המרוויח הגדול מחידוש הקשרים הדיפלומטיים עם מרוקו הוא המלך מוחמד השישי. גם המרוויח הגדול מההכרה האמריקאית בריבונות מרוקו על הסהרה המערבית הוא המלך.
ההתלהבות המופגנת בארץ מחידוש רשמי של הקשרים עם מרוקו היא מובנת בגלל העובדה שמדובר במרוקו ובכל מה שהיא מסמלת למאות אלפי ישראלים שמוצאם במדינה הירוקה והיפה הזו. היו לנו קשרים רשמיים עם מרוקו באמצע שנות ה־90, וכמי שהיה מופקד על טיפוח הקשר ההדדי, ביקרתי הרבה פעמים ואף התארחתי, יחד עם שר החוץ דאז אהוד ברק, בארמונו של המלך חסן השני. יש לי רק זיכרונות נעימים מאז.
בלי לפגוע בשמחת הקשר המחודש, יש לצנן את ההתלהבות לרמה של הסתכלות נכוחה על המציאות. כאמור, על אף הקשר המיוחד שנמשך שנים רבות בין שתי המדינות וכלל שיתוף פעולה בכל הרמות, כולל הרגישות, יש לזכור כי עם פרוץ האינתיפאדה השנייה לא היסס חסן השני, אביו של המלך הנוכחי, לנתק את הקשר עמנו ולסגור את משרדי האינטרסים והנציגויות בישראל. אז זה נשמע לנו כמו תירוץ.
בסבב הנוכחי, שהוא שונה בתכלית ממה שהיה בשנות ה־90, אחרי הסכמי אוסלו, לא ברור לי מדוע עדיין מדברים על פתיחת משרדי אינטרסים ומשאירים פתיחת שגרירויות לעתיד. הרי בתמורה לחידוש היחסים הדיפלומטיים, הכירה ארצות הברית בריבונות מרוקו על הסהרה המערבית. זהו צעד משמעותי ביותר עבור מרוקו, המחייב צעד מקביל מצדה ליחסים גלויים, וברמת שגרירויות, איתנו. הניסיון להשתמש במונחים שונים כדי להתחמק מהסכמה מפורשת על פתיחת שגרירויות - מעלה תהיות.
החיבור שנעשה בפומבי בין ההכרה בסהרה ובין חידוש הקשר עם ישראל הוא בעיניי טעות טקטית וגם אסטרטגית. הרי הסהרה המערבית מהווה חלק מסכסוך פנים־מרוקאי שאין לישראל כל זיקה אליו, ועדיף היה להשאיר אותנו מחוצה לו.
הקברניטים שלנו שטיפלו בנושא יכלו לבקש שהדברים ייעשו בנפרד ובשתי פעימות: הפעימה הראשונה תהיה חידוש היחסים, וחודש לאחר מכן ההכרה בריבונות המרוקאית. לפחות למראית עין ניתן היה לומר שאין קשר בין השניים, ולא חשובות ההבנות החשאיות שאליהן הגיעו כל הצדדים.
הסהרה המערבית היא בנפשה של מרוקו. הסכסוך טרם נפתר, ויש סיכוי שהאלימות שם תתחדש. מה תעשה ישראל אם המלך ידרוש ממנה לתמוך באו"ם בעמדת מרוקו בסוגיה זו? אנשי משרד החוץ שלנו יצטרכו למצוא נוסחה גואלת שתאפשר לנו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני סומך עליהם.
אין ביטחון שמדינות בעולם ילכו בעקבות ההחלטה האמריקאית, ורבות בוודאי יעדיפו לראות מה תהיה עמדת הנשיא הנבחר ג’ו ביידן. המעט שאפשר לומר הוא שסוגיית הסהרה היא לא בראש מעייניו של ביידן. מה שכן נמצא בראש מעייניו, כמו גם של המלך מוחמד השישי, הוא הסוגיה הפלסטינית.
בזמן שנותר לנשיא טראמפ בבית הלבן, על ישראל לתקן את השגיאה ולעמוד על קיום יחסים דיפלומטיים ברמה הגבוהה ביותר ובגלוי. המלך קיבל את מבוקשו בסהרה, הוא יכול לגמול לנו עם היענות למבוקשנו.