לפני כחצי שנה, כאשר החליטו בני גנץ וגבי אשכנזי לקפוץ לזרועותיו של בנימין נתניהו תוך כדי ריסוק כחול לבן, היפרדות מיש עתיד והקמת ממשלה שטרם נולדה כמוה בתולדות הדמוקרטיות המודרניות - חשבתי שהם טועים.
אמרתי זאת, כתבתי זאת. הרגשתי ששני אנשים אלה, שבמרבית חייהם שירתו בחזית המלחמה וההגנה על הארץ ותושביה, מונעים מתחושת שליחות. ציינתי כי אני חולק על החלטתם, שאני סבור שהיא תוביל להתפרקות המערכת הפוליטית, ושאין כל סיכוי שביבי יקיים את התחייבויותיו. הדגשתי כי קיים פער בלתי נסבל בין המניפולציות הנכלוליות של מעמיד הפנים מבלפור - שאין לו שום קנה מידה מוסרי, שום מעצור בריצתו לריסוק עוגני הדמוקרטיה ושלטון החוק שעליהם בנויה המדינה - לבין התמימות והרצון הטוב של גנץ, אשכנזי וחבריהם.
כמו רבים, חשבתי כי ההסכם בין כחול לבן לליכוד הוא מלכודת פתאים שתוביל את מדינת ישראל לאסון. אך חשוב לי להדגיש כי מאז ועד היום נתתי אמון ברצונם של ראשי כחול לבן לפעול למען הצלת המדינה מהידרדרות.
גנץ תקף את נתניהו: "אחרי הבחירות הוא לא יהיה עוד ראש הממשלה"
כעת גנץ ואשכנזי וחבריהם אומרים על ביבי את כל מה שאמרנו אני ורבים אחרים, כולל עשרות אלפי מפגינים מדי שבוע. גנץ הוא שאמר שנתניהו לא מעוניין בשום דבר זולת ענייניו האישיים. אנשי כחול לבן אומרים כי הליכוד מוכנה לרסק את כלכלת המדינה ולא להביא תקציב לאישור הכנסת, כפי שהוסכם עם הקמת הממשלה, רק כדי לשמור על אופציית היציאה מהרוטציה. אין כמעט מילה בלקסיקון הגידופים שאנשי גנץ אינם מטיחים בביבי עכשיו. בסוף הם כבר לא העמידו פנים שיש סיכוי שמשהו מכל הציפיות שלהם יתגשם. הם הבינו שכל מה שהם הוזהרו מפניו הולך ומתממש. ועתה, באורח "פלא", גם זאב אלקין ועמו עוד ח"כים מהליכוד חוזרים ממש על אותן מלים. הם אומרים שנתניהו עסוק בענייני עצמו ולא בענייני המדינה.
בנתונים אלה, על מה בדיוק התנהל המו"מ בין אנשי כחול לבן לבין הליכוד, בניצוחו הווירטואוזי של ידידי משכבר הימים חיים רמון? רשימת חמש הדרישות שלו הייתה כמובן נכונה ומובנת מאליה. כל הדרישות של גנץ הן הרי חלק מהותי מההסכם שנחתם לפני שמונה חודשים. גם אז היה ברור לי ולכל בר דעת, ובעיקר למי שמכיר את נתניהו, כי אין סיכוי שההתחייבויות שנתן, ושהפכו לחוק שאושר בשלוש קריאות בכנסת, אי־פעם יקוימו על ידיו. נתניהו לא קיים שום התחייבות בשום עניין מהותי שהייתה לו גם נגיעה לענייניו האישיים. האשליה שכל התיאטרון המנופח של הסכם כחול לבן-הליכוד יתממש בזמן כלשהו העידה בעיקר על קוצר הראות של מי שהאמין בכך.
אין מנוס מלשאול את גנץ מדוע המתין עם חמש הדרישות עד לשבוע האחרון, כאשר הסיכוי להגשים אפילו חלק מהן היה קטן ביותר. מדוע לא העמיד את הדרישות הללו באופן אולטימטיבי כבר לפני כמה חודשים? מדוע לא אמר זה מכבר כי אם תקציב 2020 ותקציב 2021 לא יאושרו במהלך שבועיים - הממשלה תתפרק? מה הוליד את הרושם אצל גנץ כי כדאי להמתין? שיהיה נכון מבחינתו לתת לנתניהו הנוכל אשראי כלשהו?
על קו הסיום
בסופו של דבר, מי שטרף את הקלפים והכתיב סדר יום חדש לא היה גנץ, אלא גדעון סער. אין סיכוי שאצביע עבור מפלגה שהוא עומד בראשה. אמרתי כבר כי סער הוא אדם ראוי. פרלמנטר מנוסה, פוליטיקאי משופשף, מתנסח היטב, וגם לא מבלה מדי יום כמה שעות אצל המאפרת והספר, שצריך לצבוע את שערותיו בגוונים שמשתנים עם מזג האוויר. אך אין סיכוי שאצביע עבור מפלגה שהוא עומד בראשה. סער הוא איש ימין קיצוני. יותר קיצוני מבנט, אך לא יותר קיצוני מנתניהו. כי נתניהו איננו איש ימין או שמאל. כפי שכבר כתבתי בעבר, נתניהו נטול כל השקפת עולם. הוא מחויב רק לעצמו, לרעייתו ולבנו. כל היתר ש"יישרף" - כפי שהצהירה פעם רעייתו השלישית, הגב' שרה נתניהו.
פרישתו של סער היא המהלך שעשוי לשנות את סדר היום הפוליטי בשנה הקרובה. הסיכוי שסער יצבור קולות בקרב הציבור המזוהה כיום עם מפלגות המרכז ושמאלה ממנו (אין הרבה מפלגות כאלה) קטן מאוד. עמדותיו של סער חדות, מנוסחות בקפידה ויציבות. בניגוד לנתניהו, הוא תומך בעמדותיו ואינו מתפתה לשנותן בהתאם למזג האוויר הפוליטי. לכן המשמעות היא שמפלגתו תכרסם בתמיכה בעיקר בליכוד ובימינה. הואיל וסער הכריז, התחייב ונשבע שלא יישב עם נתניהו, ושיש לו נטייה לקיים את התחייבויותיו, סביר מאוד שרשימתו תערער את היכולת של הליכוד להרכיב ממשלה.
יותר מבכל שלוש מערכות הבחירות של השנתיים האחרונות, הפעם יש סיכוי ממשי שנתניהו עומד על קו הסיום של כהונתו, כך שיעמוד לרשותו כל הזמן הדרוש להתייצב למשפטו ולנסות, בדרך המקובלת במקומותינו, להוכיח את חפותו. מה תהיה תוצאת המאמץ הזה מוקדם לקבוע, אך סער סלל לנתניהו את הדרך להתמסר למשפטו, ולנו את הסיכוי להיפטר ממנו.
ומה באשר לכחול לבן? לגנץ ולאשכנזי היו כל האמצעים וההצדקות לנקוט את הצעדים שהיו מחזירים להם את כבודם האבוד ומציבים את מפלגתם בעמדת זינוק שונה לחלוטין, לו רק היו משכילים להבין שההתרפקות על הסכם הכזב היא חסרת תועלת. לו רק הזדקפו והעמידו את אותן חמש דרישות קודם והקציבו פרק זמן נוקשה כדי לממשן. הם לא עשו זאת לא בשל מחסור ביושרה, הגינות או רצון טוב, אלא בגלל חולשה, רפיון וחוסר יכולת לעמוד נחרצות מול נתניהו וכנופייתו.
על חוסר הגינות לא תמיד משלמים מחיר בפוליטיקה. על רמאות, הונאה והפרת התחייבות לעתים אפילו מרוויחים. ביבי הוא ההוכחה המובהקת לכך. אך על חולשה נענשים. ונראה לי כי גנץ ואשכנזי עלולים לשלם מחיר כבד על החולשה שגילו. אין בכך נחמה לרבים שהאמינו בהם וייחלו שיגלו נחישות, נחרצות ומנהיגות.
נגזר עלינו להיגרר למערכת בחירות רביעית בתוך פחות משנתיים, ונראה לי כי הדבר הסביר ביותר שיקרה לאחריהן הוא שהמשפחה הקיסרית תצטרך לפנות את בלפור, ושבתוך זמן קצר נתייצב למערכת בחירות חמישית - שבה סוף־סוף יתגבשו המחנות הפוליטיים שיובילו את מדינת ישראל אל אופקים חדשים.