1. המרוץ לג'וב
בחודש יולי האחרון התארח אביר קארה, מראשי ארגון השולמנים, בתוכנית הטלוויזיה "אופירה וברקו". בהזדמנות ההיא נחשפה לראשונה זיקתו העמוקה לפוליטיקה: "אתה משחק אותה אחראי על העצמאים, אבל בתכלס אתה מקשיב לביבי", הטיחה בו אסייג. ברקוביץ', בעל עיני הנץ, חשף תוך כדי השידור שקארה מתכתב בסלולרי עם שר האוצר ישראל כ"ץ, והכריז שמבחינתו "המשחק מכור". קארה מצדו הטיל את האחריות למשבר דווקא על העצמאים. בשורה התחתונה, האירוע חשף שלצד המאבק למען העצמאים והשליחות הציבורית, יש גם שיקולי אגו המלווים בשיקולים פוליטיים.
וזאת לא הפעם הראשונה. בשבוע שעבר חשפה דפנה ליאל בחדשות 12 פגישת זום שערכו העצמאים עם ראש הממשלה. בפגישה, שנמשכה שלוש שעות וחצי, ניסה בנימין נתניהו לשכנע את ראשי ארגוני העצמאים לוותר על הקמת מפלגה שלא תעבור את אחוז החסימה. שיחת הזום הזאת לא נולדה מעצמה, ונתניהו לא הגיע לשולמנים באופן אקראי, אלא בתיאום מראש מאחורי הקלעים. אחרי הפגישה והזעם שהיא עוררה, קארה שב והטיח טענות בעצמאים ואף כינה את חלקם "כפויי טובה". המסיכה נקרעה סופית לאחר שקארה הצטרף השבוע למפלגת ימינה של נפתלי בנט ושוריין בעשירייה הראשונה.
אם כך, השולמנים, שהקימו את ארגונם כדי להפסיק להיות פראיירים, ממשיכים לשלם ובגדול. במקום מאבק ענייני למען העצמאים, חלק מראשיהם הצטרפו לפוליטיקה. לנתניהו לקח שבוע בלבד לבחוש בנעשה אצל השולמנים ולמנוע מהם ריצה עצמאית. הוא עשה את זה ביעילות רבה יותר מכפי שעולל לבני גנץ וכחול לבן. ייתכן מאוד שקארה, שבינתיים הפך לגיבור תרבות מקומי, יפגוש אותו בשלב מסוים אחרי הבחירות פנים אל פנים בקואליציה משותפת. גם יו"ר תלם, משה (בוגי) יעלון שלח יד לשולמנים, והשבוע צירף למפלגתו "שולמן" בשם אביעד בן סדון, ממקימי התנועה.
יוסי אלקובי, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, הגיב בזעם על המהלכים: ״מדהים שבשעה שמאות אלפי עסקים בישראל סגורים ונאבקים על חייהם, יש מי שעסוק בשריון מקומו במפלגות פוליטיות ובדאגה לג׳וב הפרטי שלו".
אבל עם כל הכבוד לשולמנים, מי שייצג מאז ומתמיד את העצמאים והעסקים הקטנים הוא ארגון להב, שבראשו עומד עו"ד רועי כהן. האחרון הצטרף לאחרונה כמספר 2 במפלגת תנופה של ח"כ עפר שלח. אין זה ניסיונו הראשון בפוליטיקה. בבחירות מועד ב' הוא הצטרף לכולנו של משה כחלון, אבל שובץ במקום לא ריאלי ונשאר מחוץ לכנסת. מקומו בכנסת הבאה לא מובטח כמובן - לפי הסקרים, שלח לא עובר את אחוז החסימה וסביר שיתמזג עם אחת ממפלגות השמאל־מרכז. מקומו של כהן במהלך כזה לא ברור.
לא כולם אוהבים את מעורבותו הישירה של כהן בפוליטיקה. ארגון להב מאגד ארגונים בעלי גוונים פוליטיים נוספים. לדוגמה, נשיאת לשכת רואי החשבון איריס שטרק, החברה בארגון, מזוהה דווקא עם הצד הימני של המפה הפוליטית ואינה רואה בעין יפה את מהלכיו של כהן.
כהן יסיים בכל מקרה את כהונתו כנשיא ארגוני העצמאים באוקטובר 2021, בתום הקדנציה השנייה שלו. על התפקיד יתמודד ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, המקורב אליו. אם עוד קודם לכן הוא ייבחר לכנסת, ייאלץ להתפטר מהארגון ואז ייערכו בחירות מיידיות.
מעורבות ארגוני המחאה למיניהם בפוליטיקה אינה חדשה. היא מזכירה באופן די מדהים את מחאת האוהלים שפרצה ביולי 2011 בעקבות יוקר המחיה. זה היה בתחילת כהונתו השנייה של נתניהו. עבר מאז עשור, נתניהו נשאר כל הזמן הזה בתפקיד, וגם שיטות העבודה שלו לא השתנו.
גם אז הצליח למסמס את המחאה בדרכי פעולה זהות: הוא פיתה את פרופ' מנו טרכטנברג לעמוד בראש "ועדת טרכטנברג", שמרבית המלצותיה לא קוימו. באוקטובר 2011, שלושה חודשים מפרוץ המחאה, החזיר את החייל החטוף גלעד שליט, וסתם עליה סופית את הגולל.
כמו במחאת העצמאים של משבר הקורונה, גם אז ראשי המחאה לטשו עיניים לפוליטיקה, בהצלחה מוגבלת: סתיו שפיר נעלמה מהמפה, ואיציק שמולי שילם מחיר יקר מאוד על הצטרפותו לקואליציית נתניהו. השבוע הודיע שלא יתמודד על תפקיד יו"ר העבודה. דפני ליף נותרה היחידה שהחליטה שלא לקפוץ למגרש הפוליטי, ומבחינתה טוב שכך. היא לא הייתה מסוגלת לשרוד, בטח לא היום, את המים הסוערים של הפוליטיקה.
2. מלכודת המשפטנים
בשבועות האחרונים, וביתר שאת בשבוע האחרון, הפכו משפטני המערכת הציבורית לשעירים לעזאזל של משבר הקורונה. האחריות לכל מחדל, פאשלה ציבורית, אירוע כלכלי או מינוי בעל תפקיד שהסתבך, מודבקת כמעט אוטומטית אליהם. הבריחה הזו מאחריות היא הפתרון הנוח של הפוליטיקאים: במקום להגיש דין וחשבון לציבור הם מגלגלים את האחריות על המשפטנים, ואת הפרוטוקולים של דיוני הקורונה הם דוחים ב־30 שנה.
מקרים לגלגול האחריות לא חסרים. זה התחיל במחדל פתיחת השמיים לנכנסים לישראל, כששרי התחבורה והבריאות האשימו ללא בדל ראיות את הייעוץ המשפטי הלקוי שניתן להם. נניח שכך היה: האם בסופו של דבר האחריות העליונה אינה של מקבלי ההחלטות? בהמשך נטען שהעמקת בדיקות הקורונה טורפדה בעילה של שמירה על זכויות הפרט. אבל כשצריך את היועץ המשפטי לממשלה כדי לקבל חוות דעת בהתאם לדרישותיהם, הם לא מהססים לפנות אליו. שר הבריאות פנה למנדלבליט כשרצה לרסן את ראש עיריית תל אביב, ובעקבות כך פנה המשנה ליועץ רז נזרי לרון חולדאי, והבהיר לו שפתיחת אירועי תרבות בהסתמך על הדרכון הירוק מנוגדת לחוק.
בעיה אחרת המוטלת לפתחם של היועצים המשפטיים נוגעת למינויים הפוליטיים. השר דודי אמסלם רצה לבטל את "נבחרת הדירקטורים" ולחדש את מסורת המינויים הפוליטיים, אבל נבלם בידי היועצים המשפטיים, ואילו שר האוצר הודיע השבוע על כוונתו למנות כמנכ"ל המשרד את עודד שמיר במקום ממלא המקום ערן יעקב, שסר חנו לאחר שלא סר למרותו (כ"ץ ביקש לבצע מינוי פוליטי של המשנה למנכ"ל). אני מכיר את שמיר, ובימים רגילים הוא מינוי ראוי. אך מינוי מנכ"ל לאוצר בתקופת בחירות הוא בעייתי בלשון המעטה. גם במקרה זה ייפול התיק לטרפוד המינוי על אסי מסינג, היועץ המשפטי של האוצר, שהפך בשבועות האחרונים לשק החבטות של כ"ץ.
מסינג, כמו גם אנשי אגף התקציבים, חוסמים בגופם יוזמות של שר האוצר החשודות כהטבות של קמפיין בחירות. הם הסתייגו מהתוכנית לאשר מענקי אבטלה נוספים לאלה שיחליטו לחזור לעבודה, והם לא יקדמו את תוכנית ארבעת השלבים שנדונה בישיבת ההנהלה תחת הכותרת "היערכות יציאת המשק ממשבר הקורונה".
שר האוצר מתוסכל. מצד אחד יש לו כוונות טובות והוא מעוניין לקדם צעדים שיסייעו לחילוץ המשק מהמשבר. מצד שני הוא קודם כל פוליטיקאי שמכוון הכי גבוה שאפשר (תפקיד ראש הממשלה), ולכן יעשה הכל כדי להבטיח את ניצחון הליכוד בבחירות. נזכיר שבבחירות הקודמות עמד כ"ץ בראש מטה הבחירות ותרם לא מעט לניצחון נתניהו. אלא שבבחירות הנוכחיות הוא שר האוצר, וכאשר הוא בעל הבית של הקופה הציבורית, מובטח שפע של ניגודי אינטרסים.
כ"ץ אמר לי בשבוע שעבר שלא ינהל כלכלת בחירות, שהוא יוריד הפעם הילוך ושלא יוביל את מטה הבחירות. עם זאת, קשה להאמין שפוליטיקאי פעלתן כמו כ"ץ יוריד לגמרי את הרגל מהגז.
לכאן נכנסים המשפטנים, שתפקידם להתריע בזמן אמת מפני גלישה בתקופת הבחירות לשיקולים פוליטיים. בהקשר זה שלח השבוע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מכתב התרעה לשר האוצר בזו הלשון: "אנו מצויים בתקופת בחירות הגוזרת על הממשלה, לרבות שריה ומשרדי הממשלה, חובת איפוק וריסון בכל הנוגע להחלטות, הקצאת משאבים ויוזמות חקיקה". היועמ"ש הוסיף כי "יש להיזהר משימוש לא ראוי בכוח השלטוני ובמשאבי המדינה לתעמולה או השגת יתרון לא הוגן למפלגה או מועמד מסוים".
זו מערכת בחירות רביעית שהמשפטנים נדרשים לעמוד על המשמר ולהציב גבולות, וזה קשה מול פוליטיקאים תאבי שלטון. הם משלמים מחיר אישי כבד, אבל בדיוק בשביל זה הם מקבלים משכורת.
3. הקרב על הדרכון
לנוכח החמרת הסגר ושינוי מדיניות הכניסה לישראל בנתב"ג, הדרכון המסורתי ממשיך לאבד את מעמדו הבינלאומי. תנועת הנוסעים הדלילה ממילא תרד עוד יותר, וניתן יהיה לדחוף אותו עמוק יותר במגירה.
אבל עם השלמת המנה השנייה של החיסונים הפך הדרכון הירוק ללהיט החדש. במשרד הבריאות מגבשים את רשימת המקומות והאירועים שהיו סגורים עד היום, שבהם ניתן יהיה לשלוף את הדרכון הירוק ולקבל אישור כניסה אליהם. מדובר באירועי תרבות, מוזיאונים, פטור מחובת בידוד לשבים מחו"ל, מכוני כושר ועוד.
בשבוע שעבר קיבלתי את מנת החיסון השנייה, ואני אמור לקבל בקרוב את הדרכון הירוק, אבל אפשר להירגע: אני לא כוסס ציפורניים בהמתנה להנפקה.
הדרכון הירוק הוא נושא מורכב בעל היבטים משפטיים כבדי משקל במישור המקומי והבינלאומי. הסוגיה המשפטית סביב סגירת נתב"ג היא משחק ילדים לעומתו. כך למשל - האם ניתן להפלות לטובה אזרחים (בעיקר ותיקים) על בסיס חיסון שיעילותו לטווח הארוך לא הוכחה? גם אם בישראל הדרכון הירוק אכן ישמש כרטיס כניסה בריאותי, לא בטוח שבחו"ל, שם מתבוננים בתמיהה על היסטריית החיסונים בישראל, ניתן יהיה בכלל לעשות בו שימוש, ואם ניתן יהיה להיכנס למדינה זרה ללא בדיקת קורונה.
אלא שבישראל כמו בישראל. עוד לפני שהונפק הדרכון הירוק הראשון, המאבק הפוליטי סביבו נמצא בעיצומו. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי היה הראשון לזהות והודיע כי לבעלי דרכונים ירוקים תינתן זכות להיכנס למופעי תרבות בעיר. בעקבות כך חטף ביקורת (לא מוצדקת) בעיקר משר הבריאות יולי אדלשטיין, שהאשים אותו בפופוליזם פוליטי (במטרה לקדם את מפלגת הישראלים).
גם בענף חדרי הכושר זועמים: "התניית כניסת מתאמנים לחדרי הכושר בהצגת דרכון ירוק אינה ניתנת ליישום בשום צורה. הצעירים, שהם מרבית המבקרים, עדיין לא התחסנו ואינם זכאים לדרכון ירוק. ניתן לפתוח את חדרי הכושר בדרכים יעילות ופחות פופוליסטיות", אומרים בענף.
מי שניסה לתפוס טרמפ על הדרכון הירוק (ראו בהמשך) היה ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי. הוא הציע לפתוח את בתי המלון למחזיקי הדרכון במתכונת דומה לתוכנית "האיים הירוקים", שכבר הופעלה אבל הופסקה בגלל הסגר. יצחק הלוי עמד לזמן השבוע מסיבת עיתונאים כדי לחשוף את התוכנית, אבל זו בוטלה ברגע האחרון על רקע ההחלטה על הארכת משך הסגר.
במקור, הדרכון הירוק נועד להוות את אחד הצ'ופרים המשמעותיים לאזרחים שירוצו להתחסן. זה היה בתקופה שבה החיסונים עוררו סימני שאלה ופחד, ועוד היה צורך במתן "דוגמה אישית" ממובילי דעת קהל כדי ללכת להתחסן. אלא שמאז החיסון הפך לפופולרי, וישראל הפכה לאלופת העולם בחיסונים. בשבוע הבא יחגוג נתניהו את המחוסן ה־2.5 מיליון, וה־3 מיליון כבר בדרך. במצב זה הדרכון הירוק אינו מהווה שום תמריץ, וכל הפיתויים סביבו אינם משנים לכאן או לכאן.
4. אילת על הכוונת
הצטרפותו של ראש עיריית אילת מאיר יצחק הלוי למפלגת תקווה חדשה של גדעון סער מפיחה בו אופטימיות: "אעשה הכל כדי להחליף את ההנהגה הכושלת הנוכחית. זו מהותה של הדמוקרטיה", אומר ראש העיר.
לפני כשנה וחצי, כשעל הפרק עמדה סגירת שדה דב בתל אביב, יצחק הלוי לא היסס להשהות את פעילותו בליכוד, ונשמע כי הצטרפותו לסער אכן מהווה מבחינתו תקווה חדשה: "הליכוד תמיד התהדר בכך שהוא תנועה דמוקרטית. מעולם לא חששתי להגיד את אשר על לבי, ואני גאה להיות חלק מרשימה אמיצה ותנועה איכותית ופתוחה".
אינך חושש שבעקבות כך תיפגע הפעילות, וצעדים שאמורים היו להיעשות לטובת התושבים יושהו משיקולים פוליטיים?
"אני יכול לתת לך כדוגמה את נושא האיים הירוקים, שנועדו לאפשר כניסת אורחים לבתי המלון. הפעלנו את חוק האיים הירוקים ועבדתי על כך מאוד קשה. לאחר חמישה שבועות נרשמה הצלחה פנומנלית, גם בהיבט הכלכלי וגם הבריאותי. אבל השאלה שלך מטרידה. מדוע סגרו את האי הירוק? זה קרה אחרי שהודעתי שאני מתמודד. אני מקווה שזאת לא הסיבה. אני עדיין חושב שהחלטה שכזאת היא הזויה. מפחיד לחשוב שהגענו למצב שבו בעקבות הצטרפותי לסער ביטלו את האיים הירוקים. אני חי במדינה דמוקרטית, והמחשבה שתושבי אילת יסבלו מזה שראש עיר הצטרף למפלגה היא רעה חולה. האם אנחנו חיים בתימן? אני שומע את זה מהרבה אנשים. אני מקווה מאוד שמקבלי ההחלטות בירושלים לא יירדו למקומות הנמוכים הללו, כי בסוף הדרך הם פוגעים בתושבי אילת. יש כל מיני החלטות מוזרות, ואני מאוד מקווה שהן אינן מתקבלות משיקולים מעוותים".
אתה יודע שלא רק אתכם סגרו, אלא את כל המדינה.
"אבל אצלנו היה מתווה נפרד שהיה מקובל על משרד הבריאות. למה חיסלו את מתווה האיים הירוקים? כי פוליטיקאים פוחדים לקבל החלטות. אם אנשים חוסנו פעם שנייה, בואו נשאיר את הפלטפורמה פתוחה ונכניס אותם ואת אלה שעשו בדיקות. דרשתי גם שתושבי אילת יחוסנו כולם, כדי שניתן יהיה לארח ללא בעיות. הבקשות יושבות במשרד הבריאות, אבל הבעיה היא שפוחדים לקבל החלטות. גיבשו תוכנית שבעלי דרכון ירוק יוכלו להגיע לאילת, ועמדנו לקיים אירוע תקשורתי שבוטל ברגע האחרון. אתה שואל למה? בגלל הסגר עדיין לא היינו מוכנים עד הסוף. אני לא רון חולדאי ולא פועל בניגוד לחוק. לא סגרנו את כל הפינות ובשבוע הבא אצא עם זה".
מה מצב האבטלה בעיר נכון להיום?
"איום ונורא. כמו שחששנו, אילת הפכה לשיאנית המדינה במספר המובטלים. מדובר בעשרות אחוזי אבטלה, כשהשיא היה כמעט 80% מכוח האדם. הבעיה האמיתית שלנו היא גם שלאחר סיום צונאמי הקורונה, העיר תצטרך הרבה מאוד סיוע. אילת תצטרך חיסון לכלכלה, לבריאות הנפש ולדמוגרפיה. חבל שהופכים את החיסון לחזות הכל וכבר חוגגים את סוף הקורונה. הנזקים הכלכליים והנפשיים קשים. אני אופטימי מאוד ביחס למה שגדעון סער יעשה. הוא כבר יזם בעבר את החוק שהוביל לחידוש הטבת המס לתושבי העיר, וגם שמר עלינו בנושא המשך הפטור ממע"מ".
האם הטיסות של אל־על לשדה התעופה רמון מפצות במידה מסוימת על הטיסות לדובאי?
"תמיד חשבתי שאם תהיה תחרות מצד החברות הישראליות עם חברות התעופה הזרות זה יעשה רק טוב לתושבי אילת. אני מקווה שישראל תשכיל לעשות את כל הפעולות הנכונות כדי שהנגישות לתושבי העיר תהיה כמה שיותר מהירה וזולה. בנוגע לדובאי - השלום עם איחוד האמירויות היה נכון מאוד, אבל הפתיחה של דובאי לתיירות בתקופה כזאת היא חסרת אחריות. פתחו את דובאי כשסגרו את האיים הירוקים באילת, וזה אבסורד עוד יותר גדול".
מתי בכוונתך להתפטר מראשות העיר, כמו שנדרש מחולדאי? האם זה יקרה עוד לפני בחירתך לכנסת?
"ראשית, חולדאי יכול להביא תרומה ניהולית גדולה לכנסת ואני לא שופט אותו. גם אני מביא 28 שנים בחיים המוניציפליים, ועם כל הצניעות זה לא שווה ערך לחבר כנסת שנכנס ללא ניסיון לכנסת. אם אבחר לכנסת, אהיה חייב בכל מקרה להתפטר. אין כפל תפקידים. תבורך הכנסת אם יהיו בה כמה שיותר ראשי רשויות. אם המחוקק רצה, הוא היה מגביל את האפשרות. בינתיים אני לא במצב של כפל תפקידים. אני עובד עבור כל תושבי אילת אבל גם לטובת תקווה חדשה".
[email protected]
