לפני כשבועיים ביצע יאיר לפיד מהלך בחירות שאותת על כוונתו לנסות לגרד גם קולות שמאל. אני לא בטוח שאין לו כיפה בשלוף בכיס הז'קט, אבל אם בנימין נתניהו מחבק את איתמר בן־גביר, לפיד יחרף את חב"ד.
שניהם לא הולכים עד הסוף: חיבוק וקריצה, חירוף וקריצה. לפיד איים שאם חב"ד יתמכו בציונות הדתית של בן־גביר, הם יחפשו את החברים שלהם בקטמנדו. בצלאל סמוטריץ' פינג פנג: "בחב"ד ימשיכו לאהוב אותו, כאלה הם יותר מ־200 שנה". הביביסטים האלה כמו סמוטריץ', לעולם לא יימנעו מהגזמות פראיות. 200 נשמע טוב כמעט כמו תיארוך בריאת העולם על פי הספירה היהודית.
מכל מקום לפיד קרץ: "אני רוצה להבהיר - איני רודף ולא ארדוף אף אחד, בוודאי לא את חבריי הטובים מתנועת חב"ד, תנועה רבת זכויות שרק אהבת ישראל ואהבת הארץ עומדות לנגד עיניה. יחד עם זאת, אני מביע דאגה עמוקה מכך שאיתמר בן־גביר וחסידי הרוצח ברוך גולדשטיין ייכנסו לכנסת". ואולי לפיד צודק. אפילו באתר חב"ד כתוב כי "תנועת חב"ד התרחקה ומתרחקת מפוליטיקה – בישראל ובכל מקום שהיא פעילה ומפעילה. התרחקות מוצהרת ומופגנת מהתערבות בפוליטיקה".
באמת? גילוי נאות: לפני המון שנים ביליתי סוף שבוע ב־770 (מרכז חב"ד, סקרנות אנתרופולוגית, אופרה אחרת) ו"שוחחתי" עם הלובביצ'ר (ניתן לצפות באתר חב"ד). הרבי חזר ואמר בלהט "ארץ ישרואל השלמה", כשהוא מוסיף הסברים כמיטב המסורת הדתית ימנית לאומנית.
בבחירות 2019 בכפר חב"ד, מתוך 2,600 מצביעים 2,000 הצביעו לאלי ישי, 500 למפלגות ימין אחרות ו־100 זניחים. ישי, איש ש"ס, רץ אז כמפלגה עצמאית משום שמנקודת מבטו אריה דרעי היה שמאלני מדי וגם הדיח אותו ממנהיגות ש"ס. ישי היה סגן ראש ממשלה וחבר קבינט. אחרי מבצע עופרת יצוקה טען כי “יש צורך להפציץ אלפי בתים בעזה, להחריב את עזה. פשוט כך. רק ככה חמאס יבין שנגמרו המשחקים והשקט יחזור לאזור". לפני מצעד הגאווה בירושלים ניסה למנוע אותו בעזרת חוק שיאסור על "מצעד הזוהמה בירושלים", ובין השאר טען כי הומואים הם פרופיל 21 בצבא. אז זה היה ישי, היום אלה בנט וסמוטריץ': "יש לנו חיבור טבעי לחב"ד". צודקים.