ציפי לבני
ציפי לבני נעלמה מהרדאר הפוליטי אחרי הזובור התקשורתי המפורסם שעשה לה אבי גבאי, שכיהן בזמנו כיו"ר מפלגת העבודה. לבני זנחה כנראה את הרעיון לחזור ולהתמודד בראש מפלגה עצמאית. בחודשים האחרונים נשמעו רמיזות על כך שהיא מתכוונת לחזור למערכת הפוליטית ולהצטרף לאחת הרשימות, וההערכה היא שטובים סיכוייה למצוא בית פוליטי חדש במפלגתו של יאיר לפיד.
קשה להעריך את סגולותיה האלקטורליות של לבני, לאחר היעדרותה הממושכת מהזירה הפוליטית. אפשר גם לנחש שחוץ מאשר במפלגתו של לפיד, תתקשה לבני למצוא בית פוליטי שיאמץ אותה. מפלגות חדשות נוטות להציע מקומות ותפקידים לפוליטיקאים צעירים ולמי שמכהנים בתפקידים פוליטיים עכשוויים, ופחות למי שבחרו לפרוש מהזירה הפוליטית, או לקחת ממנה פסק זמן.
מלבד מפלגתו של לפיד, ספק גדול אם רשימות נוספות יציעו ללבני להצטרף אליהן. נראה שלבני לא תאפשר לאף מפלגה להתקשט בשמה מבלי שתבטיח לעצמה עמדת כוח והשפעה לאחר הבחירות.
דני יתום
היה חבר כנסת לפני 12 שנים. בשנת 2003 נבחר לראשונה לכנסת מטעם העבודה, וכיהן בכמה ועדות חשובות כמו החוץ והביטחון; העבודה, הרווחה והבריאות; הכספים וועדת הכנסת. בגיל 75, כשמאחוריו קריירה צבאית, ביטחונית וציבורית עשירה, הוא חולם לחזור לכנסת בראשות מפלגה שתדאג לגמלאים.
יתום צודק. אף לא אחת מהממשלות סופרת את הגמלאים. כולם נזכרים בהם רק לפני בחירות, ומבטיחים להם הבטחות שלאיש אין כוונה לקיים. כבר שנים שמומחים למדעי המדינה טוענים שאין בישראל מקום למפלגות סקטוריאליות, אבל מפלגת הגמלאים שהקים רפי איתן ז"ל בשנת 2006 הוכיחה שתיאוריות שמשמיעים מומחי אקדמיה לא תמיד עומדות במבחן המציאות, ואיתן, שזכה ב־7 מנדטים, הפך לשר בגיל 80.
עכשיו, חמוש בפרופ' אסא כשר, פרופסור אמריטוס לפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב ומי שחיבר את הקוד האתי של צה"ל, ינסה יתום לכבוש בחזרה את הכנסת. הצלחתו של רפי איתן ז"ל הייתה חד־פעמית. במערכת הבחירות השנייה שבה הוא התמודד, רשימתו לא עברה את אחוז החסימה. יתום מנסה לשחזר את ההצלחה למען יותר ממיליון גמלאים, ואני מקווה שהוא יצליח.
אין ארוחות חינם
אפשר להניח שגם אתם קראתם שישראל תעביר לענקית התרופות האמריקאית פייזר נתונים סטטיסטיים על המתחסנים ממאגרי קופות החולים, בלי לפגוע בסודיות רפואית - ובתמורה תקבל אספקה מוקדמת של חיסונים. זה הדיל שבזכותו מטוסים עמוסי חיסונים של פייזר נוחתים בישראל וראש הממשלה ושר הבריאות לא מחמיצים שום הזדמנות לצילום משותף עם מטעני התרופות.
העסקה הושגה ככל הנראה בעקבות בקשה של ענקית התרופות לקבל את הנתונים הרפואיים של המתחסנים, כדי לבדוק את השפעות החיסון על אוכלוסיות שונות. עיתונאים שביקשו לקבל תגובה על האפשרות כי ישראל תעביר נתונים לפייזר, נתקלו בהכחשה גורפת ממשרד הבריאות.
שר הבריאות יולי אדלשטיין הזדרז להכחיש את הדברים, ולא סתם הכחיש, אלא הדף בתוקף ואמר: "עלתה שאלה כזאת, והתשובה שלנו הייתה לא באל"ף רבתי. גם מבחינה אתית, גם רפואית וגם משפטית, אנחנו לא יכולים ולא מתכוונים ולא רשאים להעביר לאף גורם בעולם היסטוריה רפואית של מאן דהוא. נשאלנו ואמרנו שאנחנו לא יכולים לעשות דבר".
אני מתקשה להאמין ששר הבריאות שיקר לנו בלי להניד עפעף. איך ייתכן שהתשובה "לא באל"ף רבתי, גם מבחינה אתית וגם מבחינה רפואית ומשפטית" השתנתה פתאום ב־180 מעלות, וישראל מעבירה לחברת פייזר בדיוק את אותם נתונים ששר הבריאות אדלשטיין התחייב שאותם היא לא תקבל? או שראש הממשלה לא סופר את שר הבריאות וסוגר דברים מאחורי גבו, או שהעניינים האתיים והרפואיים שאותם הזכיר השר אדלשטיין איבדו פתאום כל משמעות.
יש לי עוד סיפור קטן שמלמד שהאמינות של משרד הבריאות על הקרשים. בסוף חודש דצמבר פרסם הכתב לענייני בריאות של ערוץ 12, יואב אבן, ידיעה בלעדית שלפיה מיליון חיסונים של מודרנה צפויים להגיע לישראל בתוך שבוע. לידיעה הייתה חשיבות עיתונאית רבה, במיוחד על רקע העובדה שמשרד הבריאות נערך אז להאטה משמעותית בקצב החיסונים. במשרד הבריאות ידעו שהידיעה שפרסם אבן נכונה ומדויקת, אבל למרות זאת הכחישו את הדברים. אף לא גורם אחד טרח להתנצל בפני אבן, ואיש גם לא התנדב להסביר מדוע ניסה משרד הבריאות לערער את אמינותו של כתב אמין, שביצע במסירות את עבודתו העיתונאית.
אתם מתכוונים להאמין לשר הבריאות ולמשרד הבריאות? אני לא. זה מזכיר לי את הסיפור על האיש שיום לפני משפטו בא לעו"ד אמנון גולדנברג המנוח, והציע לו שלל של גרסאות שאותן הוא יכול לטעון במשפט. גולדנברג הזדרז להרגיע את האיש והזכיר לו שגם האמת היא אופציה. אני מציע לשר הבריאות ולמשרדו לאמץ את העצה.
יוסף, השמע קול
הייתם מאמינים שמכל המשפטנים או השופטים הבכירים, שר הביטחון בני גנץ יבחר דווקא בשופט יוסף שפירא, שנחשב מבקר מדינה חסר חוט שדרה, לתפקיד האיש שיעמוד בראש ועדת הבדיקה לפרשת הצוללות? צריך לומר שבחירתו של גנץ בשפירא לא הייתה בעדיפות ראשונה, ורק לאחר ששופט בית המשפט העליון צבי זילברטל והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אילן שיף, שלהם הוצע התפקיד, דחו את ההצעה, פנה גנץ בהצעה לשופט שפירא.
בשומעי את השם יוסף שפירא, אני פורץ בצחוק מתגלגל, בעיקר כשאני נזכר בתואר שבו הוא מכונה בבדיחות מאחורי גבו: "השופט קוקוריקו". שפירא זכה לתואר המכובד אחרי שנהג בעבר, ולא פעם אחת, לקרקר בקולו "קוקוריקו" כשנהג להתקשר לאחד העיתונאים המוכרים, ולאיש נוסף, שגם באוזניו השמיע את הקרקור המוכר. שפירא תרנגול לא קטן, שנמצא תמיד במרדף אחר כבוד ופרסום. תקופה קצרה לאחר שהתמנה לתפקיד מבקר המדינה, הוכיח המבקר שפירא כי הוא זקוק בדחיפות למציל, לאחר שהתעורר חשש שיטבע בנעלי קודמו, השופט המנוח מיכה לינדנשטראוס.
לפני שנתיים, בראיון עם יהודה שרוני ב"מעריב", התלונן השופט שפירא בכל הרצינות: "ראש הממשלה לא אומר לי שלום". אבל הוא מעולם לא טרח להסביר מדוע בחר להתארח בביתו של ראש הממשלה לפני שנבחר לתפקידו, והאם פגישה בין ראש ממשלה לבין שופט שמיועד לתפקיד מבקר המדינה היא בעיניו מעשה ראוי. כמי שמכיר את כבוד השופט שפירא, אני רגוע הרבה יותר אחרי ששמעתי שהוא זה שיעמוד בראש הוועדה לבדיקת הצוללות. אני משוכנע שראש הממשלה רגוע לא פחות.
הכותב הוא משפטן, לשעבר מנהל חטיבת החדשות של הערוץ הראשון