שיטת ההפרד ומשול, פצל וחסל, שלם וסע - של נתניהו עובדת לא רע כל זמן שהוא מצליח לתת לכולם את מה שהם רוצים. לא חשוב איזה מחסום אידיאולוגי או פוליטי או חוקי הוא פורץ; לא חשוב מה אמר אתמול; לא חשוב איזה פליק־פלאק אידיאולוגי או פוליטי יבצע מחר – העיקר שיש לו קואליציה.
הפעם, בבחירות הנוכחיות, יש סיכוי לא רע שיש לו יותר מדי פיות להאכיל ופחות מדי כסף ואידיאולוגיה כדי לסתום אותם. הסיוט הגדול שלו הוא שיפסיקו להאמין לו וידרשו את הכסף או את האידיאולוגיה. ומיד. מבחינה זו, המפגש של נתניהו עם השולמנים היה ארבע שעות (!) של עונג צרוף. כמו שחקן מיומן הוא עבר מתחנון לתוכחה, מהבטחות לאיומים, מחשבונות מופרכים לעובדות הזויות - ואין ספק, ככל שהוא יהיה נואש יותר, עוד יהיו לנו דמעות בשידור חי. אז כדאי להפסיק עם סיפורי הגאון הפוליטי. אצל השולמנים זה לא עבד לו.
עוסקים זעירים באו לדבר על כסף חי ומיד, והוא מכר להם את השטיקים הרגילים שלו. אומנם עם יותר רגש כמו שדורשים הבמאים, אבל החבורה שם לא התרשמה. הריבאונד של אחד הנוכחים היה הרבה יותר מרשים. ואותנטי: “איפה היית בעשרת החודשים האחרונים? אני, אביר קארה ו־300 אלף שולמנים חיפשנו אותך ואת שר הכלכלה. אני ואשתי הקוסמטיקאית היינו סגורים 150 יום בשנה האחרונה, אני חי מחסכונות שחסכתי במשך 35 שנים. לא ויתרתם על שקל אחד מהמשכורת שלכם, איפה הלב שלך? איפה המצפון שלכם?”. בשלב הזה נתניהו תקף: “בלעדיי לא היה לכם עסק”, ובהמשך ייעץ בטון של מוכר רהיטים משומשים: “תסתכלו על הסטטיסטיקה, כדאי לכם”.
הסיבוב הזה היה כישלון, והיה מרתק לצפות כיצד נתניהו יגיב. קרוב לוודאי שהוא ישלוף משם את העצמאי “שלו” ש”יסביר” עד כמה נתניהו טוב ליהודים ולאנשי העסקים. במקביל, כדי להחזיר אליו קולות עוסקים לכאורה אבודים, קרוב לוודאי שינסה להמריד את מעמד הביניים הדפוק נגד השמאל־מרכז “השבע” – חולדאי, לפיד, גנץ ומרצ. ואולי אפילו, אם הפרופיל הקולקטיבי יתאים, הוא יעלה את "האויב הערבי", שגם מתחרה בהם וגם מאיים על שלמות העם והמדינה.
אין קשר כמובן לשטיק מול הערבים - שיטת פצל וחסל עבדה שעות נוספות מול המגזר הערבי. כאן לא ברור מי פגע יותר במי. נתניהו במשותפת בכך שהפריד ממנה את רע”ם או מנסור עבאס שפיתה את נתניהו להאמין שיש לו שני מנדטים ופגע באמינות האמירה האנטי־ערבית שהיא קוד כניסה לעולם הביביסטי. ואם נתניהו יצליח להביא שני מנדטים מהערבים, זו תהיה הוכחה שהחברה הערבית הצליחה. בעיקר להתיישר עם הימין בישראל. לא כבוד גדול במיוחד.