השבוע, בטרם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר החליטו לשלב ידיים, פורסם כי שלוחיו של בנימין נתניהו הציעו לשניים עוד סוכרייה מפתה אם רק יסכימו להתאחד - התחייבות לקדם הקמת שכונה יהודית בעטרות שבצפון ירושלים. אנשי נתניהו גם הבטיחו שהם יוכלו להציג את המהלך כהישג מטעמם, והכי חשוב, הם "יצילו את שלטון הימין". כלומר יצילו את ביבי.
אין ספק, הקמת שכונה יהודית בעטרות היא משימה חשובה שחייבת הייתה להתבצע מזמן, אבל קשה להכיל את עומק הציניות שטמון במהלך הזה של נתניהו. מהלך שממחיש תהום מוסרית אופיינית, אבל שכל מי שבחר להיות שותף לו, בוודאי סמוטריץ', צלל גם הוא לתוכה.
המאבק על הקמת שכונה יהודית בעטרות הוא ארוך שנים. מדובר בשטח שבבעלות יהודית, מעבר לקו הירוק, בתוך התחום המוניציפלי של ירושלים. לפני שנים פעל במקום שדה התעופה של ירושלים, ובד בבד הוכנה תוכנית לבנות שם 9,000 יחידות דיור. מדובר בדירות שיחזקו את ירושלים וחשוב מכל - יבצרו את האחיזה היהודית בצפון הבירה מול ניסיונות ההשתלטות של הרשות הפלסטינית.
במשך כל שנות שלטונו הארוך מונע נתניהו את קידום השכונה, כשגם הלחץ שהופעל עליו בחודשי השלטון האחרונים של דונלד טראמפ לא הועיל. מאז ומתמיד היו לנתניהו אינסוף תירוצים והסברים - האמריקאים לא מרשים, אובמה וביידן רשעים, האירופים מתנגדים, היועצים המשפטיים מקשים ועוד ועוד. בדיוק אותן נגינות שהושמעו לגבי גבעת המטוס שבדרום ירושלים, לגבי אזור 1־E שממזרח לירושלים ולגבי כל רחבי ההתיישבות ביו"ש.
והנה, השבוע כל המכשולים נגוזו לפתע בחלל האוויר. מה השתנה? רמת המצוקה האישית של מר נתניהו. פתאום הכל אפשרי, אם רק יסגרו לו את הפינה שתבטיח שלא יאבדו כמה מנדטים בגוש הנאמנות שהוא מנסה לבנות לעצמו. כלומר, דבר מכל מה שטען נתניהו בעבר להצדקת איסור הקמת השכונה לא היה אמת. השיקול היחיד שמנחה אותו הוא טובתו האישית.
חמור מכך, מי שעדיין מייחס לנתניהו עמדות לאומיות, יכול להבין שלאורך כל השנים לא הייתה סיבה אמיתית לאי־הקמת השכונה בעטרות. נתניהו יכול היה, אבל לא רצה. הדבר ברור גם מ"תוכנית המאה" של טראמפ, שנוסחה למעשה על ידי נתניהו עצמו. על פי התוכנית ההיא, השטח בעטרות היה אמור להימסר למדינה הפלסטינית לשם "פעילות תיירות". כלומר, נתניהו "מנהיג הימין" שקידם את הקמת המדינה הפלסטינית, התכוון למסור את השטח הזה לאבו מאזן ואנשיו. לידיעת סמוטריץ' ובן גביר, שבחרו להיות שותפים נאמנים שלו.
חשוב לזכור שהדינמיקה האפלה הנוכחית נחשפה גם ערב הבחירות הקודמות, כאשר נתניהו ניסה להביא לאיחוד של בן גביר ושות', בתמורה לאישור הוצאת מכרזי בנייה בגבעת המטוס, שכונה חשובה בפני עצמה. את פרסום המכרזים הוא מנע אישית במשך חמש שנים, כדי להותיר פרצה בדרום העיר לצורך מסדרון שישרת מדינה פלסטינית עתידית. בלחץ הבחירות הקודמות הוא נכנע ושחרר את הליך פרסום המכרזים. עכשיו כבר ברור שכל מה שנדרש הוא מערכות בחירות בלתי נגמרות. לקראת ההליכה הבאה לקלפי, מי יודע, אולי מנהיג הליכוד יציע לסמוטריץ' ובן גביר לבנות את בית המקדש על הר הבית, תמורת איחוד ונאמנות.
אין לי עמדה מגובשת לגבי החיבור שהשבוע קרם עור וגידים בקצה הימין החרד"לי. מה שכן ברור הוא שמי שגילה נכונות לרצוע את אוזנו ולהיכנע לגחמות נתניהו, יצלול לאותו שפל מוסרי של מנהיג הליכוד. שפל של מי שאיבד כל ערכים ותפיסת עולם, שרתום אך ורק לקריירה האישית שלו.
השבוע התברר כי סמוטריץ', איש מוכשר שטוען כי רק האידיאולוגיה מנחה אותו, הסכים להישבע אמונים לנתניהו ולעולם הערכים שלו, ובכך גם הואיל להיות תואם רפי פרץ וללכת בדרכו.
עולם מאובן
בשנה האחרונה מרבים לעסוק באופקים החדשים שמשבר הקורונה פתח לאנושות ומתרכזים בעולמות הטכנולוגיים והפרקטיים. פלאי הזום, שבחי העבודה מהבית ודומיהם. אבל ההתמודדות עם המגיפה הגלובלית מטלטלת את עולם המושגים בתחומים רבים נוספים, שחלקם צפים רק עכשיו אל פני השטח. מארה"ב ועד אירופה וישראל, הטלטלה מנערת דפוסי חשיבה ומעוררת חובה לשנות.
ארה"ב עדיין מלקקת את פצעי העימות הפוליטי של החודשים האחרונים, שבמסגרתו רבים דיברו על כך שהאומה מצויה על סף מלחמת אזרחים. אבל גם ללא קשר לקיטוב הפוליטי, יותר ויותר מבינים שכללי השיטה והתפקוד של ארה"ב דורשים שינוי. בשיחות שאני מנהל בשבועיים האחרונים, מודים גם רפובליקנים מושבעים, שמתנגדים להעלאת מסים ולשליטה מרכזית, כי משהו רקוב במערכת הבריאות שלהם. ימי המגיפה ממחישים עד כמה בלתי מתקבל על הדעת שלכל כך הרבה אמריקאים אין ביטוח רפואי. כלומר צריך לשנות את השיטה מהיסוד.
זה מתחבר לאבסורד ההפצה של החיסונים. בניגוד לאירופה, שפשוט לא נערכה לקנות חיסונים בזמן, דווקא טראמפ קידם את פייזר ומודרנה והוציא הון עתק על הפיתוחים שלהן. אבל מהרגע שהחיסונים הגיעו למחסנים, המערכת האמריקאית נכשלה בהפצתם לכלל האוכלוסייה.
הטיפול במגיפה מוביל גם למחשבות נוגות לגבי שיטת הממשל האמריקאית, הנקרעת בין הסמכויות הפדרליות לאלו של כל מדינה ומדינה. הפער הבלתי סביר בין ההנחיות השונות בכל מדינה, שהמעבר ביניהן חופשי לחלוטין, הופך למציאות אבסורדית. אתה עולה על מטוס בניו יורק הסגורה והמכווצת, ונוחת אחרי שעתיים וקצת בפלורידה הפתוחה לרווחה, המתמודדת אחרת לחלוטין עם המשבר.
מחשבות קשות לא פחות מטלטלות את אירופה, שבה חוסר התפקוד חמור בהרבה מזה האמריקאי. בגלל המבנה הכפייתי של האיחוד האירופי, 27 מדינות נאלצו לנהל את מבצע הרכישה יחדיו, והכישלון מוחלט. החיסונים לא נרכשו בזמן, ועכשיו הם פשוט לא מגיעים ולא מופצים כראוי. לכן עד כה רק 3% מהאוכלוסייה האירופית התחסנה.
השיא ניכר בגרמניה, שבה פותח החיסון גם על ידי חברת ביונטק המקומית, רק ששם קיבלו את המנה הראשונה השבוע פחות משני מיליון איש, מתוך 83 מיליון תושבים. רק כחצי מיליון קיבלו את המנה השנייה. הכישלון מוחלט וצורב במיוחד בהשוואה לבריטניה, שיצאה לדרך עצמאית וניהלה גם את הרכישה של החיסונים לבדה. בבריטניה כתשעה מיליון קיבלו את המנה הראשונה מתוך 67 מיליון איש. אם כי גם שם חוסר התפקוד מככב. בכל אירופה הפוליטיקאים נמצאים תחת מתקפה, והמרמור והביקורת מקבלים גם גילויים אלימים, כמו המהומות בהולנד. אל מול הכישלון, הנחות היסוד של האיחוד וכללי הפעולה הוותיקים מתערערים לחלוטין.
מעבר לסוגיית החיסונים והמגיפה, אירופה מגלה שהיא לא מסוגלת לתפקד. שהיא מאובנת, בירוקרטית, כמעט חסרת ישע. כבר שנים שהוגים שונים מצביעים על השקיעה והניוון של אירופה, ואולי טראומת המגיפה העולמית תגרום ליקיצה המיוחלת.