אפילו מעריציו הנלהבים של המלך נתניהו יודעים: "המציג הינו שחקן"

מאות אלפי הישראלים שצפו בתחילת השבוע במופע השקרים של בנימין נתניהו אצל יונית לוי בערוץ 12, נחלקים לשני מחנות. מחציתם משוכנעים שראו מופע שהוא ההמשך הישיר של מעמד מתן תורה למרגלות הר סיני. עוד פרק בסדרה של התגלויות אלוהיות המעוררות אקסטזה דתית, פיילוט לביאת המשיח. אלה היו, מבחינתם, 32 דקות של שיכרון חושים. המלך ריחף כפרפר ועקץ כדבורה, התעלל בגופתה של המראיינת, להטט ברחבי האולפן, נתן את הנאמברים הקבועים שלו וסיפק את הסחורה.

המחצית השנייה של הצופים נזקקה לכושר איפוק על־אנושי כדי לא להקיא במהלך הראיון. היא נבעתה לנוכח מעיין השקרים המציף את האולפן, הזחיחות האינסופית, האטימות הבלתי נתפסת, המנטרות הילדותיות ובעיקר ההצגה הזולה של פייק מציאות. חברי הקבוצה הזו יודעים שהמציג הינו שחקן. שהוא לא מתכוון לאף מילה שהוא מיידה במראיינת שמולו. שמבחינתו המטרה היחידה היא להמשיך ללפות את המדינה בלפיתת החנק שלו כדי להימלט מאימת הדין, שהוא מוכן לשרוף את המועדון על יושביו, שאין לו קווים אדומים כלשהם.

אלה לא מאמינים למילה אחת שיוצאת מפיו של האיש, בעוד אלה מוכנים לקפוץ ממטוס באמצע הלילה אם הוא יבטיח שלא יאונה להם כל רע. זוהי התנגשות חזיתית מתמשכת בין שתי ציביליזציות, שני שבטים קנאים המשוחים בצבעי מלחמה וסובלים סבל פיזי מעצם קיומו של השבט היריב. למרות כל האמור לעיל, אפשר למצוא פה ושם גם מכנה משותף או הסכמות רגעיות. כך, למשל, כשמדובר בשקריו של הנאשם נתניהו.

השבט שאליו אני שייך הפך צנוע עם השנים: לא באמת מעניין את חבריו מי יחליף את יורשו המתוחכם של הברון מינכהאוזן שהשתלט על המדינה. שיבוא מישהו מימין, משמאל, מהאמצע. העיקר שלא ישקר יותר. אי אפשר לשמוע את השקרים האלה יותר.

הטור המלא פורסם במעריב סופהשבוע