האמת? כואב הלב. לצד המחדל המחפיר של ניהול הקורונה, נתניהו באמת עבד קשה בשבועות האחרונים כדי להביא חיסונים על אף כל הקשיים, והצליח מעבר למצופה. אבל בניגוד להשערה שכולם יקפצו על המציאה, התבררה המציאות. ברשתות החברתיות כבר צוחקים על החירפון הישראלי: לזעוק עד השמיים שרק לנו אין חיסונים, ואז לזעוק עד השמיים שלא רוצים להתחסן כשהחיסונים מגיעים.
הישראלי הממוצע אומנם מחורפן, אבל זה לא קרה לו במקרה. תחשבו מה עברנו פה בשנתיים האחרונות - בתום מערכת הבחירות הרביעית תוך שנתיים, ההערכה היא שסך הסכום שיישפך פה על תעמולה יסתכם בכ־100 מיליון שקל. מדובר בכסף אדיר, שקונה הרבה מאוד ספינים, אידיאולוגיות רפש ועובדות אלטרנטיביות, אז איך אפשר שלא לאבד את הכיוון אחרי שטיפת מוח כזאת?
קצת מצחיק שלאחר שהרסו את האמון הציבורי בכל דרך אפשרית, עכשיו הפוליטיקאים מתבאסים שהציבור לא רץ להתחסן בהמוניו. גנץ ופרץ הבטיחו שלא יישבו עם נתניהו - ונשברו; לפיד הבטיח איחוד לאלטרנטיבה שלטונית - והתגרש; בנט זעם שחייבים להחליף את ראש הממשלה - ואז השתפן, ולוי־אבקסיס - צרה היריעה מהכיל. נתניהו שלף שפנים מהכובע בקצב שאפילו הביביסט הנאמן ביותר כבר לא יכול לעקוב אחריו, והחבר'ה מסביבו הדהדו ועודדו, ובתמורה קיבלו תפקידי שרים בלתי נחוצים. "הפריטטיות לא מאפשרת לממשלה לעבוד", התלוננה השבוע השרה גילה גמליאל באגביות, רק שכחה שהפשרה הפריטטית היא הבסיס לזכות הקיום של הממשלה היחידה שניתן היה להקים לאחר שלוש מערכות בחירות. ההתנהלות הזו אולי מתחזקת איזשהו בייס מינימלי שצריך להאכיל, אבל בסוף אף אחד כבר לא באמת מאמין למלך התחמנים וחבורתו.
החיסונים חשובים, אין ספק בכלל. כולנו תלויים בהם כדי לחזור לשגרה ולאושש את הכלכלה, ומצד שני - שום דבר כבר לא יפתיע אותנו. בשנה האחרונה שיגעו אותנו עם "מגוון דעות" קקופוני, ומכחישי הקורונה זכו לבמה רחבה לפחות כמו נביאי הזעם על סוף העולם. בלבלו לנו את המוח עם "תעשו חיים" ועם הטענה שסגר שני לפני כולם זו הצלחה. כבר למעלה מחצי שנה השיקולים הפוליטיים מניעים את כל ההחלטות - שולחים ישראלים לדובאי הירוקה בכאילו, והם חוזרים משם חולים והורסים את הישגי הסגרים. העסקים הקטנים רק נפתחו אחרי מכת הסגר השני, ותכף ייסגרו שוב למען מכת הריסון המהודק. אם ישרדו - יופי, ואם לא - נסתדר כבר לפחות עם השותפים הטבעיים.
גם היום בוחרים שלא להטיל מגבלות על יישובים אדומים, כי זה ייצור בעיות קואליציוניות. בדרך החדירו בנו עוד קצת שנאה וסטריאוטיפים שהודהדו בתשוקה על ידי "פרשנים" מהזן הבאוש החדש. לאחרונה הסבירו לנו למה המחנה היריב מורכב ממפלצות ולכן אין שום צורך לעמוד בהסכמים שנחתמו איתו, ועכשיו מוכרים לנו סולידריות - לרוץ להתחסן לא רק למען עצמנו אלא גם למען אחרים.
אמרו לנו בבטחה שייקח שנים לפתח חיסונים לקורונה, ירדו עלינו שהימרנו על החיסונים הלא נכונים, ובסוף - באמת כל הכבוד על כך שהחיסונים הגיעו לכאן, זה מרגש. אבל בדרך האמון הלך לאיבוד. לכאורה יש המון מידע נגיש, אבל בפועל, אתה מוצף וכבר לא יודע למה להאמין.
תחתום פה ופה
הפוליטיקה נעשתה דומה למסמכים הארוכים שחותמים עליהם כשלוקחים משכנתה. הרי ברור לכולם שאף לווה לא מבין על מה חתם, רק שאין לו ברירה, הוא צריך בית, וזאת הדרך להשיג אותו. באותו אופן, גם האזרח צריך בית. בסוף הוא צריך להצביע עבור מישהו, אבל מה לעשות שכולם מהנדסים אותו?
להתנהלות הבזויה של סבבי בחירות בלתי נגמרים, שמגובים בפייק ניוז, הכפשות, הפגנות ואווירת אלימות, יש מחיר. זה לא משחק, ויותר מדי פוליטיקאים מתנערים מאחריות ומשחקים בראש ובחיים של אנשים. מבחינתם הכל אמור להיות כלי שרת בידי השחמט הפוליטי - גם החיסונים. אבל כדי לגייס את הציבור להפקדת בריאותו בידי המדינה, ולתקתק מבצע חיסון לאומי תוך שלושה חודשים, צריך שלושה דברים: אמון בכך שההנהגה ישרה, סולידריות חברתית ואמון באמצעי התקשורת. אופס. זה הרגע שבו פתאום מתברר שמה שדרוש כדי לקדש את המערך הפוליטי המופלא שהכה פה שורשים רקובים, הוא בדיוק הפוך ממה שדרוש למען הצלחת המבצע. בעיה.
לאזרח הממוצע, שאינו מאמין בעיוורון למחוללי התעמולה, נותר פתרון אחד: לא להקשיב לפוליטיקאים. חלקם יקריבו את בריאותו למען מסע יחצנות של חיסון מושלם, וחלקם יקריבו את בריאותו כשיזהירו אותו שהחיסון מסוכן. המידע הכוזב שמופץ ברשתות החברתיות פתאום מפריע לאלה שמשתמשים בו בחדווה לצורכיהם כדי להישאר בשלטון. גם עיתונות האג'נדה שפרצה את כל הגבולות מהווה עכשיו מכשול. מה זה אומר שב"ישראל היום" כל כך בעד חיסונים, למשל? ומי ייקח דוגמה אישית מנתניהו שיהפוך את קבלת החיסון לעוד פוטו־אופ? העסק הזה מבלבל. אי אפשר לבטוח יותר במערכות שעד לא מכבר שירתו את הציבור, אבל מתישהו התהפכו עליו.
לכן כדי להחליט אם להתחסן - מומלץ להקשיב רק לאנשי מקצוע. להתייעץ עם רופא המשפחה, או עם מכרים שהם רופאים וסומכים עליהם. הפוליטיקאים ובואשי הרשתות החברתיות מנסים להצמיד את החיסון לפוליטיקה, אבל לאזרחים עדיף להפריד אותו, עד שמשהו בשיטה הקלוקלת שנקלענו אליה ישתנה.
בסופו של סיבוב מביש של שלטון שיצא משליטה, אנחנו מתקרבים לסיבוב רביעי של בחירות מבלי שחברי הכנסת עשו שינוי מהותי, ומבלי ששינו אפילו אחד מכללי המשחק. זה נורא. הרי אם טובת הציבור הייתה לנגד עיניהם, היו לפחות מעבירים חוקים שיגבילו את תעמולת הרפש הפרוצה והפייק ברשתות החברתיות. אבל הפוליטיקאים לא יענישו את עצמם על אי־יכולתם לתפקד - להפך, הם יקבלו עוד תקציבי בחירות, בפעם הרביעית זה שנתיים. שוב יישפכו עשרות מיליונים של כסף שאין, כדי להרעיל את הציבור בתעמולה שתמכור שקר כלשהו כדי שיצביע שוב, כדי שאפשר יהיה לתחמן שוב, לקחת עוד הלוואות למימון מפלגות, ולהטיל עוד כמה קנסות על הציבור המסכן, שבסך הכל ניסה לתחמן קצת גם בעצמו.
למרות הכל, אלוהים כנראה אוהב אותנו. גם בעניין הקורונה היה לנו הרבה יותר מזל משכל. מערכת הבריאות לא קרסה, והמתים לא נערמו ברחובות, אף שהגענו לתמותה עודפת של אלפים, לכאוס ניהולי ולחוסן פנימי מעורער מאי־פעם. כך גם לוגיסטיקת החיסונים היא הרבה יותר פשוטה במדינה קטנה וקומפקטית כמו ישראל, ואולי באמת עד סוף מרץ נהיה עם רגל וחצי מחוץ לקורונה. רק למען השם - מה ירפא אותנו מריקבון הפוליטיקה?