אלקין הוא גיים צ'יינג'ר לא כי הכריע את המשחק, אלא כי הוכיח שיש כזה

קשה לתאר פצצת מצרר קטלנית יותר מזו שהושלכה אתמול ללב הקליפה החלולה שנותרה ממפלגת הליכוד. זאב אלקין, אחד משני הפרלמנטרים הטובים ביותר בליכוד (השני הוא יריב לוין), אחד ממקורבי המקורבים ובוחשי הבוחשים לדורותיהם, הטיח בנתניהו תקציר מנהלים של מה שמוטח בו בעמודים האלה (ובמקומות רבים נוספים) בשנים האחרונות. אם גדעון סער היה מתגנב באמצע הלילה לקומת המגורים בבלפור ולוקח משם את המיטה של בני הזוג, זה היה דרמטי פחות ממה שקרה אתמול בערב.

זאב אלקין, ח"כ כבר 15 שנה, ראש לשכת הליכוד, חבר הקבינט הביטחוני, השותף האינטימי לכל הפגישות עם ולדימיר פוטין, איש הסוד שהרכיב לנתניהו קואליציות ופירק יריבים - הפך את השולחן ועזב. הוא דתי, הוא מתנחל, נראה אותם הופכים גם אותו לשמאלן. עזיבתו היא רעידת אדמה פוליטית, אבל לא כזו שתמוטט את המצודה. הסדקים נפערים, המתבצרים מתערערים, אבל זה עדיין עומד. אלקין הוא גיים צ'יינג'ר לא כי הוא הכריע את המשחק, אלא כי הוא הוכיח שיש משחק.

במהלך הזה פירק אתמול סער, זמנית, שני יריבים: את נתניהו, שיודע טוב מכולם את עוצמת הנזק וגודל האבידה, ואת נפתלי בנט, שבנה הרים, גבעות וחיסונים על הכרזת ההתמודדות שלו אתמול ומצא את עצמו הופך לחדשות של שלשום תוך רבע שעה. אגב, בסביבת סער מכחישים בתוקף שעיתוי הכרזת אלקין (שהייתה מוקלטת מראש ואף הכילה משפט שחזר פעמיים) נבחר כדי להביך את בנט. להפך: המהלך תוכנן ליום שלמחרת פיזור הכנסת, כלומר אתמול. כשהתברר שבנט מוסר הודעה, דחו את הודעת אלקין לאחריו, כדי לא להפריע. ג'נטלמנים, בסך הכל. עד שזה מגיע לנתניהו.

אני חושש אפילו לדמיין מה הלך אתמול באותה קומת מגורים מעורערת, שממנה יוצאים השדים האופפים מפלגת שלטון ומדינת חסות. החשדנות והפרנויה, שמצויות שם בכמויות מסחריות מלכתחילה, הרקיעו לשחקים חדשים. עד מועד הגשת הרשימות לכנסת יסתובב נתניהו בין גמדיו רדוף ומעורער. מי הבא בתור? מי יפציע מחר־מחרתיים בפריים טיים של הערוצים המסחריים כדי להמשיך לספר בנפלאותיה של משפחת המלוכה? האם יהיה זה אבי דיכטר, שבטנו מלאה מימים ימימה? האם יוחזר הגולה גלעד ארדן למולדת? מאיפה תיפתח הרעה?

להלן ספוילר: סער נשאל על כך לאחרונה בידי אחד ממקורביו. "אני לא בטוח שיש שם עוד סחורה שכדאי להסתער עליה", ענה. זאב אלקין הוא שם נוסף בשרשרת דורות אינסופית של אנשים נאמנים, מוכשרים, ראויים, ותיקים ובכירים שברחו או הוברחו בגינה של אותה "קומת מגורים" אסונית. כשהוא דיבר אתמול על "סביבתו של נתניהו", הוא התכוון לסביבה מסוימת מאוד, שהורשעה לא מזמן בעבירה פלילית.

קוראי הטור הזה יודעים איך זה עובד. להלן המחשה: תארו לעצמכם שכל נבחרי הליכוד, זוטרים כבכירים, מסתובבים עם כרטיסיה שחורה. סימון אחד דינו אזהרה חמורה, הקפאת קידום, לפעמים אפילו שנמוך. סימון נוסף דינו שימוע לפני חיסול. הנדון יצטרך מעתה והלאה להוכיח את עצמו כל בוקר מחדש כדי לזכות באמונה של השכינה. לא בטוח שזה אפשרי. בסימון השלישי אתה עף כמו טיל. במקרה הטוב לשגרירות כלשהי. במקרה הרע הביתה. במקרה הרע מאוד ההגליה היא לנצח נצחים.

אלקין סומן לראשונה כשהיה אחראי על המו"מ הקואליציוני ב־2015 ואיילת שקד המשוקצת הפכה לשרת משפטים. הגברת לא סלחה לו על כך. אף ששקד הפכה לשרת משפטים בגלל מחדלי הבעל, האישה החליטה שידו של אלקין במעל. אחר כך אירעו עוד כמה אינצידנטים מביכים, מהסוג שאף אחד מאיתנו לא לוקח לתשומת לבו, אבל היא דווקא כן. ואחר כך הוא נחשד כחברו של יולי אדלשטיין (שגם מעמדו בקומת המגורים מעורער), ולבסוף הגיע העניין שאסור להגיד בקול רם: הוא נחשד בהיותו חברו של גדעון סער!!!

ברגע שאתה נמחק שם, אתה לא קיים. לראש הממשלה אין סמכות כלשהי להחזיר את המצב לקדמותו. לאלוהים אין סמכות להחזיר את המצב לקדמותו. כי אם זה היה תלוי בנתניהו, בנט ושקד, אלקין וסער, ארדן וכל השאר היו מקבלים את התפקידים הנכונים, היו מקודמים למקומות הראויים, כיאה למעמדם, יכולותיהם ומיקומם בפריימריז. אבל זה לא תלוי בראש הממשלה. אתם קוראים את המילים הללו כאן כבר שנות דור, ולא מאמינים. נדמה לי שלאחרונה התחלתם להאמין.

נכון, טוב היה לו אלקין היה מגלה את כל זה הרבה קודם. טוב יותר היה אם כל האחרים, שחושבים אותו הדבר בדיוק, היו מגדלים חוט שדרה ומפסיקים את פולחן האישיות המחליא ושעבודה של מדינה שלמה לגחמות מטורללות של טרויקה לא יציבה. מצד שני, אין לנו מדינה רזרבית וניאלץ להסתפק במה שיש. כל אחד שמוכן להפסיק להתבייש בעצמו ולהתחיל להגיד את האמת, מוזמן.

מה שחשוב במהלכים של גדעון סער בשבועיים האחרונים הוא הרצף. זה החל בהודעה שלו, זה נמשך במתקפת הראיונות המוצלחת, בהודעה של יפעת שאשא ביטון, במהלומה שהנחית על ראש הממשלה ב"ליל החניה" בכנסת, בפרישתן של מיכל שיר ושרן השכל, ועכשיו באלקין. כפי שכבר נכתב כאן, בפעם הראשונה בעידן הנוכחי מוצא בנימין נתניהו את עצמו מתייצב מול פוליטיקאי בליגה שלו. מץ'־אפ כמותו לא נראה כאן עשורים.

הסיפור של אלקין דוחק לפינה את הודעתו של עמיר פרץ שלא יתמודד על ראשות העבודה (הוא דורש שריון במקום השני, משם מקווה להתמודד על הנשיאות) ואת הודעתו של נפתלי בנט שיתמודד על ראשות הממשלה. בנט, שהמריא על גב הקורונה במיומנות ונחישות נדירות, נקלע לשאננות. הוא לא הריח את הפתעת סער, והחלטתו לדחות את ההכרזה ככל האפשר התבררה בדיעבד כשגיאה פטאלית. גם העמימות בנושא נתניהו לא תורמת לו בשלב הזה דבר. גם הוא יצטרך לקבל כמה החלטות קשות בזמן הקרוב ולהחליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. אם יהיה גדול.