נתניהו הוסבר על ידי בכירים בבית הלבן בהערכה, שנתניהו יהיה ראש המדינה הראשון במזרח התיכון שיקבל שיחה טלפונית מביידן, כאשר האיזור יעלה דרגה בסולם העדיפויות של הבית הלבן. מה שקרה למעשה, שנתניהו אכן קיבל שיחה טלפונית מהנשיא ביידן כראש מדינה ראשון, אך לא בגין מיקומה הגיאוגרפי. נשיא ארה"ב התקשר מיד אחרי שהגיע לסיכום ולהסכמה עם מעצמות המערב על שיתוף פעולה ותיאום במדיניות מול איראן.
לכבוד על הראשוניות הזאת לה זכה נתניהו, היה מסר ברור וחד משמעי. מיסטר פריים-מיניסטר, אני שוקל מדיניות חדשה מול איראן בשאלת ההסכם הגרעיני ואני מדגיש, "בפורום של המדינות החתומות על ההסכם". במלים אחרות, ידידי הטוב נתניהו, אני לא לבדי. בשאלת עתידו וגורלו של הסכם הגרעין אני מתכונן לפעול בעצה אחת עם ראשי מעצמות המערב: גרמניה, צרפת ובריטניה, החתומות על ההסכם.
כידיד אמתי של ישראל, תומך ותיק באינטרסים שלה, ביידן ביקש כנראה להבהיר לנתניהו, "תיזהר, בהתנגדות חסרת הפשרות שלך להסכם גרעין, אתה נכנס לא רק לחיכוך עם הצוות שלי. אתה מוביל את ישראל לעימות עם קואליציה של מעצמות מערביות, לבידוד בזירה הבינלאומית".
הסיכוי שראש הממשלה נתניהו יקבל שיחות טלפון מקנצלרית גרמניה מרקל, או מנשיא צרפת מקרון, או מראש ממשלת בריטניה ג'ונסון - הוא קלוש ביותר אם בכלל קיים. האמון שמנהיגים אלה רוחשים כלפי נתניהו הוא מתחת לקו האפס. אין להם שום כוונה להניח לנתניהו להשיג מעמד של גורם משפיע ואפילו נוכח, במדיניות שלהם מול איראן בשאלת עתיד הסכם הגרעין. אבל זה הדדי. גם נתניהו לא אוהב אותם בלשון המעטה.
נתניהו אוהב שיחות טלפוניות עם ולדימיר פוטין, מנהיג מנודה ומורחק בזירה העולמית. נתניהו לא ירים טלפון לאנגלה מרקל, הנחשבת כדמות עולמית מקובלת ואהודה. הזלזול המוצהר של נתניהו במנהיגי מעצמות המערב החתומות על הסכם הגרעין, הוא אחת הסיבות, אם לא המרכזית בהחלטתו למנות את מאיר בן שבת לשליח המיוחד למגעים עם ארה"ב והמעצמות, בנושא עתיד הסכם הגרעין עם איראן. מינוי המעורר יותר לעג ולגלוג מאשר ביקורת.
בעיני ראשי מעצמות המערב, נצחונו של ג'ו ביידן ובחירתו כנשיא ארה"ב הוא סוף וקץ לטראמפיזם שהיה עבורם סיוט ועידן של עועים. בעיני ראש ממשלת ישראל, בחירת ג'ו ביידן ותחילת כהונתו הן סיוט בהתהוותו, שילך ויתעצם בחודשים הבאים. נתניהו יודע ומודע לכך שג'ו ביידן הוא ידיד של ישראל ורוצה טובתו. אבל אצל ביידן זאת ידידות שדורשת הדדיות, שמבוססת על יחסי גומלין. לזה נתניהו איננו מוכן. הוא החליט בכוונה תחילה וביודעים, לצעוד בערוץ של עימות עם הבית הלבן ולא רק בנושא הסכם הגרעין.
ראש הממשלה נתניהו מתייחס לבעיית עתיד הסכם הגרעין עם איראן כאל "מגיפת קורונה מדינית", כאל "קוביד 19 דיפלומטי". גורם מציק, מעצבן ומתסכל, שרק הוא יודע איך לטפל בו ורק הוא מבין איך ומתי להגיב מולו ורק הוא שולט על מהלכים והחלטות להאבק נגדו. משיחות עם בכירים הנמנים עם מקורבי הנשיא ביידן, משתמע כי הבית הלבן ומחלקת המדינה עדיין מתלבטים, עדיין לא החליטו על מדיניות מגובשת מול איראן. מדיווחים הרווחים בקרב שגרירים ודיפלומטים בניו יורק, מסתבר כי עדיין לא סוכמה ולא גובשה סופית הסכמה ואופי שיתוף הפעולה בין ארה"ב למעצמות המערב בנוגע לתוכן הסכם גרעין חדש.
יש דיווחים, שבין שני הצדדים קיימים חילוקי דעות רציניים בנושא הזה. נתניהו יכול היה לשמש כמתווך, כבורר, כצד ביניים וכמי שמנווט פתרון יצירתי למדיניות מגובשת, מוסכמת ומקובלת על ארה"ב ומעצמות מהערב מול איראן. אבל נראה שזה לא בשבילו. זה גם לא מתאים למי שהתפייס עם ומבקש קרבתו של איתמר בן גביר.