1.צ'קים ללא כיסוי
הממשלה התכנסה השבוע שלוש פעמים כדי לדון בהחלטה עקרונית אחת: עד מתי יימשך הסגר השלישי, שהחל ב־27 בדצמבר. הסגר אמור היה להסתיים היום בבוקר, אלא שבמהלך השבוע נדחתה ההחלטה שוב ושוב. בסופו של דבר, בישיבת הממשלה שהתכנסה אתמול לדיון באסטרטגיית היציאה הוחלט על הארכה נוספת, עד יום ראשון, תוך פתיחה חלקית של פעילות עסקית כמו טיפולי אחד על אחד וצימרים.
ההתייחסות לסגר כאל עסקת תשלומים באשראי שנדחית בכל פעם מחדש מוכיחה את עומק הכישלון הניהולי. נתוני התחלואה הגבוהים, על אף הסגר, מפחידים את מקבלי ההחלטות. זה התבטא באזהרת שר הבריאות יולי אדלשטיין מפני "שבת שחורה" או מ"יום שישי השחור" אם המשק ייפתח היום. אלא שמבחינת הסקטור העסקי הגיעו מים עד נפש. נמאס להם לחכות להחלטות לא הגיוניות המונעות משיקולים פוליטיים, פחות מחודשיים ממועד הבחירות.
יש כבר סימני מרד. מבחינת אנשי העסקים הסגר בוטל, וזה מתבטא בצעדים בשטח. ערב ישיבת הממשלה השבוע יצא פורום ראשי המסחר במודעות ענק שכותרתה "מעל 180 ימים סגורים, מקום ראשון בעולם". רמי שביט מהמשביר איים שיפתח את חנויות הרשת ביום שני השבוע (איום שלא מומש). הנהלות רשת ביג ורשת מליסרון החליטו לפתוח ביום ראשון בכל מצב את מרכזי הקניות שבבעלותן, ואילו סוחרי השווקים מבינים שהפוליטיקאים סוחרים בהם. הם מתמרדים, ובשוק התקווה ובמחנה יהודה הפסיקו לחשוש מביקורת ישירה נגד נתניהו.
כולם מבינים שניהול משבר הקורונה הוא כישלון, כי אין שום אסטרטגיה מלבד הישרדות. זוהי ממשלת סוחרי הקורונה. עם אובדן האמון הפסיקו בעלי העסקים לפחד, כי אין להם מה להפסיד.
ההוכחה הבריאותית הכואבת לכישלון היא מספר המתים, שחצה את ה־5,000. יחסית לעובדה שישראל נחשבת למדינת אי, מדובר בכישלון טוטאלי לא רק ביחס לניו זילנד אלא גם למדינות האזור. נתניהו מחסן את עם ישראל לדעת. אחרי שהשליך את שיטת האקורדיון לפח, הוא הפך את החיסונים לסטארט־אפ שגורל המאבק בקורונה תלוי אך ורק בו. השבוע חגגנו את המחוסן ה־3 מיליון, והחל מאתמול החיסונים קיבלו פוש נוסף לאחר שנפתחו לציבור בכל הגילים. מספר מקבלי המנה השנייה יגיע בשבוע הבא ל־2 מיליון, ונתניהו מקווה שעד הבחירות ב־23 במרץ מרבית האוכלוסייה תחוסן.
אך אם נתניהו חושב שעד אז הכל יישכח וייסלח, ושניתן יהיה לבלות את ליל הסדר בחיק המשפחה, הוא טועה. הוא כבר טעה כשהמליץ לצאת לפאבים אחרי הסגר הראשון, ואז שוב יצר אווירת אופטימיות בתחילת ינואר. לפני שבועיים וחצי הבטיח לפתוח את עולם התרבות בתוך שבועיים, ושוב טעה. כל ההצהרות שניתנו בנושא הקורונה נותרו בבחינת צ'קים ללא כיסוי. אם המדינה הייתה בנק מסחרי, נתניהו היה הופך ללקוח מוגבל. לבחירות הקרובות נגיע מרביתנו מחוסנים, אבל עם סימני שאלה לגבי יעילות החוסן החברתי. יימשכו התהיות לגבי יעילות החיסונים נגד המוטציות, נתעניין איך סוגרים את הפערים במערכת החינוך וכיצד ניתן יהיה לשקם את הסקטור העסקי מההריסות.
אחרי הבריאות הפיזית והנפשית, הבריאות הכלכלית היא הבעיה המרכזית. בדוח היציבות הפיננסית של בנק ישראל שפורסם השבוע נאמד מספר העסקים שנסגרו ב־2020 ב־65 אלף, ושוגרה אזהרה לאפשרות סגירת עשרות אלפי עסקים נוספים. על אף תוכניות הסיוע, עד ינואר 2021 נסגרו אלפי עסקים בתחומי המסחר הקמעונאי, מסעדות, משרדי תיירות ונופש, מיזמי מלונאות ועוד. בגלל מדיניות הסגר הלא ברורה והאכיפה הסלקטיבית, לאף איש עסקים נורמלי לא נותר באמת אופק או סיכוי. בעל מסעדה שסגר לא יפתח אותה מחדש, ואם ירצה לפתוח, לא יהיו לו עובדים, כי כולם מעדיפים לקבל חל"ת בלבן ולעשות השלמת הכנסה בשחור.
וחוץ מזה, כשנותנים לעסק הלוואה גם ללא ריבית, מישהו יצטרך להחזירה. זמן הפירעון הולך ומתקרב, ורשות המסים כבר פנתה לאלפי עסקים בדרישה שיחזירו את המקדמות. לסקטור העסקי נמאס לחיות באשליות ביחס לקולות היוצאים מירושלים. מדיניות האכיפה הסלקטיבית לא תשתנה, בטח לא עד מועד הבחירות. המשבר עדיין ינוהל משיקולים פוליטיים הקשורים במישרין לנתניהו, והקרבות בתוך הנגמ"ש בינו לבין בני גנץ מהשבוע הם ההוכחה הטובה ביותר לכך. בשבוע שבו נסגרו הרשימות לכנסת נזכר גנץ להצמיח עמוד שדרה ולהודות סוף־סוף שביבי "עבד עליו" ושהוא משקר.
השבוע נפגש גנץ עם נציגי פורום המסחר בראשות שחר תורג'מן. הם הבהירו שיתנגדו לפתיחה חלקית של המסחר, ושאם לאיזו חנות נעליים כלשהי יותר להיפתח, כולם יפתחו. הסקטור העסקי חייב לתלות את יהבו כעת בהצלחת שר האוצר ישראל כ"ץ להגדיל את היקפי הסיוע באמצעות קופת קורונה נוספת, וכן - גם אם יקראו לזה כלכלת בחירות. כ"ץ חייב להורות לרשות המסים להקפיא את מכתבי הדרישה להחזרת המענקים ולדחות אותם לפחות עד סוף השנה. בשר הבריאות אדלשטיין, שהפר בעצמו את ההנחיות, אין לתלות תקוות. איך אמר לי כ"ץ? מבחינת אדלשטיין, שהסגר יימשך שנתיים. העיקר הבריאות.
2. כניעת הנגיד
בנק ישראל שיגר השבוע הודעה המתפרשת כאיום כלפי הבנקאים. לפי לשון ההודעה, המנוסחת כמו מכתב תביעה מעורך דין, "בנק ישראל עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בשוק המשכנתאות, בעקבות הנחייתו לשחרור מגבלת ריבית הפריים. אינדיקציות ראשוניות מעידות שביטול מגבלת הפריים לא גולגל לרווחת הצרכנים. הבנק ממשיך לעקוב אחר מידת גלגול ההטבה לציבור. הנגיד הנחה לבחון ולגבש צעדי מדיניות רלוונטיים, במידה שביטול מגבלת הפריים לא יגולגל לטובת מקבלי המשכנתאות. הוא מצפה שההקלה תתבטא בהוזלה משמעותית של תשלומי הלקוח, כפי שהתבטא גם בדיון האחרון בוועדת הכספים".
ההודעה היא מהבעייתיות ביותר ששוגרו לבנקים בחודשים האחרונים, וכאלה לא היו חסרות. מדובר במעורבות גסה בשיקולים עסקיים נטו. רגע לפני שאולי ילאימו כאן את הבנקים, צריך לחזור כמה שנים אחורה ולהסביר את סיפור "ריבית הפריים" (ריבית משתנה בהתאם לגובה ריבית בנק ישראל). את הגבלת האפשרות לקבלת משכנתה במסלול פריים כפה הפיקוח על הבנקים בגלל טעות קשה בחיזוי התנהגות הריבית. בבנק ישראל חששו מהסתערות על המשכנתאות בריבית פריים, שנתפסה כנמוכה, מחשש שבמקרה שתזנק - ההחזר יגדל והלקוחות והבנקים בעקבותיהם ייקלעו לקשיים.
מגבלת הפריים אפשרה ללקוחות לקבל משכנתה במסלול זה רק על שליש מההלוואה. בהחלטה אומללה זו גרמה התערבות בנק ישראל נזק של מיליארדי שקלים ללקוחות. ריבית הפריים בשנים האחרונות לא רק שלא עלתה, אלא ירדה, ומהלקוחות נמנעה האפשרות לקבלת הלוואה זולה יותר רק בגלל התערבות שרירותית של בנק ישראל.
משום מה, בבנק ישראל נזכרו להחליף דיסקט דווקא בעיתוי הנוכחי ולבטל את המגבלה. הם הניחו שביטול המגבלה אולי יוביל להוזלת המשכנתאות, ויסייע לזוגות הצעירים. אבל ביטול המגבלה בעיתוי הנוכחי הוא טעות קשה. הריבית כבר נוגעת ברמת השפל, ובתוך שנה היא צפויה לעלות. דווקא כעת היו חייבים להשאיר את המגבלה ולא לבטלה. הגדלת חשיפת הלקוחות למרכיב הפריים תגדיל משמעותית את החזרי המשכנתה כשהריבית תעלה.
מה שהרגיז את בנק ישראל הוא שהבנקאים לא נותרו אדישים, וכמצופה מכל בנקאי טוב תמחרו את הסיכון החדש והעלו את מרווח הריבית. כך צריך לנהוג בנקאי זהיר, אבל כנראה שזה לא מה שחושב הנגיד. הביקורות בעיתונות על המהלך הבנקאי עשתה את שלה. ח"כ שלמה קרעי, הידוע בחדות לשונו, תקף את בנק ישראל והבנקים ואיים בחקיקה. בבנק ישראל, שם חוששים מכל ביקורת של פוליטיקאים, נקלעו לפאניקה, ועל רקע זה שיגרו את המכתב הבעייתי. התוצאה היא שבמקום שהנגיד פרופ' אמיר ירון ימחא כפיים לזהירות ולניהול הבנקאי הסולידי, הוא נוזף בבנקאים עם מכתב איום, שבלשון מכובסת כולו אזהרה לבנקאים וכניעה לפופוליזם: אם לא תורידו את הריבית, נתערב. בכך חצה הנגיד את הקו האדום.
אם הנגיד נכנע היום ללחצים פוליטיים של חברי כנסת כמו קרעי, מה יעשה אם יופעלו עליו לחצים רבים יותר, נניח מצד ראש הממשלה? הבנקים כבר מפוקחים מכל הצדדים: אסור להם להעלות עמלות, אסור להם לסגור סניפים, ואסור להם לא לפתוח חשבונות. הכל בסדר. אבל בהתערבות הנוכחית ניצל הנגיד לרעה את סמכויותיו, הלך צעד אחד רחוק מדי ופגע בניהול הבנקאי. אם פרופ' ירון מעוניין לעזור למקבלי המשכנתאות, יואיל נא ויפתח בחסות הבנק המרכזי מסגרת אשראי ייעודית במחיר מוזל לזוגות הצעירים. בהצלחה!
3. הדלק של עידן וולס
לפני שנה בדיוק, עוד בימים שבהם הקורונה הייתה בגדר אגדה סינית, כינסה קבוצת דלק במלון "הילטון" בתל אביב את מנהלי הקבוצה למפגן כוח תקשורתי. האירוע נועד לשדר יציבות ועסקים כרגיל. העיתוי לא היה מקרי, שכן בתקשורת החלו פרסומים שליליים על מצב החברה והעתיד הרע הצפוי לה. המניות הגיבו בהתאם וצנחו בעשרות אחוזים.
התחזיות האופטימיות ששוגרו באירוע התנפצו אל מול סלע נגיף הקורונה, שפרץ לחיינו חודש מאוחר יותר. וכפי שנהוג לומר, הצרות באות בצרורות: מחירי הנפט צנחו, ההכנסות ירדו, מינוף החובות הגדיל את הוצאות המימון, הבנקים לחצו, והנושים התדפקו על הדלת. קריסת מניות דלק העמידה את החברה בסכנת חדלות פירעון. בעיתונות הכלכלית מיהרו לתרגל את הקדיש במטרה להספיד אותה, ורואי החשבון לא נותרו אדישים ושיגרו הערת "עסק חי".
אלא שיצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצה, צחק אחרון. הוא הצליח להתרומם מהקרשים, וכעוף החול נעמד על הרגליים. החזרה לחיים עמדה השבוע בסימן ההחלטה של חברת דירוג האשראי S&P מעלות להעלות את דירוג האשראי של דלק ממעמד של אג"ח זבל למעמד עסקי רגיל. המשקיעים מחאו כפיים. המהלך הבא הוא הנפקת חברת הקידוחים איתקה בבורסה של לונדון כדי לשפר את הנזילות.
כל המהלכים שבוצעו בדלק, שמיד אפרטם, יבואו לידי ביטוי בדוחות הכספיים השנתיים של 2020, שיפורסמו עד סוף חודש מרץ. הדבר הבולט ביותר יהיה שערוך של הנכסים הבולטים של הקבוצה, שהוצגו עד כה לפי מחירי הנפט הנמוכים במחצית ממחירם הנוכחי. יש גם לצפות שבעקבות השיפור הדרמטי בנזילות, רואי החשבון יבטלו את הערת "עסק חי".
דלק מזוהה לחלוטין עם תשובה, אבל מי שניהל מאחורי הקלעים את המהלכים העסקיים היה עידן וולס, שמונה למנכ"ל לפני שנה בדיוק. מהיום הראשון בתפקיד נאלץ להתמודד עם "הירושה" הבעייתית והשלכות משבר הקורונה. החובות למחזיקי איגרות החוב הסתכמו ב־6.4 מיליארד שקל, והחובות לבנקים בארץ ובעולם ב־2 מיליארד שקל. למרבה הפלא, דלק עמדה במהלך 2020 בכל התשלומים וההתחייבויות, ובמקרים מסוימים גם הקדימה פירעונות. ב־2020 פרעה דלק למחזיקי איגרות החוב 1.4 מיליארד שקל, ולבנקים בראשות בנק הפועלים 2 מיליארד שקל נוספים. החוב הפיננסי צנח בתוך שנה מ־9.3 מיליארד שקל ל־5.4 מיליארד שקל.
מדובר במימוש שבוצע בשיאו של משבר הקורונה, בזמן שהחברות שואפות לשפר נזילות. ציידי המציאות המתינו בפינה, והאתגר הגדול של וולס היה שלא להפוך את המימושים למכירת סוף העונה. העסקות הבולטות: מכירת פי גלילות ב־720 מיליון שקל, מכירת תחנות הכוח ב־367 מיליון שקל, מכירת כהן פיתוח ב־207 מיליון שקל, מכירת מהדרין ב־74 מיליון שקל, מכירת 70% מדלק ישראל ב־525 מיליון שקל. משיכת דיבידנדים מדלק קידוחים, דלק ישראל ואיתקה במיליארד שקל, ושלושה סיבובי גיוסי הון בהיקף 450 מיליון שקל. מימוש ההחזקות הסתכם ב־3.4 מיליארד שקל. ההתחייבויות למחזיקי איגרות החוב עומדות על 5.2 מיליארד שקל. בשנת 2021 תפרע דלק 1.4 מיליארד שקל.
איתיקה רשומה בספרים לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר, אלא שבזכות ההתאוששות במחירי הנפט - שווי החברה יעלה. הקבוצה גם מחזיקה ב־55% מדלק קידוחים, בשווי 2.7 מיליארד שקל, ובנוסף - ב־30% מדלק ישראל, שהשליטה בה עברה לאנשי העסקים אבי לוי ואיליק רוז'נסקי.
מצב הנזילות שופר דרמטית, והחברה מחזיקה בקופה כחצי מיליארד שקל וגם בניירות ערך סחירים. בשורה התחתונה, קבוצת דלק תתרכז בעתיד בתחומי האנרגיה, ותשובה מכר את החזקותיו גם בשידורי קשת כדי שלא להיחשב ל"ריכוזי" מדי. היו משקיעים שעשו ממהלך החילוץ הרבה מאוד כסף. מי שהימר על איגרות החוב הארוכות של דלק, שנסחרו בשיא המשבר בתשואות זבל, הרוויח על השקעתו עשרות אחוזים. מי שקנה מניות דלק במאי 2020, כשהחברה נסחרה לפי שווי של 500 מיליון שקל, יכול היום לממש את החזקותיו לפי שווי של 1.9 מיליארד שקל. הסיפור של דלק עוד צריך להילמד כ"קייס סטאדי" בבתי הספר למינהל עסקים.
עכשיו, כשהגרוע מכל נמצא מאחוריו, וולס מרשה לעצמו להביט לעתיד באופטימיות. "אני שמח על העלאת דירוג האשראי, ומדובר בהבעת אמון בפעולות שביצענו בחודשים האחרונים. הנזילות שופרה וההון חוזק. העלאת הדירוג מצביעה על המיצוב הפיננסי של דלק כחברה מובילה".
האם בתחילת הדרך האמנת שתצליח לחלץ את דלק מהמשבר? רבים חיכו שתיפלו.
"עבדנו קשה מאוד לאורך כל הדרך והאמנו שהפעולות יצליחו להוציא את קבוצת דלק מחוזקת על אף הספקנים. אתה יכול לשאול את כל המנכ"לים מסביב. היינו מאוד ממוקדים ועבדנו מסביב לשעון כדי להוכיח את עצמנו. העלאת הדירוג של מעלות מהווה גושפנקא רשמית להצלחה וזאת רק תחילת הדרך".
4. קרן השפע של גלעד
בתחילת השבוע שעבר שיגרה הנהלת קרן הפנסיה גלעד, בראשות המנכ"ל יואב ערמוני, מכתב לגמלאים עם "בשורה" לא נעימה: אחרי שנים של הטבות בעודפי צבירה חיוביים, נמסר שהחל מהשבוע יופחתו זכויות העמיתים.
גלעד היא היצור הפיננסי החריג של המערכת הפנסיונית. מדובר בדינוזאור ששרד את הרפורמה בקרנות הפנסיה שהנחית שר האוצר בזמנו, מיודענו בנימין נתניהו. במסגרת הרפורמה קוצצו הזכויות ב־25% בגלל העלאת גיל הפרישה לגברים מ־65 ל־67 ולנשים מ־60 ל־62. בנוסף נאלצו העובדים והמעסיקים להגדיל את ההפרשות לפנסיה, להתחיל בתשלום דמי ניהול ועוד. בתמורה לגזירות, פרס האוצר בפני מבוטחי הקרנות הוותיקות רשת ביטחון פיננסית בהיקף של 80 מיליארד שקל לחיסול הגירעונות.
מבוטחי גלעד נותרו מחוץ לתמונה, כיוון שהקרן נהנתה מעודפים, והיא נותרה היחידה שבה גיל הפרישה עומד עד היום על 65 לגברים ו־60 לנשים. הפרשות החברים נותרו נמוכות, והיא שרדה יפה את הצונאמי הפיננסי. כל זה קרה גם בזכות ניהול יעיל של מערך ההשקעות ודמי ניהול אפסיים של 0.23% לשנה.
מערך ההשקעות האפקטיבי, בניהול פז אקשטיין, הניב תוצאות מצוינות, והחל ממפולת 2008 ועד 2020 הניבה הקרן תשואה ממוצעת של 8% לשנה - פי שניים מהתשואה הממוצעת בשוק. ב־2010 כבר הגיע העודף האקטוארי ל־750 מיליון שקל, וזאת בשעה שהקרנות האחרות המשיכו לדמם. בזכות העודפים נהנו עמיתי הקרן בעשור האחרון מתוספת של 4% לפנסיה החודשית. באותם ימים שמסביב היה סוער, חיו גמלאי גלעד בגן עדן פיננסי.
גלעד מנהלת נכסים בהיקף 11.5 מיליארד שקל ומאגדת 2,500 עמיתים שכירים ו־5,400 מקבלי פנסיה. עם לקוחותיה נמנים עובדי הסקטור המסורתי, כמו בנק מזרחי טפחות, מורים בחינוך בממלכתי־דתי, עובדי בר־אילן, רשת אמונה ועוד. רגע לפני שהדלת נטרקה בפני מצטרפים חדשים, זינקו על עגלת ההצלחה אלפי עובדים מקבוצת התקשורת פלאפון וממוטורולה.
אלא שלכל דבר טוב יש סוף. החל מ־2008 החלה הריבית לצנוח בתהליך שנמשך עד סוף 2020. שווי ההתחייבויות לעמיתים הלך וגדל והעודפים נאכלו. בשנת 2015 עברה הקרן לגירעון, שהלך והעמיק והגיע ב־2020 לשיא של 1.7 מיליארד שקל. קיצוץ הזכויות היה בלתי נמנע. תחילה דובר על קיצוץ ראשוני של 7%. כדי לצמצם את עומק הקיצוץ הסכימה ההנהלה בגיבוי הדירקטוריון להצטרף להסדר כרית הביטחון של האוצר, וקיבלה הגנה בשווי 1.4 מיליארד שקל. המכה רוככה, והקיצוץ בזכויות הגמלאים צומצם ל־1.3 מיליארד שקל, שהם 5.16% מזכויותיהם. מהלך נוסף שסייע לנטרל את המכה היה ביטול של אותה תוספת של 4% ששולמה כאמור בימים שבהם הקרן נהנתה מעודפים. במכתבים ששוגרו בימים אלה הוסבר שהקיצוץ המעשי יסתכם ב־1.37% בלבד. בפועל מדובר בקיצוץ של כ־300 שקל בממוצע בפנסיה החודשית.
יואב ערמוני, מנכ״ל גלעד, הבהיר לבקשתי ש"הירידה המתמשכת של הריביות משנת 2008 שלא בשליטת ההנהלה הכניסה את הקרן לגירעון, שעל פי התקנון והנחיות רשות שוק ההון מחייב את הפחתת הזכויות ב־5.16%. ההצטרפות להסדר כרית הביטחון סייעה למזער את הפגיעה בעמיתים".
[email protected]
בעלי העסקים צריכים להפנים - אין לתלות תקוות בממשלת המחדל
נגיד בנק ישראל נדבק בפופוליזם ומתערב בשיקוליים המסחריים של הבנקים. בניגוד לתחזיות, הצליחה דלק לקום מהקרשים ומה קרה בקרן הפנסיה שהגזירות הפיננסיות פסחו עליה עד כה?
