בשבועות האחרונים ישנה עלייה חדה במספר הנדבקים, כאשר שיעור הבדיקות החיוביות עומד על כ־21%. בסוף השבוע האחרון הוטל סגר מלא על ידי הרשות, אך נראה שהוא נאכף רק בערים הגדולות. יתר על כן, הרשות, ועוד בדמדומיה, אינה מסוגלת למנוע את החתונות הגדולות והאירועים ההמוניים. בתפילות יום שישי האחרון בהר הבית השתתפו כ־12 אלף איש, רובם ללא מסיכות. 

רביעית, במישור המדיני המשיכה הרשות במדיניות של עימות מדיני עם ישראל, כשהיא צוללת לשפל חסר תקדים במערכת היחסים שלה עם ממשלו של טראמפ, ובמעמדה בעולם הערבי. ממשל טראמפ שנקט מולה צעדים פרו־ישראליים ברורים בנושא ירושלים וההתנחלויות, הציג לה תוכנית מדינית שנגדה את כל תפיסות היסוד האידיאולוגיות שלה; פגע קשה בכיס שלה בשעה שביטל את הסיוע הכספי עבורה ועבור מוסד אונר"א; ונקט עוד שורת צעדים שהפכו אותו לעוין בעיני הרשות.

ובעולם הערבי ממש "מהפכה": האינטרסים של התנועה הלאומית הפלסטינית חדלו להיות גורם משפיע מרכזי בשיקולי המדינות הסוניות העשירות; הליגה הערבית, הדואגת לעם הפלסטיני, חדלה (זמנית?) להיענות לדרישות הפלסטיניות כפי שהיה בעבר; הסרבנות הפלסטינית מול ישראל הפכה בתקופה האחרונה לנושא בשיח הערבי; הרשות מצאה את עצמה בגוש של איראן וגרורותיה, מול הגוש של מתנגדותיה הסוניות ועמן ישראל.

במצב זה מוצאת עצמה הרשות מול ממשל אמריקאי חדש. טראמפ השנוא איננו. מה היא עושה ומה צפוי? על כך בשבוע הבא.