צפוף באוזן: האם פודקאסט שאף אחד לא האזין לו, באמת שודר? קצב ריבוי הפודקאסטים המיותרים בישראל צמח בשנה האחרונה בצורה מדאיגה ממש. אזרחים משועממי קורונה קנו ב־eBay מיקרופון וקונסולה, והחלו לדבר את עצמם לדעת על כל נושא: גינון, טיפוס הרים, מגורים בראשון לציון, סבתאות מוקדמת, רווקות מאוחרת, מה לא.
אין עניין שלא יימצא לו המגיש שמתעניין בו, ואין אזרח שלא רואה עצמו מינימום רפי רשף. כל שולה מנס ציונה פוצחת בתוכנית שבה היא מתחקרת סטייל אילנה דיין את שכנתה על סודות הכנת קיש פטריות. את התוצאה היא תפרסם בעמוד הפייסבוק של חברים שלה, עם כותרות מפוצצת, עמוסות סימני קריאה: "הנה הפרק החדש שלי - פטריות או לא להיות: המתכון לפשטידה המושלמת, פרק 27!!! דליה, תשתפי בבקשה שיהיו לנו מאזינים, תודה. שולה".
במקביל, גם גופי שידור ענקיים ושועי עולם פותחים מיקרופון ומדברים על הכל. נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה משוחח בפודקאסט חדש עם ברוס ספרינגסטין על אבהות, מוזיקה ואמריקה. כתבנו בלונדון אלעד שמחיוף השיק לאחרונה סדרת פודקאסטים שנקראת "אחד ביום" עם פרשני חברת החדשות, כאילו הם לא חלקו איתנו כבר כל תובנה אפשרית, בעשרות שעות שידור ביום. גם לסדרה "השוטרים" יש פודקאסט שאמור להשלים את חוויית הצפייה בה, כאילו ב"סופרנוס" מדובר, ועוד לא דיברנו על ההסכתים הנהדרים מבית כאן ("שיר אחד" המעולה), הפודקאסט המצולם של עומרי כספי והפודקאסט התמוה של יאיר נתניהו.
אבל הפודקאסטים המוצלחים באמת דווקא נסתרים מן העין. תקופת הקורונה שלחה לביתם את כל מי שעסקו בתחום הבידור והסטנד־אפ, ובמקום לירות פאנצ'ים דלוחים על במות חשוכות, הם מתגלים כאנשי שיחה מרתקים. לא כולם מאוד מפורסמים, הם לא תמיד מצחיקים, אבל הם מאוד מעניינים, אינטליגנטיים, ויש להם מה להגיד.
הנה שלוש המלצות לפודקאסטים ישראליים מעולים מהתקופה האחרונה
"לשחרר את הדב". דב נבון ונדב פרישמן (כותב "קופה ראשית") משוחחים עם החברים שלהם. זהו. המאזין משוכנע שהוא נקלע לשיחה שהוא לא באמת אמור לשמוע אותה, והוא גם לא מוזמן להיות חלק ממנה. וכאן מתחיל הקסם. זה מעין פטפוט בית קפה בין אנשים מוכשרים ומשעשעים, שמכירים זה את זה ומחליפים דעות על הנעשה מסביב. אין אג'נדה מסודרת ואין פורמט. נועה קולר כבר התארחה שלוש פעמים, כאילו נקלעה למקום והמשיכה לדרכה. גם חברי "החמישייה הקאמרית" היו כל אחד בתורו. הפרק עם ארז שלם מעולה. הניסיון "להעיר" את דבל'ה נבון לא תמיד צולח, והוא נותר מנומנם וסקפטי כהרגלו, אבל זה כנראה מוציא איזה משהו שמסתתר בכל אחד מאיתנו.
"טל ותומר קל וחומר". אנחנו נמצאים בתקופה שבה אין טלוויזיה זולת חדשות או ריאליטי. יום יבוא ותוקם ועדת חקירה לבירור היעלמותן של תוכניות ההומור מהטלוויזיה - שהיא כזכור משאב ציבורי. ימי הלייט נייט המופרע, השונה, האחר, המאתגר והלא מיינסטרימי - היו ואינם עוד.
במקומם אנחנו מקבלים לעת ליל את נדב בורנשטיין עם או בלי כיסא בר, מסכם את חדשות היום. בדיוק כאן מגיעים טל טירנגל ותומר פישמן עם הומור נונסנס, מערכונים שלוקח זמן להתרגל אליהם ושאלות מאזינים מומצאות. זה נע בין המטופש לסאטירי (במיוחד על קומדיות ישראליות עממיות "כפרה עליהם") ובין הביזארי לחד. אחרי חמש דקות האזנה, אתם מוזמנים להוריד גבות, ולהתחיל ליהנות.
"חוויית הדור כאהן". כנראה הפודקאסט הישראלי הטוב ביותר. דור כאהן הוא תסריטאי וסטנדאפיסט שמזמין לביתו (לספת הרי"ש בסלונו) את חבריו הקרובים והקרובים פחות, רובם בני 30 ומטה שששים לקפוץ על כל חרדה קיומית שכתובה בספר ה־DSM הרשמי, ולפרק אותה יחד.
דור הוא ילד טוב רעננה, ששותף גם בכתיבה של מערכונים לטייכר וזרחוביץ', שואל ומתעניין, חופר וחוקר בנפשם של צעירים בני גילו בכנות ובאמפתיה יוצאות דופן. האזנה לשיחה ביניהם היא בעצם האזנה לקולו של דור שלם.
כולם נדפקו קצת מהקורונה ויותר מזה - מהוריהם הגרושים. הם מדברים בשפה חדשה, הם אומרים דברים בלתי מובנים כמו "עליתי במיותר" "ראיתי אותך באוגנדה" ויש להם זיכרונות היסטוריים לאירועים תל אביביים שקרו לפני שלוש שנים, כמו שהם נפגשו עם תם אהרון בדירה של תום יער. יש פרק אחד מעולה עם גיתית פישר ופרק אחד מחוספס ושונה עם דניאל חן, וכולם ביחד נותנים הצצה לחייהם של גברים ונשים ישראלים עדכניים, חכמים ורגישים.