גדעון סער
פוליטיקאי אמיץ שיודע כי יצא להרפתקה בסרט שבו עדיין לא שודר הקדימון. מה שנאמר על סער עד עכשיו הוא רק קצה קרחון ממה שעוד ייאמר ועוד נקרא ונשמע עליו. גורמים עלומים עוסקים גם בדקות אלה בחיפוש אחרי פרטים על עברו של סער. אין אדם נטול עבר, והמטרה היא להכפיש את המועמד החדש, שאמירתו החד־משמעית שמי שרוצה בהמשך שלטונו של בנימין נתניהו מתבקש שלא להצביע עבורו, האיצה את פתיחת מלחמת העולם השלישית הפוליטית.
ספק גדול אם סער, שנמצא הרבה שנים במערכת, יכול לדמיין לעצמו למה מסוגלים יריבים פוליטיים שכיסאם מתנדנד. האיש לא תמים, הוא יודע שזאת תהיה מלחמה אכזרית בלי לקחת שבויים, אבל בכוונתו לתת קרב ראוי. הוא אינו טירון כמו בני גנץ ולא קשקשן כמו נפלי בנט. אני לא מכיר הרבה פוליטיקאים שהחליטו לקחת פסק זמן וכשחזרו, הצליחו להיכנס בפריימריז לעשירייה הראשונה ועוד למקום הרביעי. סער הצליח לעשות את זה בגדול.
אני נזכר בפוליטיקאי שעשה את אותה דרך אחרי תבוסה - ואני מתכוון לנתניהו, שפרש אחרי המפלה לאהוד ברק בשנת 1999 והצליח כנגד כל הסיכויים לעשות קאמבק. סער הוכיח שמה שנתניהו עושה, הוא עושה לא פחות טוב ממנו. כמי שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו, הוא מאמין שביכולתו לצפות טוב מכולם את התנהלותו של היריב המרכזי שמולו.
קשה לדעת אם הניצחון מונח בכיסו של סער. נתניהו יריב חכם ומתוחכם ובעיקר אכזר. את זה למדו על בשרם כל מי שהעזו להתמודד מולו. סער יודע שבפוליטיקה אין חברים, אלא רק בני ברית שנועדו להשיג מטרה משותפת. כמו נתניהו, גם הוא יודע שאין כמו ברית עם המפלגות החרדיות, שיכולות להעניק לו מטרייה פוליטית ביום גשום. לסער יש התשתית, וימים יגידו האם היא יציבה.
זו רק אחת הסיבות לכך שראש הממשלה צריך להיות מודאג. בחושיו המפותחים הצליח סער לטוות מערכת יחסים עם הסיעות החרדיות, שחוץ מאשר לנתניהו אין לאף לא אחד מהשחקנים על המגרש הפוליטי. סער יודע שכל מה שנאמר עליו היום יישכח אם וכאשר הוא יוביל בקלפי ולא רק בסקרים. כעת עליו להוכיח שהוא מפץ פוליטי אמיתי - וזאת משימה שתלויה לא רק בו.
התוכי של גנץ
אני מפרסם בכל יום ראשון חידה ב"מעריב", שמתפרסמת תחת הכותרת "מי האיש?". קוראי העיתון מתבקשים לנחש בכל שבוע מי האיש שסיפור חייו נפרש בחידה, והתשובה מתפרסמת בשבוע שלאחר מכן. הפעם כתב החידה פשוט, והתשובה תינתן בעוד כמה שורות.
הוא היה ראש עיר כושל, שקיבל את התפקיד על מגש של כסף וללא בחירות, אך הציבור בעט בכיסאו אחרי שמונה חודשים ולא נתן בו אמון. אין בו מנהיגות ויש לו אפס כריזמה. למרות גילו הצעיר יש לו הספק לא מבוטל, ונאמנות פוליטית שמעידה על אופורטוניזם. הוא התחיל במפלגת העבודה, התמודד לכנסת במסגרת "ישראל אחרת", שלא עברה את אחוז החסימה, היה בחוסן לישראל וכעת הוא בכחול לבן.
האדם המדובר הוא זיקית פוליטית שהחליפה נאמנויות וזהות למען כיסא כמו שאתם מחליפים גרביים. מי שמחליף זהות פוליטית עבור כיסא אינו אדם שהייתי קונה ממנו מכונית משומשת, אבל אצל שר הביטחון וראש הממשלה הרזרבי האיש נחשב כוכב עולה, אולי משום שהוא נחשב כתוכי שלו.
בפוליטיקה הבלתי אפשרי הופך לאפשרי. עכשיו ח"כ איתן גינזבורג - הוא ולא אחר - נבחר על ידי גנץ להיות מחליפו של ח"כ צבי האוזר לעמוד בראש ועדת החוץ והביטחון. גינזבורג יישב על הכיסא שעליו ישבו בין השאר אבא אבן, רוני בר־און, אורי אור, אבי דיכטר, אביגדור ליברמן, שאול מופז, יצחק נבון, חיים רמון ועוד רבים וטובים. נשמע הזוי? אתם צודקים, אבל הבדיחה הזאת אמיתית לגמרי. אם זה שיקול דעת ציבורי, גנץ ראוי להיות ראש ממשלה.
איתמר ואלמה
שני הנכדים שלי אימצו השבוע כלבה בשם סנדי. היא לא נקראת על שם לוחמת המוסד שפיתתה את מרדכי ואנונו, שלפי גורמים זרים נחטף לישראל לאחר שנכבש בקסמה. סנדי קיבלה את שמה מבעליה הקודמים, שהתקשו להמשיך לגדל אותה והעבירו אותה להשגחת צער בעלי חיים.
שמחתי לשמוע שנכדיי הקטנים רוצים לגדל כלב. גם לילדיי מאיה ודן היה כלב. הוא נשא את השם בוש ונקרא על שמו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, שהיה הנשיא ה־41 של ארצות הברית וכיהן בתפקיד עד שנת 1993. בוש הכלב האריך ימים, וזכה לשאת במשך תקופה קצרה גם את שמו של ג'ורג' ווקר בוש הבן, שכיהן כנשיאה ה־43 של ארה"ב. בוש הכלב לא חי עד לסוף הקדנציה של הנשיא בוש השני, אבל זכה להגיע לשיבה טובה.
מגיפת הקורונה הביאה למספר שיא של מאמצי כלבים. לא בטוח שכל מי שאימץ כלב ימשיך להחזיק בו גם לאחר שהמגיפה תסתיים. אתם זוכרים בוודאי את התמונות המזעזעות של הכלבים שננטשו על הכבישים סמוך לנתב"ג בדרך לחופשות הקיץ. צריך לקוות שכשעונת הנסיעות תתחדש והמוני ישראלים שוב ייצאו את הארץ, הכלבים שהם מגדלים לא ישלמו את המחיר.
בצער בעלי חיים עושים מלאכת קודש בגידול הכלבים שננטשים ובניסיון למצוא להם בתים חדשים. ילד שמגדל כלב יהיה רגיש, בעל חמלה וקשוב יותר לאחר. גידול כלב הוא משימה הדורשת מחויבות, מה שאולי יבטיח שהילד יהיה אחראי יותר כשיגדל. מומלץ לערוך ביקור במכלאות של צער בעלי חיים, SOS, או כל עמותה המקדישה עצמה להולכים על ארבע. אני משוכנע שתחזרו הביתה עם כלב.
הכותב הוא משפטן, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון