בעת שיתפרסמו שורות אלו, תמונת הרשימות שיתמודדו בבחירות לכנסת ה־24 תהיה ברורה. אתם כבר יודעים אם מפלגת העבודה בהנהגת מרב מיכאלי תהיה בין המתמודדות. בכל אופן ברור שמיכאלי תהיה שם, אם בראש העבודה ואם בהרכב אחר עם מועמדים נוספים.
במקרים רבים, המסורת הפוליטית בישראל הוכיחה כי מה שנראה כשלם הוא למעשה קטן מסך כל חלקיו. הפוליטיקה הישראלית איננה מבוססת על חלוקה גסה לשני גושים גדולים כמו בארה"ב, או לשלושה כמו בבריטניה או בגרמניה. מאז הקמת המדינה המערכת הפוליטית שלנו הייתה מפוצלת. אינני בטוח כי צמצום מלאכותי של המגוון הקיים היום בציבור הוא בהכרח המודל שיביא ליציבות גדולה יותר, או שיעודד שינוי במאזני הכוח של המערכת השלטונית.
מרצ יכולה לרוץ כמפלגה עצמאית, ואם רון חולדאי יתמודד, יש סיכוי שתהיה לו נציגות פרלמנטרית. ההספדים על בני גנץ היו ביטוי לגיטימי לתסכולם של רבים מהטעות הגדולה שלו ושל אשכנזי, אך גנץ היה אמיץ במקום שבו רבים גילו חולשה כאשר הקים את הבסיס לכחול לבן. בלעדיו היינו מתייסרים כבר שנתיים מטירופה של המשפחה הקיסרית שאין לה גבולות, עקרונות, או מחויבות לשום דבר זולת עצמה, מעמדה, נוחיותה, זחיחותה ויכולתה לנצל את המדינה ומשאביה לטובת צרכיה הפרטיים.
ועכשיו ישנה גם מיכאלי. כאן טמון גרעין השינוי שיכול להיות יום אחד נקודת המפנה. מכל המערכת הפוליטית, מיכאלי היא האישה היחידה שעומדת בראש מפלגה. היא לא מונתה או הובלה על ידי נותני חסות. היא הבקיעה את דרכה למרכז החיים הפוליטיים שלנו באומץ, ביושר, בדבקות בלתי נלאית בעקרונות ובערכים, שאותם מעולם לא הסתירה או טשטשה.
נכון, היא יודעת להרגיז לעתים. אך היא מרגיזה מהטעמים הנכונים: היא טורחת להזכיר לרבים את מה שהם רוצים לשכוח או להשכיח. היא בוטה כדי להעיר מתרדמה את אלה שהתעייפו מהמאבק על מה שהיה לטענתם הבסיס לשליחותם. כאשר חבריה למפלגה הצטרפו לממשלה שבה נשבעו לא לשרת, היא עמדה בפיתוי ונשארה לבדה. אף אחד לא הבטיח לה דבר. היא גם לא ביקשה. היא נותרה בודדה, דחוקה לשולי המפלגה.
מיכאלי לא איבדה את התשוקה לחולל מהפך שנראה בלתי אפשרי. היא גילתה אומץ, נחישות ודבקות במשימה שראויים להערצה. ייתכן שהמהומה של הימים האחרונים הביאה אותה למסקנה שכדאי לצמצם סיכונים ולהתחבר לגוף או גופים נוספים, וייתכן שהגיעה למסקנה - שנראית לי הגיונית ונכונה - להמשיך בראש מפלגה עצמאית. אני מאמין שהחלטה כזאת תסתיים ביום הבחירות בהפתעה גדולה.
מכל הגופים המתמודדים בבחירות האלה, מיכאלי היא היריב האמיתי, המהותי והמשמעותי של החבורה שמוליכה את מדינת ישראל למשבר שמאיים על קיומה. מצד אחד נתניהו, אשתו ובנו, ואיתם חברי הכנופיה שהכל כבר מכירים אותם ואין טעם לחזור על שמותיהם. הם מייצגים את ההתדרדרות המוסרית, את תרבות השקר והזיוף, את הנכונות למכור אינטרסים לאומיים מהותיים ולסחור במה שנראה כהשקפת עולם - והכל כדי לשפר את הסיכוי ההולך ומידלדל שלהם לשריין תמיכה של 61 ח"כים. תמיכה שנועדה להרוס את מערכת אכיפת החוק ואת בתי המשפט, ובמקביל להימלט מהצורך הבלתי נמנע ליזום מהלך מדיני שיביא לחידוש המו"מ בין ישראל לבין הפלסטינים על בסיס של עקרון שתי המדינות. מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל.
אין שום גוף פוליטי שמייצג את היפוכם של כל הדברים האלה - לבד ממרב מיכאלי. גדעון סער וחברי תקווה חדשה עשו מהלך אמיץ כאשר פרשו והקימו מפלגה חדשה. איני תומך בגדעון, אף שאני מעריך ומכבד אותו מאוד באופן אישי. הוא, כמו גם נפתלי בנט, חיים באשליה שישראל יכולה להישאר מדינה דמוקרטית, שוויונית, הגונה, מקובלת בעולם ובה בעת לשלוט ללא מצרים על מיליוני פלסטינים. סער מחויב למערכת אכיפת החוק ולבתי משפט עצמאיים, כך גם בנט. אך הם לא אלטרנטיבה לליכוד, אף שהם (ובמיוחד סער) שונים מנתניהו, הגונים ממנו, אמיתיים ממנו - וראויים לכבוד על שהייתה להם הנחישות לברוח מהמדמנה שהתבוססו בה לא מעט שנים.
יש עתיד היא מפלגה עתירת זכויות הראויה להערכה רבה. היה להם אומץ לא להתפתות למה שגנץ ואשכנזי נגררו אליו. זה לא מובן מאליו. זה דרש עקשנות וכושר עמידה שלא רבים הפגינו בהיסטוריה הפוליטית הסוערת כל כך שלנו. זו הסיבה לכך שמבין כל המפלגות שמתמודדות נגד נתניהו, לפיד וחבריו נראים יותר יציבים וחזקים. אין לזלזל בהישג הזה. הוא לא נולד יש מאין. דרושה נחישות רבה כדי להתחיל מאפס ולהגיע לאן שהגיעו.
אך מה בדיוק חושבים ביש עתיד על גיוס בני ישיבות לצבא? הם בעד – כפי שהיו בתחילת הדרך? הם כבר לא כל כך דבקים בכך? האם הם קצת קורצים לדרעי, לליצמן ולגפני? הייתי מעריך אם היה להם האומץ להגיד את הדבר הנכון היום: שינינו את עמדתנו ואיננו דורשים גיוס צבאי חובה של החרדים. לא משום שזה לא מועיל פוליטית, כי אם משום שזה לא דרוש, לא לביטחון, לא לצבא ולא להעמדת הפנים של שוויון, במציאות שבה גם אחוזים ניכרים מהציבור החילוני לא מקיימים את חובת השירות הצבאי. לו יש עתיד היו מתמקדים בהחלת חובת שירות לאומי־אזרחי במסגרת הסדר שמתואם עם מנהיגי הציבור החרדי - היה זה מכובד יותר, וגם פוטר את המפלגה הזו מהצורך להעמיד פנים.
ומה עמדתה של יש עתיד בשאלה הפלסטינית? האם לפיד בעד פתרון שתי המדינות, או שהם קצת מגמגמים וקצת לא בהירים? קצת שמאל וקצת ימין? נדמה לי שהסירוב להיות נחרצים בדברים האלה מונע מיש עתיד להפוך לכוח הסוחף שהם יכלו להיות, למרות העקביות שגילו בנושאים חשובים אחרים, כמו הגנה על מערכות אכיפת החוק.
בסופו של דבר, האופוזיציה האמיתית היחידה לנתניהו היא אישה אחת, שהתמודדה מול כל הגברים המורגלים להנהיג את המערכת הפוליטית שלנו. שמה מרב מיכאלי. היא לא קורצת כדי למצוא חן, היא לא מתכופפת כדי להימנע מעימותים, היא לא מטשטשת עמדות כדי להרוויח כמה קולות. היא היחידה שמסמלת את כל הערכים שאליהם אנחנו מתגעגעים - ההיפוך הגמור של מה שנתניהו מייצג ושממנו רבים כל כך רוצים להיפטר.
יש אור בקצה המנהרה, גם אם היא ארוכה.