בלילה שבין שני לשלישי עצרו כוחות צה"ל שניים מראשי חמאס בשכם, עדנאן עספור ויאסר מנסור, זאת בהמשך לגל מעצרים שמבצעת ישראל זה כמה שבועות בקרב בכירים בארגון ברחבי הגדה. המעצר האחרון כבר הוליד בשטחים שמועות כי ישראל מנסה לפגוע בהיערכות חמאס לבחירות לפרלמנט הפלסטיני, שאמורות להיערך בחודש מאי. שמועה אחרת גרסה שהמעצרים מתבצעים דווקא ערב הבחירות בישראל, כדי לקדם אפשרות של עסקת אסירים/גופות/נעדרים מול חמאס.
ייתכן שההסבר פשוט יותר ושהשניים מעורבים במידה כזו או אחרת בעוד ניסיון להקים תשתית אזרחית או צבאית באזור שכם, אך בשלב הזה של ההכנות לבחירות, כל מעצר שכזה מעלה מיד את החשדות - בוודאי בקרב תומכי חמאס - שישראל מנסה להצר את כוחו הפוליטי של הארגון. חשדות שכאלה עושים לחמאס רק טוב וצפויים להעלות עוד יותר את שיעור ההצבעה בקרב אנשיו.
ללא קשר לחמאס או לפת"ח, הבחירות לפרלמנט במאי ולנשיאות ביולי מציבות בפני ממשלת ישראל דילמה לא פשוטה כלל וכלל. עם כל יום שחולף, הסבירות שהבחירות אכן יתקיימו – תרחיש שהיה דמיוני עד לפני כמה שבועות - רק עולה ועולה. כל כך הרבה מכשולים עמדו בפני פת"ח וחמאס בדרך להסכמה על בחירות, ולא מעט כאלה עדיין נותרו, אלא שלעת עתה לפחות נראה ששני הצדדים מצליחים להתגבר על המהמורות ועל חילוקי הדעות ולדהור קדימה לעבר הבחירות. תחילה לפרלמנט, לאחר מכן לנשיאות ואז למועצה הלאומית של אש"ף.
לכאורה, האינטרס הישראלי הוא שפת"ח כנציג הרשות הפלסטינית ינצח בבחירות במאי, ושהנשיא הנוכחי, מחמוד עבאס (אבו מאזן) בן ה־86, ינצח ובגדול בבחירות לנשיאות. אולם התמונה מורכבת יותר. נראה שממשלת נתניהו פוחדת יותר מאבו מאזן מאשר מחמאס, ואינה חפצה ברשות פלסטינית חזקה, כזו שיכולה לייצג את כל הפלסטינים בעזה ובגדה.
ישראל עשתה לא מעט פעולות בשנים האחרונות כדי להנציח את שלטון חמאס בעזה ולהחליש את שלטון אבו מאזן, מתוך רצון מובהק למנוע כלל אפשרות של דיון על פתרון שתי המדינות. על פי ההיגיון של הממשלה הנוכחית, אם הפיצול בין חמאס ופת"ח יישמר, הרי שרעיון שתי המדינות ימשיך להיתפס כמו משהו שבין פנטזיה לאשליה.
אולם גם האפשרות השנייה, שנראית אף היא סבירה בימים אלה - ניצחון חמאס בבחירות לפרלמנט - אינה צפויה לשרת את האינטרס הישראלי. מה בדיוק תעשה ישראל אם הממשלה הבאה שתשלוט בגדה תאויש על ידי בכירים בחמאס? כיצד מתנהלים מול ממשלה שכזו? אומנם ישראל כבר בעלת ניסיון בעקבות הניצחון של חמאס בבחירות ב־2006, ועדיין, אין ספק שניצחון של חמאס בחודש מאי ייצור לא מעט מבוכה בישראל ויעורר התעניינות בחמאס בקרב הקהילה הבינלאומית, באירופה ואולי אפילו בקרב החוגים היותר ליברליים של ממשל ביידן.
אותם אנשים בממשל אובמה שבמהלך "האביב הערבי" ב־2011 תמכו בדו־שיח עם האחים המוסלמים במצרים, צפויים לתמוך בדיאלוג עם חמאס אם ינצח בבחירות.
תמיד ישנה האפשרות שישראל תעצור את הבחירות, אך גם זה לא ישחק לידיה. בתקופת ממשל טראמפ העבירה ישראל מסר ברור לרשות שלא תאפשר קיום בחירות במקרה שחמאס ישתתף בהן. אך זה היה בעידן טראמפ. כעת המסר שיוצא מירושלים אינו ברור. אין שלילה על הסף של האפשרות לקיים בחירות דמוקרטיות בשטחים, אך גם לא נשמעת אמירה מפורשת שישראל אכן תאפשר אותן. האמירה ששומעים אי אלו מתווכים בנושא היא שרק לאחר הבחירות בישראל תתברר סופית עמדת הממשלה בנושא.
נושא אחד שככל הנראה לא יהיה מקובל על ישראל הוא בחירות במזרח ירושלים. בעבר השתמשו הפלסטינים בתירוץ הזה כאמתלה לביטול הבחירות, אולם כעת הגישה שם אומרת שתושבי מזרח העיר בעלי זכות הצבעה יוכלו לעשות זאת בקלפיות בערי הגדה או בכפרים הפלסטיניים בשטחי B שמסביב לירושלים, כמו א־רם, עיזריה, אבו דיס וכיו"ב. ממילא ישנה שם נוכחות של כוחות משטרה פלסטינית, כך שלא נראה שהקלפיות הן אלה שיקפיצו את הישראלים.
גם בסוגיה זו עדיין לא נאמרה המילה האחרונה: האיחוד האירופי וארה"ב עוד עלולים להפעיל לחץ לא מבוטל על ישראל שתאפשר הצבעה בסניפי דואר במזרח ירושלים, בדומה לאופן שבו התקיימו הבחירות ב־1996 וב־2006. לחץ מדיני לא מתון של ממשל בוש בסוף 2005 על ראש הממשלה דאז אריאל שרון (רגע לפני ששקע בתרדמת) גרם לאחרון להסכים לקיומן של הבחירות במזרח העיר. התוצאות, למי ששכח, היו לא פחות מטרגיות עבור הרשות ופת"ח, וגם עבור ישראל, שהאמינה בשלום עם הפלסטינים.
הלקח שנלמד מאז בפת"ח (וגם בישראל) הוא שאם פת"ח רוצה לנצח בבחירות לפרלמנט ולנשיאות, עליו להישאר מאוחד. רשימה אחת מטעם פת"ח מול רשימה אחת של חמאס. אחרת, התוצאות של 2006 עלולות בקלות לחזור על עצמן. אלא שכבר כעת ניתן לסמן לא מעט מחלוקות, פיצולים, ריבים וסכסוכים בתוך פת"ח, שעלולים להביא אותו לבחירות לפרלמנט כשהוא מפוצל, בדומה למה שהיה בבחירות ההן.
# # #
מי שמסתמן לעת עתה כאיש המפתח בבחירות 2021 (כך לפחות על פי שלל הסקרים שנערכים בשטחים) הוא האסיר הפלסטיני המפורסם ביותר, מרוואן ברגותי. אם ירצה, יתמודד פת"ח ברשימה אחת מאוחדת; לא ירצה, יתמודדו מועמדים המזוהים מטעם פת"ח מול רשימת פת"ח "הרשמית", ואולי מול עוד מחנות בתנועה. מי שצפוי להרוויח מכך הוא כמובן חמאס: קולות תומכי פת"ח יתחלקו בין אלה המזוהים עם "המחנה הלאומי", בעוד המחנה הדתי אסלאמיסטי יגרוף את כל הקופה.
בסוף 2005, כמה שבועות לפני הבחירות לפרלמנט, החליט ברגותי כי אנשיו יתמודדו ברשימה מתחרה לזו של פת"ח - "אל־מוסתקבל", "העתיד". שלל לחצים הופעלו עליו כדי שיגנוז את רעיון הרשימה הנפרדת, שהוקמה על רקע השחיתות בפת"ח ומינוי המקורבים, ולבסוף הוא נענה והתאחד עם פת"ח. אולם הנזק כבר נגרם, והתדמית של פת"ח בעיני רבים בציבור הייתה של תנועה מפולגת ומפוצלת, מרובת סכסוכים ושחיתות. "הבעיה היא שהתדמית הזו לא השתנתה רבות", אומר ד"ר מיכאל מילשטיין, ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, "הציבור הפלסטיני רואה כבר עכשיו את הפיצולים והמחנות בתוך התנועה, ונדמה שדבר לא השתנה".
"מחנה ברגותי" - כך מכונה קבוצת מקורביו - מבצע מהלכים המעידים על כוונתו של ברגותי להתמודד בבחירות לנשיאות ואולי גם ברשימה נפרדת לפרלמנט. הקבוצה הזו, שהנהיגה בעבר את התנזים של פת"ח - כדורא פארס, עיסא קראקע, חאתם עבד אל־קאדר, אחמד ע'ניים ואחרים - מצאה עצמה ממודרת ומסולקת ממוסדות השלטון השונים.
פעם אחר פעם דאג אבו מאזן להרחיקם ממוקדי קבלת ההחלטות. פעם אחר פעם הם ראו כיצד חבורת המקורבים לעבאס, מושחתים ככל שיהיו, הולכים וצוברים כוח, עוצמה וכסף, ומשמרים את מעמדם בכל דרך אפשרית, תוך שהם מרחיקים את הציבור הפלסטיני מפת"ח וגורמים לו לנדוד לשורות חמאס. מכאן בעצם בא הרצון להפגין עצמאות ולנהל מו"מ מול אבו מאזן ואנשיו, והפעם מעמדה של כוח.
לכך צריך להוסיף את העובדה שנראה שהרשות עשתה לא מעט כדי לגרום לברגותי להישאר מאחורי סורג ובריח, ואנשי אבו מאזן העבירו מסרים ברוח זו לצד הישראלי. ברגותי, למי ששכח, נשפט לחמישה מאסרי עולם על חמישה מעשי רצח. הוא עתיד למות בכלא הישראלי, אם לא ישוחרר בדרך כזו או אחרת. "אבו אל־קסאם" רואה עצמו כנלסון מנדלה הפלסטיני, לא פחות.
לראייתו, ניצחון בבחירות, כפי שמנבאים לו הסקרים, יסלול את דרכו אל מחוץ לכלא תחת לחץ בינלאומי כבד על ישראל. התרחיש הזה אולי נשמע דמיוני בשלב זה לישראלים רבים, בעיקר לאלה שמסרבים להפנים שבוושינגטון התחלף ממשל. והיה ואלה יהיו תוצאות הבחירות, לחץ שכזה יירשם ובגדול.
אלא שמי שאמור להתמודד מול ברגותי על הנשיאות הוא לא אחר מהנשיא המכהן, עבאס. הוא אומנם כבר בן 86, אך אי אלו בכירים מארצות שכנות שפגשו אותו לאחרונה מספרים שהוא בשיאו. מתפקד, מדבר, חושב ופועל כתמול שלשום. בעוד שורת הבכירים הפלסטינים שמתחתיו (מאג'ד פרג', חוסיין א־שייח', ג'יבריל רג'וב ואחרים) סובלים מבעיות בריאות שונות, אבו מאזן נראה רענן כתמיד. אך גם הוא יודע שבמקרה של התמודדות מול ברגותי, הסיכויים נוטים נגדו.
אולי בשל כך נשלח השבוע לבית הכלא הדרים בשרון נציג מטעמו, חוסיין א־שייח'. עצם ההחלטה לשלוח את א־שייח' נשמעת הזויה ומוזרה כאחד. מדובר בלא אחר מאשר היריב הגדול של ברגותי בפת"ח בחודשי הקיץ הסוערים של שנת 2000, רגע לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה. למעשה, היריבות בין השניים דרבנה את האינתיפאדה ואת שלל הפיגועים שביצעו אנשי פת"ח. התחרות ביניהם הביאה את בני חסותם, פעילי התנזים וגדודי חללי אל־אקצא בכל מחוז, לייצר כמה שיותר פיגועים, כדי לקבל עוד תמיכה פוליטית ובעיקר כספים מהנשיא דאז, יאסר ערפאת.
זה הגיע לממדים הזויים כמעט, כאשר ברגותי החליט באחד מימי החורף של סוף 2000 לעצור את הירי מבין השכונות המאוכלסות של רמאללה. זאת מאחר שהתושבים שגרים מול ההתנחלות פסגות התלוננו שירי התגובה של צה"ל גורם להם לנזק כבד. אנשיו של ברגותי עצרו את האש בשעה הייעודה, ובאותה שעה ממש אנשיו של א־שייח' החלו לירות לעבר פסגות, בעיקר כדי לשבור את הפסקת האש שעליה החליט ברגותי.
שיאה של העוינות נרשם בקרב בין השניים על ראשות הוועדה העליונה של פת"ח בגדה (התנזים), שהסתיים לכאורה בניצחון של א־שייח'. אך היה זה ניצחון מלאכותי ומזויף בחסותו של ערפאת, שביקש להחליש את ברגותי הצעיר בכל דרך אפשרית.
בסופו של דבר ברגותי הפך לסמל של האינתיפאדה ההיא, בעוד א־שייח' הפך לסמל לשחיתות ולשיתוף פעולה עם ישראל.
מכאן שכאשר נשלח א־שייח' לכלא כדי לפגוש את ברגותי, הורמו הרבה גבות ברמאללה. ובכל זאת, על פי מקורביו של ברגותי, בפגישה הוא הבהיר לא־שייח' כי אין לו עניין בפיצול של פת"ח או בסכסוך פנים־תנועתי.
יחד עם זאת, הוא הבהיר גם כי לא יסכים להמשך מינויים מקורבים מטעם, או של בני משפחה של בכירי הוועדה המרכזית כמועמדים לפרלמנט מטעם פת"ח. ההחלטה של אבו מאזן בנוגע לרשימת פת"ח היא שיוקמו חמש ועדות שונות, שלוש בגדה ושתיים בעזה, ובראשות כל אחת מהן יעמדו שלושה חברי הוועדה המרכזית של פת"ח (הדרג הבכיר ביותר בתנועה), וכן עשרה או 15 אנשי המועצה המהפכנית. הם יהיו אלה שיקבעו את רשימת מועמדי התנועה לפרלמנט, והרשימה הזו תובא לאישור המועצה המהפכנית, ולאחר מכן לוועדה המרכזית.
אולם ברגותי חושש שהמתכונת הזו תסלול את דרכם של "הבנים של" אל הפרלמנט, בעוד המנהיגים האמיתיים שזוכים לתמיכה ופופולריות בציבור הפלסטיני לא יזכו להתמודד בבחירות. מכאן שעמדתו הייתה חד־משמעית: המחנה של ברגותי רוצה פריימריז. ממש פריימריז, כמו אלה שהיו בזמנו בליכוד, או כמו אלו שהיו בעבודה.
בחירות דמוקרטיות בקרב חברי התנועה. אם אכן אלה יתקיימו, הרי שלדברי ברגותי הוא יהיה מוכן ומזומן לקבל עליו את התוצאות, "יהיו אשר יהיו". לדבריו, אם הרוב יבחר את אבו מאזן כמספר אחת, הוא יסיר את מועמדותו לתפקיד הנשיא. אך אם ייעשה ניסיון לשחק בתוצאות, כפי שקרה לא פעם בוועידות פת"ח הכלליות האחרונות, הרי שברגותי לא יקבל אותן.
א־שייח' לא הסתפק בביקור אצל ברגותי. הוא נפגש גם עם כרים יונס, האסיר הוותיק ביותר בכלא הישראלי, שרצח ב־1981 את החייל אברהם ברומברג ומאז כלוא בישראל. יונס קיבל מינוי של כבוד מטעם פת"ח ב־2017, לוועדה המרכזית של התנועה, כמהלך שנתפס כניסיון להחליש עוד יותר את ברגותי.
גם השיחה עם א־שייח' נועדה לעורר באזז סביב האפשרות שאם ברגותי יתמודד לנשיאות, יהיה מי שינסה לדחוף את יונס לעשות אותו הדבר. אז יש מי שמקווה שתומכיו הרבים של ברגותי יתפצלו בינו לבין יונס ואבו מאזן יזכה מן ההפקר. המהלך הזה נועד בעיקר לאיים על ברגותי ואין לו היתכנות של ממש. יונס גם אינו "שם חם" כמו ברגותי.
# # #
כך או כך, בינתיים ההכנות לקראת הבחירות נמשכות. ביום שלישי סיימה ועדת הבחירות המרכזית את עבודתה ברישום הבוחרים, ובכל האזורים נרשמה היענות מרשימה מאוד של הציבור למאמצי הוועדה. כ־90% בקירוב מהבוחרים הפוטנציאליים נרשמו.
נרשמה גם תנועה ערה במיוחד של פעילי חמאס, בגדה ובעזה, שיצאו לרחובות ועודדו את הבוחרים הפוטנציאליים להירשם כדי להגיע להישגים בבחירות עצמן. גם פעילי פת"ח נרתמו למשימה, אך כמו ב־2006, גם עכשיו הצבע הירוק של נציגי חמאס בולט הרבה יותר מהצהוב של פת"ח.