אלה הם שבועות שבהם במזרח התיכון המסרים לצד השני עוברים באמצעות תצוגות אמצעי לחימה, תרגילים גדולים וראיונות. ישראל מעבירה צוללת בתעלת סואץ ומשגרת מסרים מאיימים נגד איראן; נסראללה נואם במשך שעות ומעדכן על הכפלת מספר הטילים המדויקים שיש בידיו; האיראנים מפתחים ומציבים בעיראק ובתימן אמצעי לחימה שיכולים לאיים על ישראל; חמאס עורך בעזה תרגיל גדול משותף יחד עם ארגוני טרור; והאמריקאים מבהירים למשטר האייתוללות באיראן, כמעט בכל דרך אפשרית, כי אם האחרונים ינסו לנקום לקראת ציון יום השנה לחיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, באמצעות המיליציות השיעיות הפרו־איראניות בעיראק, התגובה הצבאית תהיה חריפה במיוחד.
למרות המסרים התקיפים והמאיימים, כנראה שלאף אחד מהשחקנים בזירה אין אינטרס אמיתי בעימות צבאי בעת הזו, וכל צד מנסה, באמצעות
העברת מסרים והזזת כלי מלחמה, לרסן את הצד השני. במבחן המציאות לכל הצדדים יש הרבה מה להפסיד.
תרגיל חמאס ברצועת עזה כולל שיגור רקטה לים (צילום: רויטרס)
בשבועות האחרונים נראה כי לכאורה המסרים שיוצאים מהבית הלבן ומישראל מול איראן מתואמים לחלוטין, כחלק ממערכה תודעתית משותפת שמטרתה לסכל כוונות של האיראנים לנקום ולהוציא אל הפועל תוכניות נגד כוחות אמריקאיים או יעדים ישראליים. הצבא האמריקאי מעביר כלי שיט לאזור, ומפציצי B־52 שמסוגלים לשאת חימוש במשקל 32 טונות מפציעים לטיסות ראווה במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. אבל למרות החיבור המתבקש, למעשה מדובר בשני תרחישים שונים לחלוטין, שבשניהם לאיראן דילמות גדולות.
יום השנה המתקרב לחיסולו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ממחיש עד מאוד את הפער בין ההצהרות של איראן לבין היכולת שלה להוציא אל הפועל פעולת נקמה נגד האמריקאים. אם לא הייתה כאן הקורונה, זה אולי היה האירוע של השנה בזירה האסטרטגית העולמית. איראן עד עכשיו לא הצליחה להתאושש מהמכה שספגה, מבצעית ולא פחות חשוב גם תדמיתית. יורשו של סולימאני, אסימעיל קאאני, שהבטיח גופות של חללים אמריקאים בכל המזרח התיכון, לא נראה אפילו כצל חיוור לעומת המפקד הקודם.
לצד חיסול סולימאני, אלה הקורונה והמצב הכלכלי הקשה שמשפיעים על היכולת של איראן להוציא אל הפועל את המשך המדיניות שהוביל סולימאני בכישרון רב. אבל בכל הנוגע לחיסולו, החשבון של איראן הוא רק עם ארה"ב. עם זאת, ניסיון להוציא אל הפועל דווקא עכשיו פעולה נגד האמריקאים, מסתמן כהימור בלתי סביר ומסוכן לאיראנים, מה גם שלנשיא ארה"ב היוצא דונלד טראמפ, ערב חילופי הממשל, יש פחות מה להפסיד. הצלחה נקודתית של כוחות פרו־איראניים לפגוע בחיילים או באינטרסים אמריקאיים באזור עשויה לעלות להם במחיר כבד ולא מידתי, כשטראמפ, גם בשבועות האחרונים שלו בתפקיד, ימשיך להיות השחקן הכי לא צפוי באזור.
דלי מים מלא
החשבון הפתוח של איראן מול ישראל מתנהל בציר נפרד לחלוטין. חיסולו של מדען הגרעין מוחסן פח'ריזאדה בנובמבר האחרון, בפעולה המיוחסת לישראל, עומד בבחינת נקודת השיא בשנים האחרונות. בכירים בישראל מעריכים כי מבחינת איראן, דלי המים מלא כמעט לחלוטין והם מתקרבים למצב שבו כמעט בחוסר ברירה הם יידרשו להגיב בפעולה משמעותית כנגד ישראל.
בפועל בשנה האחרונה, למרות עשרות תקיפות ופעולות נוספות המיוחסות לישראל בסוריה, במדינות נוספות באזור ובמתקני גרעין באיראן - האיראנים לא הוציאו אל הפועל אפילו לא פעולה מבצעית משמעותית אחת, מלבד תקיפת הסייבר על מתקני המים בישראל, ולא בכך הם רואים את הנקמה.
השילוב שבין מדיניות, יכולת מבצעית ועיתוי לא התחבר בשנה האחרונה לכדי מעשה מבחינת האיראנים. כל זה יכול להשתנות, מה שמסביר את הניסיון הישראלי לעצור פעולה איראנית לפני שהיא מתממשת ועלולה לגרום להסלמה באזור.
במקביל נערכים בצה"ל, הגנתית ומודיעינית, גם לתרחישים אחרים. בישראל מסתכלים בעיקר על מודל התקיפה של מתקני הדלק בסעודיה בספטמבר 2019 על ידי איראן כפעולה שינסו לאמץ בניסיון לפגוע במטרות בישראל. לא במקרה דובר צה"ל, תת־אלוף הדי זילברמן, התראיין בסוף השבוע החולף לאתר העיתון הסעודי אילאף ואמר כי הסכנה לישראל עלולה להגיע מתימן או מעיראק, והוסיף כי יש בידי ישראל מידע שאיראן מפתחת שם כלי טיס בלתי מאוישים וטילים שיכולים להגיע לישראל.
מתימן, למשל, באמצעות החות'ים, שלאחרונה החלו לשגר איומים כלפי ישראל, מזהים אצלנו איום פוטנציאלי על דרום הארץ, בעיקר על אילת, ונערכים בהתאם. המרחקים גדולים מאוד, אבל לא בלתי אפשריים, ואת היכולות הללו מנסים האיראנים לקדם, כמו גם בעיראק.
בסופו של דבר, ההערכה הסבירה בישראל היא כי בין שתי האפשרויות: פעולה איראנית נגד האמריקאים או פעולה איראנית נגד ישראל - האפשרות השנייה הגיונית יותר. ועדיין, למרות הקולות, האיומים ההדדיים, תנועות כלי השיט באזור והמסרים שעוברים בין הצדדים, האוויר החם באזור נועד בעיקר להוציא את הרוח מהמפרשים ולבלום בשלב הזה הסלמה אפשרית, שעדיין לא נראית מאוד קרובה.
חיבוק דוב לג'יהאד האסלאמי
ברצועת עזה, ניסה השבוע חמאס להעביר מסרים לישראל דרך תרגיל צבאי גדול. בפועל הוא לא היה כל כך גדול, אבל מתברר שגם בחמאס למדו את השיעורים הנדרשים ביחסי ציבור. התרגיל היה משותף לארגוני הטרור ברצועה, אבל השליטה בו הייתה מוחלטת של חמאס. במערכת הביטחון מעריכים כי בפועל לקחו בו חלק כ־500 פעילים, ובמהלכו נערכו מפגני ראווה של הקומנדו הימי של חמאס, שוגרו כ־15 רקטות לים, ובאוויר הפעיל חמאס כלי טיס בלתי מאויש.
בכל אחד מהמפגנים הללו נראה כי היו יותר עיתונאים וקהל מאשר לוחמים. אופרטיבית, לתרגיל הזה אין משמעות גדולה, אך במקרה הזה לנושא התודעתי הייתה חשיבות מיוחדת. עוד לפני העברת המסרים לישראל, נראה כי הרצון להפגין עוצמה ואחדות כוון קודם כל לקהל הביתי. מבחינתו של יחיא סנוואר אפשר להעריך כי שיתוף הג'יהאד האסלאמי הוא בבחינת חיבוק הדוב אל מול מגבלות שחמאס מציב בפניו בשנים האחרונות בפעולות נגד ישראל.
אבל לצד התקופה השקטה יחסית בשנה האחרונה אל מול רצועת עזה, נראה כי האוויר החם מתחיל לחדור חזרה לאזור. בישראל סבורים כי מבחינת חמאס, החודשים הקרובים יהיו דרמטיים. כאשר בעזה פוזלים לעבר ישראל המתחסנת ולא רואים באופק פתרון למגיפה, לצד חוסר בהירות בנוגע להמשך התמיכה הקטארית - ייתכן ששסתומי הלחץ יופנו לעברה של ישראל. ההתלכדות של הגורמים הללו עשויה להוביל להסלמה בעזה, אף שבשלב זה בצה"ל לא מזהים סימנים מובהקים לכך בשטח.