מה אנחנו יודעים על החיסונים, הדרך שבה נרכשו, כיצד הובאו לארץ, כמה שילמנו עבורם, כמה מנות חיסון באמת יש לנו, ומי תיאם וארגן את כל עבודת המטה מראשית ועד אחרית? התשובה על השאלות הללו קצרה: ביבי. הוא בכלל יזם את המחקר והפיתוח בפייזר, במודרנה ובנס ציונה, ואפילו את החיסון הרוסי, אם כי שם ניצב מולו מדען לא פחות מוכשר ומיומן - ולדימיר פוטין.
מובן מאליו שהשאלות הללו הן רטוריות בלבד. בנימין נתניהו לא תרם דבר - לא לפיתוח התרופות, לא לתהליך שאפשר לפייזר ולמודרנה לקבל את האישור מה־FDA, ולא למערך ביצוע החיסונים לאזרחי ישראל. נתניהו לא העריך בשלב מוקדם את סיכויי פיתוח החיסון ולא עשה מראש דבר לשריין את זכויות אספקתו לישראל - אלא רק לאחר השלמת הפיתוח, ולכן שילם כפליים על קנייתו. אין תחום בהקשר הקורונה שבו פעל כהלכה. אין עניין שהחליט לגביו ולא נכשל בו.
ראשית, כמובן, ישראל לא הייתה ערוכה למגיפה בשום צורה. לא היו הציוד, האמצעים הנחוצים, התרופות הבסיסיות, אמצעי הבדיקה, מכונות ההנשמה. המחסנים היו ריקים. מי שממלא את תפקיד המפקד העליון ורוצה שכולם יכירו באיכות תפקודו, צפוי לפחות לשאול את שר הבריאות מה מצב ההיערכות למקרה של פרוץ מגיפה. זה מעולם לא עניין את ביבי. קטן עליו. בימים שבהם היה עליו להושיע את האנושות מפני הגרעין האיראני, כאשר מאחורי גבו מתארגנת כביכול הפיכה שלטונית והיועץ המשפטי, הפרקליטות, המפכ"ל ואולי גם השופטים מנסים להדיח אותו - האם היה לו זמן לברר אם ישראל ערוכה לטיפול במגיפה?
אני מדבר על ינואר 2020. משרד הבריאות לא נערך, לא בדק, לא הצטייד, לא רכש מה שחסר - כלום. המגיפה התפשטה במהירות גדולה יותר ממה שצפו מומחי משרד הבריאות ומעליהם - ראש הממשלה. עד שהתחלנו להתארגן, להצטייד, לגבש אסטרטגיית ניהול ומערכת ארגונית להתמודדות עם המגיפה - כבר התחיל מניין המתים, ומספרי הנדבקים הפכו לכותרות ראשיות.
מאז התחילה ההידרדרות המואצת. שום דבר לא עבד נכון פרט להופעותיו היומיומיות של נתניהו בתקשורת. שלושת ערוצי הטלוויזיה קדו קידה עמוקה בפני הוד מעלתו. כאשר הסתיימה מלאכת האיפור הממושכת (שגוזלת ממנו יותר זמן ממה שהוא משקיע בניהול ענייניה החשובים באמת של המדינה), כאשר השיער הסגול הבהיק בגוון הדרוש - היה נתניהו עולה למופע תיאטרון הקורונה היומי שלו. עם ישראל נכנס לדיכאון עמוק נוכח החשש שמיליון איש לפחות יידבקו ולמעלה מעשרת אלפים ימותו תוך שבועות, כפי שביבי ניבא. בתום המופע נמוגה דמותו של המושיע מהמסך, אך עיני האזרחים דמעו מהתרגשות נוכח מעשי הגבורה, ההקרבה והחזון שלו.
אלא שברגע שכבו המצלמות, התברר שראש הממשלה עסוק בנושא אחד בלבד: הוא עצמו. משפטו, מערכת הבחירות, חיסול יריביו הפוליטיים ובשעת הצורך גם חיסול השותפים, והעיקר - ניהול הקבינט המשפחתי של רעייתו ההזויה ובנו המופרע. זהו הקבינט הקשה ביותר לניהול, כיוון שההחלטות בו מתקבלות על פי רוב, וראש הממשלה נמצא בדרך כלל במיעוט. שני המטורללים שמסתגרים איתו בבלפור מנחים אותו כיצד לנהוג, והוא צייתן וממושמע.
לפני כמה חודשים, כאשר כתבתי דברים אלה, זכיתי לא פעם לטרוניות של תומכי ביבי ואפילו מצד מתנגדיו. הייתכן, שאלו, שראש הממשלה באמת מעדיף את ענייניו האישיים על פני טובת המדינה? הדברים הללו נראו מוגזמים אפילו למבקריו של נתניהו, שלא לדבר על כנופיית התומכים בו בממשלה, בכנסת ובליכוד.
מסתבר שכל החשדות הללו המעיטו בחומרת הדברים. עתה באים האנשים שהיו בקוקפיט הסודי, שישבו בחדרים הפנימיים ביותר של המשפחה הקיסרית ודנו עם אנשיה ותומכיה בניהול ענייני המדינה, ומעידים את מה שכולנו חששנו ממנו - שכבר שנים נתניהו עסוק רק בעצמו ובמשפחתו.
רבים מאלה שהיו מקורבים אליו באמת, כמעט אנשי סוד (כמעט - כי אין אדם בעולם זולת אשתו ובנו שהם אנשי סודו באמת. כולם שותפים לגזרה צרה, זמנית, למבצע מסוים, לצורך מיידי; אך אף אחד מהם אינו חבר, לא קרוב, לא איש סוד באמת), מדברים בכאב על השחיקה המדהימה שחלה אצלו, שניתקה אותו מכל הנושאים שראש ממשלה חייב לשים בראש סדר העדיפויות שלו.
החיים הפכו לתיאטרון. בתיאטרון יש בדרך כלל כוכב ראשי, במאי, תפאורן ואנסמבל של שחקנים, כמעט כמו אצל משפחות פשע. במשפחה המאורגנת של בלפור הדפוס דומה, המבנה כמעט זהה - אך פה יש רק כוכב אחד. הוא הבמאי, הוא התפאורן, הוא התאורן, הוא המפיק והוא הדובר היחיד. משני צדיו בני משפחתו, שותפיו היחידים. מסביב - כנופיית הסייענים, שרים, ח"כים, "עיתונאים", דוברים, בוטים וכמה יהודים עשירים והזויים, שמיליארדי הדולרים שלהם סייעו לאווירת האנרכיה בארה"ב ולמימון תיאטרון משפחת בלפור בישראל.
בימים אלה הגענו לשיא. הפרק הנוכחי בעלילה הוא תיאטרון החיסונים. אחרי שנכשל בכל מה שהיה מעורב בו במאבק נגד הקורונה - והוא היה מעורב בכל - נתניהו נאחז בחיסונים כקש אחרון לפני שישקע בתוך המדמנה שהוא יצר לנו. נוצר הרושם כי לא רק שנתניהו יצר את החיסון, אלא שהוא במו ידיו ארז את הארגזים, העמיס אותם על משאיות, שינע אותם למטוסי התובלה והטיס אותם לארץ, ואפילו הספיק להגיע לפניהם ארצה כדי לערוך להם קבלות פנים זחוחות.
בפעם הראשונה נפגשו הנגיפים והחיסונים להצגת תיאטרון האבסורד על מסלול הנחיתה של נמל התעופה בן־גוריון. כאשר הכל התמוטט מסביב, ביקש נתניהו שנעמוד ונריע לו על מבצע החיסונים. מדינה שפיתחה את הטכנולוגיות המתקדמות בעולם, שמסוגלת לנהל בהצלחה מערכה חובקת עולם נגד טרור, שיודעת לייצר לוויינים וטילים מתקדמים, שיכולה לשלוח חללית לירח, שיש לה יותר זוכים בפרס נובל במדעים מלרוב מדינות העולם יחסית לגודל האוכלוסייה - עושה טקסי קבלת פנים לארגזי חיסונים שנקנו במחיר יותר גבוה מזה שנמכרו לארצות אחרות, והכל הודות לשרלטן הנוכל, שהופך את המהלך הזה לגולת הכותרת של הישגיו.
מעליב, מגוחך, נלעג. את התרופות ייצרו מדעני פייזר ומודרנה - בהם גם ישראלים. את הייצור עשו החברות הללו. את התיאומים הדרושים לאספקת החיסונים עשו עובדים חרוצים במערכות הבריאות ובחברות המייצרות. להגעתן ארצה דאגו חברות מסחריות שקיבלו תשלום גבוה מאוד מכיסנו.
והעיקר: את החיסונים לא עושה הממשלה, אלא קופות החולים. הגיע הזמן לומר כי קופות החולים שלנו, תשתית הרפואה הציבורית בישראל, הן אלה שארגנו, תיאמו, סידרו וביצעו את החיסונים ביעילות, בנחישות ובהתמדה. שום דבר מזה לא קשור לנוכל מבלפור, חוץ מהניסיון הנלעג לקטוף את הקרדיט שלא מגיע לו.