"אלדד רואה את זה ממרומי הגבעה ולא מפריע", אמר לנו השבוע יואל מרשק. מרשק הוא איש קיבוץ גבעת השלושה. לפני 40 שנה עסק בהקמת קיבוצים חדשים ובחיזוק קיבוצים צעירים בגולן, בגליל ובבקעת הירדן. יש לו זכויות רבות בהקמת הקיבוץ האחרון, שהפך מהיאחזות נח"ל לקיבוץ אשבל - יישוב שהוקם כחלק מהמאמץ הציוני לייהוד הגליל.

אחר כך עמד בראש אגף המשימות של התנועה הקיבוצית ויזם מבצעי התנדבות לאומית למשימות ביטחוניות וחברתיות, גם בקליטת פליטי רצח העם מדרפור בקיבוצים, גם במאבקי הנכים. כשנאבק למען שחרור גלעד שליט, היה ממובילי הקו הנִצי. הוא ארגן חסימות כבישים כדי למנוע ביקורי משפחות אצל מחבלי חמאס בכלא ולעצור משאיות אספקה וכסף לרצועה.

בקיצור: קיבוצניק, איש שמאל ציוני ערכי, מי שלא איבד את המצפן הלאומי. ואין פלא. יואל הוא בנו של בני מרשק המנוח, ממקימי קיבוץ גבעת השלושה, קצין החינוך, "הפוליטרוק" האגדי של הפלמ"ח. מתלמידיו של יצחק טבנקין, שהצטרף לאחר מלחמת ששת הימים ל"תנועה למען ארץ ישראל השלמה".

רבים מאנשי השמאל הציוני באותה עת היו בין מקימי התנועה החשובה הזו. סופרים ואנשי רוח כאלתרמן וחיים גורי, עגנון והזז ומשה שמיר, יחד עם אנשי ימין מובהקים כאורי צבי גרינברג ואבא שלי ע"ה ישראל אלדד. כי באותם ימים גם השמאל היה בעד שלמות הארץ ודחף להקמת יישובים בכל השטחים המשוחררים.

השבוע ראיינתי יחד עם עמיתי בן כספית את יואל מרשק. זה למעלה משנה הוא מנסה לתווך בין הבדואים יושבי חאן אל־אחמר לשלטונות המדינה. כזכור, השתלטו הבדואים הללו על אדמות מדינה בצמוד לכביש 1, ואף שזה 11 שנים תלויים ועומדים נגדם צווי פינוי והריסה, שקיבלו את אישור בית המשפט העליון - זכו שודדי אדמות הלאום הללו לתמיכת ארגוני שמאל אנטי־ציוניים רבים ולסיוע נמרץ של האיחוד האירופי. עמותה איטלקית הקימה שם מבנים בלתי חוקיים, והרשות הפלסטינית רואה בפולשים הללו חיל חלוץ להשתלטות על שטחי C.

לכן אף שהוצעו לבדואים עשרות הצעות פשרה, והעברה לאתרים חלופיים ביהודה או בבקעת הירדן, ואף שהושקעו עשרות מיליוני שקלים בהכשרת שטחים ועבודות תשתית ביישוב חלופי, קילומטרים אחדים משם ליד אבו דיס - הורתה להם הרש"פ באמצעות עורכי הדין שמימנה עבורם לסרב לכל הצעה.

גופי שמאל קיצוני התנדבו להיאבק איתם בכוח מול כל ניסיון פינוי. איימו במאבק אלים ובשפיכות דמים. האיחוד האירופי לחץ, אנגלה מרקל התערבה, גורמים מטעם בית הדין הבינלאומי בהאג הזהירו שיראו בפינוי פשע מלחמה - ואף שבנימין נתניהו התחייב כבר לפני שנתיים להרוס את המבנים הבלתי חוקיים בתוך שבועות אחדים - הוא גורר רגליים. לא עושה דבר ומסביר (בדלתיים סגורות) לבית המשפט העליון מדוע אינו מפנה. ובית המשפט נתן לו השבוע ארכה נוספת. עוד שמונה חודשים.

ואז הגיע מרשק עם הצעת פשרה, וראו זה פלא: אפילו המוכתר של חאן אל־אחמר חתם עליה. הרשות הפלסטינית אף היא מסכימה בשתיקה. "רק קיצונים מימין ומשמאל רוצים בשפיכות דמים", אמר מרשק. "גם הרשות הפלסטינית תשמח לשפיכות דמים, ולכן צריך להוציא את תושבי חאן אל־אחמר מחזקתה".

הרעיון של מרשק לפתרון בעיית חאן אל־אחמר הוא פשוט ומהפכני. הבדואים מקבלים אותו, ולדברי יואל - גם "הקודקודים" בישראל. הוא איתר שטח בנגב שלשם יעברו התושבים, שיזכו למעמד תושב במדינת ישראל. כל כך פשוט! איך לא חשבו על זה קודם? מרשק מבין היטב מה הוא מציע, ולכן הוא שב ומדגיש, כממלמל השבעה, "זה פתרון נקודתי. חד־פעמי. אי אפשר יהיה לחזור עליו. זה לא יהיה תקדים".

70 שנה נמנעת ישראל מלאשר לבני איקרית וברעם, ערבים נוצרים מרונים, לשוב לכפרים שמהם גורשו במלחמת העצמאות. ב־1950 הורה בג"ץ להשיבם לכפריהם. בן־גוריון צפצף על בג"ץ והורה לפוצץ את הבתים. בשנות שלטון מפא"י הציונות הייתה חזקה מהוראות בג"ץ. גם בעשורים שחלפו מאז, כשחלק מבני איקרית וברעם משרתים בצה"ל - נמנעת המדינה מלהחזירם לכפריהם, "כדי שלא ליצור תקדים".

יואל מרשק מזכיר כי תושבי חאן אל־אחמר הם צאצאי בדואים שמדינת ישראל גירשה מהנגב. הוא מציע להוציא אותם משליטת הרשות הפלסטינית, להעניק להם תושבות ישראלית וליישב אותם על אדמות מדינה שאיתר עבורם בנגב. ואף שהוא מתעקש - החזרת צאצאי פליטים ערבים לנגב היא התקדים שממנו נמנעה ישראל עד כה.

מרשק מציע לבדואים "תושבות", אך גם הוא יודע כי איש לא ימנע מהם לבוא כעבור שנה לבית המשפט העליון ולזכות באזרחות. מרשק יודע זאת. גם תושבי חאן אל־אחמר יודעים. הם יזכו להגשים בגופם את "תביעת השיבה". הרשות הפלסטינית ממתינה בשמחה לפתרון הזה. זו הפרצה. זה התקדים. אף על פי שיואל מרשק מקווה בתמימותו שלא כך יהיה. הוא בוודאי מתנגד ל"תביעת השיבה" של "הפליטים" הערבים מ־1948, אבל בהצעת הפשרה שלו הוא מגשים את חלומם.

הדרך לגיהינום

כבר אמרנו: אביו, בני מרשק, היה קצין החינוך של הפלמ"ח ומאנשי ארץ ישראל השלמה. יואל דיבר איתנו על ערכי הפלמ"ח: רעות, חברות, סולידריות ואנושיות. הוא רואה בהעברת הפולשים מחאן אל־אחמר לנגב ויישובם על אדמות מדינה - מימוש ערכי הפלמ"ח. אבל הוא שוכח שהתרגום המעשי של הערכים הפלמ"חיים הללו בימי מלחמת העצמאות היה גירוש הערבים או לפחות עידודם לברוח. פינוי שטחי המדינה והרס הכפרים שנטשו כדי שלא ישובו.

מרשק האב שירת בחטיבת הראל. חטיבה אחרת של צה"ל, אלכסנדרוני, כבשה באמצע יולי 1948 את הכפר הערבי השולט מג'דל יאבא, שנקרא גם מג'דל סאדק ליד ראש העין, מידי כוח הפלישה העיראקי שהשתלט עליו. 1,760 תושבי הכפר ברחו, אין לי מושג היכן מתגוררים צאצאיהם. על אדמות הכפר הזה שוכנים ראש העין, קיבוץ עינת וגבעת השלושה, קיבוצו של בני מרשק ע"ה ושל בנו יואל יבדל"א. האם יעלה בדעתו של יואל להחזיר אל חורבות הכפר את מי שברח ממנו ב־1948 ולהעניק להם אזרחות ישראלית?

יואל הוא ציוני אמיתי. אינני מפקפק חלילה בכוונותיו הטהורות. אבל כידוע הדרך לגיהינום רצופה בכוונות כאלו. והפתרון שהוא מציע הוא מסוכן ורעיל. לכן שמחו עליו הבדואים, והרש"פ מסכימה בעצימת עין ובנשימה עצורה.

אני מתגורר בכפר אדומים, בגבעה מעל חאן אל־אחמר. "אריה אלדד רואה את כל זה מהגבעה ולא מפריע", אמר יואל בראיון, כשבא להחמיא לקבוצה קטנה והזויה מאנשי כפר אדומים, המסייעת לשודדי אדמות הלאום ומצהירה על כוונתה למנוע בכוח את הפינוי. "הם עוזרים", אמר יואל, "ואלדד לפחות לא מפריע".

אז זהו, שלא. לפני הראיון המאלף הזה עם יואל מרשק לא שמעתי על רעיון העוועים להחזיר את שודדי האדמות הבדואים אל הנגב ולהעניק להם מעמד אזרחי במדינת ישראל. עכשיו, כששמעתי, אני מתחייב לנסות ולסכל אותו. ואתחיל בזה שהבאתי את התקדים המסוכן הזה לידיעת הציבור.
 
[email protected]