במבחן התוצאה, שנת 2020 המסתיימת בימים אלה הייתה מוצלחת למערכת הביטחון הישראלית, ונרשמו בה לא מעט הישגים, בעיקר במערכה נגד ההתבססות של איראן בסוריה, עיכוב פרויקט הטילים המדויקים של חיזבאללה והצטרפות למאמץ הבינלאומי לשיבוש תוכנית הגרעין של איראן.
יש לציין כי למגיפת הקורונה תפקיד בהנמכה יחסית של רף המתיחות הביטחונית בזירות השונות שאיתן מתמודדת ישראל. לקורונה ולהשלכותיה הכלכליות על מדינות האזור וארגוני הטרור השפעה רבה, שככל הנראה מיתנה גם כוונות התקפיות של איראן וחיזבאללה להגיב נגד פעולות המיוחסות לישראל.
נגיף הקורונה יתפוגג בשלב כזה או אחר, אך האתגרים הביטחוניים לא צפויים להיעלם, והאתגר המרכזי של הרמטכ"ל אביב כוכבי הוא להכין את הצבא למלחמה הבאה שבה צה"ל יהיה חייב לספק מענה התקפי טוב יותר משמעותית לאיום הטילים, שהוא כיום האיום המרכזי על מדינת ישראל.
בזירה המרכזית יותר, הצפונית, הפעילות של צה"ל - טובה ומוצלחת ככל שתהיה - לא תעצור גם בעתיד באמצעות הפעלת כוח צבאי בלבד את המשך הניסיונות של איראן להתבסס באזור ואת חיזבאללה מלהשיג ארסנל משמעותי של טילים מדויקים. עם זאת, בהחלט ניתן לקבל את אמירתו השבוע של הרמטכ"ל כוכבי כי ההתבססות האיראנית בסוריה נמצאת במגמת האטה ברורה כפועל יוצא של פעילות צה"ל.
לצד האמירה הזו של הרמטכ"ל, בכירי הצבא סבורים כי כתוצאה מפעילותו של צה"ל, חיזבאללה רחוק מאוד מהיכולת ומהיעדים שהגדיר לעצמו בפרויקט הטילים המדויקים שלו. על פי הערכת מערכת הביטחון, כמות אמצעי הלחימה המדויקים שיש בידי חיזבאללה עדיין נחשבת זניחה ביכולת שלה להשפיע על המלחמה הבאה, אם תהיה כזו.
כך או כך, צה"ל יידרש להיות ערוך טוב יותר למלחמה הבאה אל מול איום הטילים, ונושא הדיוק רק ילך ויצבור תאוצה בשנים הקרובות, כתהליך אבולוציוני כמעט בלתי נמנע, כאשר הטכנולוגיות בנושא זה הופכות לפשוטות וזמינות הרבה יותר מאשר בעבר.
כפי שישראל אינה מעוניינת במלחמה, ניתן לומר זאת גם על איראן, חיזבאללה וחמאס ברצועת עזה. ההירתעות ממלחמה נכונה לכל הצדדים, במיוחד כאשר ברקע משבר בריאותי, חברתי וכלכלי חריף המשפיע על כולם. מגיפת הקורונה והמשבר הפוליטי המתמשך בישראל מקשים אומנם גם על צה"ל, ורבות מתוכניות הרמטכ"ל להתעצמות הצבא ורפורמות מרחיקות לכת יישארו כרגע במגירות התכנון, אבל בצד השני המגיפה משפיעה לא פחות וככל הנראה אף יותר על היכולת הצבאית והכשירות המבצעית של חיזבאללה וחמאס.
המדיניות הישראלית בשנים האחרונות אומנם אינה חפה מטעויות, במיוחד אל מול רצועת עזה, אבל כאשר טוענים אצלנו בדבר שחיקתה לכאורה של ההרתעה הישראלית, מומלץ שלא למהר לשפוך את התינוק עם המים. המשוואה שהציב מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה - על כל הרוג שלו הוא יגיב בניסיון להרוג חיילים ישראלים - אומנם עלולה לגרור את האזור למלחמה גם כאשר הצדדים אינם מעוניינים בה, אבל בפועל, בשש השנים האחרונות חיזבאללה לא הצליח לממש את איומיו לפגוע בחיילי צה"ל.
משוואת ההרתעה שמציב נסראללה בזירה הצפונית אכן מייצרת לישראל בעיה מורכבת, וראיה לכך היא הכוננות הגבוהה שנמשכה במשך חודשיים בגבול הצפון. אבל מי שמשליך מכך על שחיקתה של ההרתעה הישראלית, מסתכל רק על הטיפות החסרות בכוס הכמעט מלאה ומתעלם לחלוטין מתמונת המצב בשנים האחרונות, שבהן גבתה ישראל מחירים כבדים מחיזבאללה ואיראן בזירה הצפונית, ללא שהאחרונים הצליחו להגיב צבאית באופן משמעותי נגד ישראל. חיזבאללה מודע היטב ליכולת הצבאית של ישראל, מושפע מהמצב הפנימי הקשה בלבנון ומורתע ממלחמה. השנה האחרונה רק העצימה את המגמות האלה, כך שלא כל רחפן שחודר לשטח ישראל על מנת ליצור פרובוקציה שמכוונת בעיקר לתקשורת מעיד על היחלשות כוח ההרתעה הישראלי.
גם איראן מתקשה להוציא אל הפועל פעולות נקמה נגד התקיפות המיוחסות לישראל. אין בכך תעודת ביטוח שפיגוע כזה לא יתממש כבר בתקופה הקרובה, ואסור לזלזל ביכולות של איראן וחיזבאללה באזור, אבל עם זאת יש לזכור שצה"ל נהנה מעליונות מודיעינית משמעותית שמסייעת לו להיות בצד היוזם ולא בזה שנגרר. כאשר ישראל מבצעת באופן שוטף פעולות אגרסיביות נגד חיזבאללה ואיראן, היא מביאה בחשבון שהתוצאה עלולה להיות הסלמה ביטחונית, ואת מערכת האיזונים הזו מנהלת ישראל בשנים האחרונות באופן מושכל ולא מתלהם.
ברמת הביטחון השוטף ביהודה ושומרון וברצועת עזה, עמדה השנה האחרונה בסימן ירידה בהיקף הפיגועים והנפגעים הישראלים כתוצאה מפעולות טרור, ירי רקטות מעזה ופיגועים קשים ביהודה ושומרון, וזאת למרות פוטנציאל הסלמה שהיה גם בזירות האלה.
אתגר הטילים
כמו בשנים האחרונות, האיום מצפון הוא חמור הרבה יותר, אבל הסבירות לעימות בעזה גדול יותר משמעותית, כשגם בשנה הבאה עלינו לטובה מעריכים בצה"ל כי הסיכוי למלחמה יזומה מצד אויבי ישראל נותר נמוך. מצד שני, הידרדרות ביטחונית והסלמה מובאים בחשבון כתרחיש סביר, ולכן האתגר המרכזי של הרמטכ"ל כוכבי הוא להכין את הצבא למלחמה או למבצע, גם כאשר כל הצדדים לכאורה אינם מעוניינים בעימות.
את שנת 2020, כאמור, מסכמים במערכת הביטחון ככזו ששיפרה את המצב האסטרטגי, אבל צריך לזכור כי האתגרים הביטחוניים הגדולים של מדינת ישראל עדיין כאן. לזכותו של הרמטכ"ל ייאמר כי מיד עם כניסתו לתפקיד סימן את הרקטות והטילים כאיום המרכזי שאליו חייב צה"ל להיערך - בשיפור היכולת ההגנתית וביתר שאת בחיזוק היכולת ההתקפית של צה"ל לפגוע במערכי הרקטות והטילים של האויב בצורה קשה כבר בשלב הראשון של הלחימה.
לאחר הזנחה מסוימת בשנים הקודמות, השקיע צה"ל בשנה האחרונה משאבים גדולים בתחום ההיערכות לאיום הטילים והרקטות. הוקמה מנהלת מטכ"לית שמרכזת את הנושא, וגם התוכניות המבצעיות בצפון ובדרום הרבה יותר ממוקדות בהתמודדות עם האתגר. ועדיין, נותרו פערים גדולים בין יכולות האויב לבין אפשרויות הסיכול והמענה של צה"ל, והטילים המדויקים וטילי השיוט האיראניים צפויים להפוך את האתגר למורכב הרבה יותר. מערכות ההגנה של החץ, שרביט קסמים וכיפת ברזל, טובות ככל שיהיו, יספקו מענה חלקי במקרה הטוב, כך שהפתרונות של צה"ל יידרשו להיות התקפיים.
ולבסוף, לאחר הטכנולוגיות ישנם כמובן האנשים. לצה"ל נזקפו בשנה האחרונה נקודת זכות לא מעטות, אך אימון וכשירות מערך המילואים עדיין לוקה בחסר - לפחות בתחושותיהם של קציני מילואים רבים, שעדיין מתקשים להבין את מעמד יחידות המילואים בתוך השינויים הגדולים שכוכבי מעוניין לבצע.
