אין לקנא בבנימין נתניהו. היום (שני) הוא מתייצב לדיון במשפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים. ראש ממשלה מכהן עומד לדין. ההכנות הקדחתניות למשפט מזכירות את אלה של משפטים גדולים אחרים שנערכו בירושלים. אולם מיוחד, סידורי ביטחון מוגברים, התקני הגנה מפני המגיפה. חגיגה תקשורתית, ועל מה? מדינה שמוציאה מיליונים על משפט, בשלושה סעיפי אישום, שלדעתי יתבררו כמופרכים.
אין לקנא בבנימין נתניהו. הוא ניצב יום־יום מול תקשורת המאוחדת ברובה בקריאה לנפילתו, ובהתאם לכך היא עושה שירות גדול, ללא תשלום, לאופוזיציה חסרת המעצור. כבר אין צורך בשידורי תעמולה. עיתונאים רבים, כתבים, פרשנים ועורכים, ברוב אמצעי התקשורת, באולפנים, שכחו את תפקידם - להיות ענייניים ושקולים.
אין לקנא בבנימין נתניהו. עליו לנהל את הממשלה המטורללת ביותר שהייתה אי פעם לישראל. הוא עצמו נושא באשמה בכך שבחר לו שותף פריטטי בדמות מפלגת גנץ המתפוגגת. 36 שרים ועוד סגני שרים, ראש ממשלה חליפי, יכולת משילות אפסית. אובדן אמון. ככל שיגיע קצה של ממשלה זו ותקום במהרה אחרת - כן ייטב. ככל שתמהר ותיעלם תופעת כחול לבן – האופוזיציה הבוטה בתוך הקואליציה – כן ירווח למערכת השלטונית. מפלגה שנכנסה לממשלה כדי לתת יד למאבק בקורונה ועושה הכל כדי להכשילו.
אין לקנא בבנימין נתניהו. המגיפה ממשיכה להפיל בתוכנו המוני נפטרים, כמו בעולם כולו, אך אצלנו מנוצלת למתקפות חריפות על ראש הממשלה. לא כל הניהול ראוי, אך דוברי האופוזיציה עושים ניצול פוליטי גס של מספרי המתים, מעלילים עליו שהם “על ראשו”, שהוא “סוחר במתים”. כן, זה מה שהעליל יאיר לפיד הזחוח בתוכנית התעמולתית בליל שבת, ופרץ עם צמד מראייניו בצווחות צחוק. ושוב ההשוואה הנלוזה לאיים קפריסין וניו זילנד. חיסונים מצילי חיים? אז מה אם “הוא” הביא אותם?
אין לקנא בבנימין נתניהו. הוא צריך לחזות מדי שבוע בהפגנות הרעשניות נגדו, בליווי תקשורתי, שמהותן ניסיון להפיל שלטון שלא בדרך דמוקרטית. כבר עשרות שבועות שאותו ציבור המונה כמה אלפים, מיעוט זניח בעם, חוזר ומתכנס בבלפור ובקיסריה ועל הגשרים, מניף כרזות קיצוניות ב”יצירתיותן”, עטופות במעטה שנאה כאילו מדובר בגרוע באויבי ישראל. והאיש בבלפור שומע ומתאפק.
אין לקנא בבנימין נתניהו. ידו וידי המשטרה קצרו – יש להודות - מלטפל בהפרות הסגר שמתרחשות במגזר החרדי. צודקים החרדים בדבר אחד: אם בבלפור מותר להתכנס ולהצטופף, למה לנו אסור? וכי יש מישהו שיוכל לרסן טוב יותר את ההתקהלויות בחוצות בני ברק, ירושלים וביתר עילית? אבל עליו, ראש הממשלה, מוטל כובד האשמה, לנוכח מחזות של הלוויות וחתונות המוניות, המתקיימות בניגוד לחוק.
אין לקנא בבנימין נתניהו. אלימות בחברה הערבית? הוא אשם. אלימות במשפחה? זה באשמתו. בעל רוצח את אשתו בנעלה - היכן ביבי? ערבי רוצח ערבי בכפר בגליל - איפה נתניהו? וכאשר המשטרה פועלת ביד חזקה – זוהי משטרה “פוליטית, אלימה, חד־צדדית”. כל כך הזוי לשמוע את דוברי הציבור הערבי. מצד אחד, מבקשים שהממשלה תטפל בבעיית הפשיעה הגואה, בנקמנות, ביד הקלה על ההדק. אך כאשר זה קורה - זעם והפגנות נגד שוטרי ישראל וראש ממשלת ישראל. כפיות טובה כזאת מצד מיעוט לא נראתה כאן מעולם.
אין לקנא בבנימין נתניהו. אבד לו ידיד אמת בבית הלבן, ועתה הוא צריך להתמודד עם נשיא שמקרין קור וניכור. נשיא שמחדש את הסכם הגרעין עם איראן שעלול לסכן את ביטחון ישראל, שמתעלם ממדינת ישראל בנאום מדיני ראשון, ומי יודע מה עוד צפוי ממנו. גם כאן נושא נתניהו בחלק מהאשמה, בכך שהשליך את יהבו על הרפובליקנים וטראמפ. נכון, הוא זכה לתמיכה הגדולה ביותר שזכתה לה ישראל אי פעם מנשיא אמריקאי, אך מעתה שערי הבית הלבן כמעט נעולים בפניו.
אין לקנא בבנימין נתניהו. כל ההישגים שהביא – הסכמי שלום עם מדינות ערביות, הכרה בירושלים וברמת הגולן, מיליוני חיסונים ועוד - בטלים ומבוטלים בעיני יריביו. אי אפשר שלא להשתאות על עמידתו בכל הלחצים, כאשר אנחנו בעיצומה של מגיפה עולמית, בתוך סחרור פוליטי, עם ממשלה בלתי אפשרית, יריבים מבית שאינם בוחלים בביטויים, אויבים מבחוץ שמגבירים את טון איומם, בית דין בינלאומי בהאג, ממשל חדש בוושינגטון, ומול שלושה שופטים ויועץ משפטי אחד.
ואחרי כל זאת, הליכוד שומר על פער גדול בסקרים מול כל המתריסים, חלקם מהימין, כמו בני בגין שאמר, לפי הפרסומים, כי בשביל להחליף את נתניהו, הוא מוכן לוותר על ממשלת ימין. ואני שואל: הזוהי האידיאולוגיה? מהיכן צצו מאגרי האיבה הללו לראש ממשלה לגיטימי?