אנחנו מודים בחולשתנו, מעת לעת אנחנו שותים בצמא מודעות המתפרסמות בעיתון ומציעות לנו בתים ושידוכים. זה עולם מופלא ומגוון. רוצים הוכחות? בבקשה. “הפנטהאוז הכי שווה בתל אביב נמצא בסמטה הכי קסומה ליד הים. מחכה לכם".
באותו מוסף עצמו התרפקנו על עוד הצעה מפתה: “פנטהאוז שכולו יוקרה, אותנטיות ושקיעות חלומיות של יפו". השחר לא נכלל בהצעה. עוד? “בקרבת מלון דן פנטהאוז יוקרתי מרתק בתכנון ובמגדל ידוע בתל אביב". התיאבון גדל: “יחידת מגורים עם מרפסת מפוארת, חדישה, מדהימה, שקטה, ייצוגית, קווים נקיים. רואים ים. למכירה רק לרציניים ובמחיר הוגן". כמעט התפתינו להצעה, אבל גילינו שבביתנו הנוכחי כלולות אותן תכונות בדיוק.
המשכנו במסע. כל דירה או בית הוגדרו תחת הכותרת “שקטה, מפוארת ומוארת". בדקנו את ארנקנו וביקשנו לדעת אם נוכל לעמוד בהצעות המפתות, למשל “בצומת ביל"ו מגרש לבניית מגדל מגורים במחיר מציאה: רק 35 מיליון שקלים". אבל בלב רמת גן הצעה מפתה יותר: מגרש, אף הוא לבנייה, רק ב־85 מיליון שקלים. הכמיהה לרכישת נחלה לא פגה, ובמושב עמיקם גילינו “מגרש מדהים בגודל 660 מטר, מצוין, מבוקש, עם פוטנציאל ענק".
כל נפלאות השפה העברית אומצו על ידי מוכרי בתים ומגרשים. למשל “דירת שלושה חדרים ליד דובנוב בתל אביב, מוארת, שקטה ומלאת אופי", כלומר רגועה ואיננה כועסת.
הצעות רבות זועקות תחת הכותרת “חייבת להימכר", ואנחנו שואלים: מדוע? אם הדירות מפתות ויפות, מדוע מבקשים למכור אותן? זה הרגע שבו גילינו “מגרש עם פוטנציאל ענק". מה יש בה באותה חלקת אדמה ששונה מכל אדמות הטרשים בארצנו? מיהרנו אל ארון הבגדים, נטלנו בגד ים וכמעט רכשנו דירה “במרחק נגיעה מהים". כלומר הדגים כמעט התכנסו תחת המרפסת המוצעת לנו “במחיר מציאה". והנה עוד מכירה של משק “הנושק לירדן".
בירקונה מצאנו נחלה “עם נוף דרמטי", כלומר ראוי לתיאטרון. בבית חנן נתקלנו ב"נחלה שיש בה כל מה שחלמתם". בזכרון יעקב מצאנו “נכס אדיר ונדיר". בשכונת צהלה הוותיקה ראינו “מחיר של פעם בחיים".
אבל נחתום בהצעות שידוך ל"רווקה יפה ושקטה ממשפחה טובה"; “אירופאית וחברותית, נראית ספורטיבית", “אשת עסקים רזה ולא חומרנית"; וגרושה בת 50 שמעידה בגאווה כי היא “ממוצא דרום־אמריקאי".