בסבב הסקרים האחרון יש טעות סוקרים די מטופשת, שנובעת ממקצועיות יתר ומאי־ראיית התמונה הגדולה. הנחת העבודה היא שהמפלגה הערבית המשותפת תקבל בסביבות 11־12 מנדטים. חבל שזה לא מגיע עם כוכבית "נכון לעכשיו", כי הצבעת אמת עשויה לשנות את מפת המנדטים.
לירידה בנכונות להצביע כיום לרשימה המשותפת יש סיבה: המיאוס מהמשחק הפוליטי של מנהיגות המפלגות המרכיבות את המשותפת, והבלבול שבעקבותיו. אבל יש גם סיבות עמוקות יותר, שהן פרי תהליכים שמבצבצים ככל שעולה גרף ההתממשות שלהם בחברה הערבית.
האיתות הבולט ביותר הוא העלייה בנינוחות ובביטחון העצמי של החברה הערבית ביחסיה עם המגזר היהודי. זהו נתון סמוי, אבל אפשר לחוש בו בחיי היום־יום. הפוליטיקאים ומנהיגי הציבור הערבי מנהלים - ובצדק - מאבק עיקש וזועם נגד אפליה ולמען חיזוק המרכיב הלאומי הערבי ושותפות הגורל עם הפלסטינים. אלא שמה שעובד אצל הערבים כמו אצל היהודים ובכל מקום בעולם, הוא התייצבותו של מעמד ביניים על מאפייניו הזעיר בורגניים.
זו אותה הזעיר בורגנות שניצחה את המרכז הישראלי לטובת הימין ומנצחת את הימין הקיצוני בתוך הימין עצמו. מבחינה זו, עבאס מנסור מרע"ם הלך לדיל פוליטי נוסח החרדים וש"ס עם בנימין נתניהו בעיניים פקוחות. נתוני סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלים כי 41% מהציבור הערבי תומך בשיתוף פעולה בכנסת בין נתניהו והימין לעבאס ורק 34% מתנגדים לו. אבל, אין ספק שהמרכיב הלאומי, משקעים היסטוריים ושותפות הגורל עם הפלסטינים יבואו לידי ביטוי בבחירות עצמן.
ממילא הניסיון ההיסטורי של המגזר הערבי אינו מבדיל בין ימין לשמאל בישראל. השמאל הוא האויב הישן, בגין ניהול המדינה לפני ואחרי מלחמת השחרור. הימין הוא האויב הנוכחי, בגין גזענות ואפליה בוטה ומוצהרת כלפי הערבים ככלל. נתניהו, בני גנץ, יאיר לפיד ואביגדור ליברמן הם נציגי המגזר היהודי, והשותפות איתם היא יותר ביזנס מאידיאולוגיה.
בינתיים, קורים דברים שהם החיים עצמם. למשל, עלייה ברמת החיים ואיתה נינוחות שהיא ההפך מהלהט הפוליטי של ההנהגה. מעמד הביניים הערבי גדל והולך ועם ההתרחבות באה ההכרה והביטחון במעורבותו על בסיס שוויוני במערכות הציבוריות. דיבורים על טרנספר לא מזיזים להם וחזון העברת ואדי ערה מצחיק אותם. גם אם יש מתח, מדחיקים אותו לטובת תרבות הצריכה המערבית שהיא משותפת לכולם.
הלהט הפוליטי לא דעך, אבל חלוקת הזמן לקפסולות השאירה אותו במרתף כדי לצוץ לקראת הבחירות. וכמו בכל מפלגת סופרמרקט, יכול כל מצביע לבחור את המפלגה שמתאימה לו במפלגה המשותפת. האקט עצמו עורר כצפוי מתח פנימי, אבל מדובר בהתלקחות רגעית. אם הכוכבים יסתדרו ויסדרו לשמאל 50 מנדטים והערבים יגרדו כ־15, אפשר יהיה לבצע מהפך. אשרי המאמין.