גם ואפילו את המעמד היוקרתי, את המוניטין המכובדים של התואר "הנשיא לשעבר", דונלד טראמפ רמס והשפיל. הוא עשה זאת כמו שרק הוא יודע, בבוז, בעלבון, כמו שעשה והוכיח זאת נגד מוסכמות ונגד מקובלות בארבע שנות נוכחותו בבית הלבן.

נכון לא נעים להיות במצב של מפסיד בבחירות לנשיאות, של מי שהמשרה העוצמתית ביותר בעולם נעשקה ממנו, של מי שמתעורר בוקר אחד ומתברר לו שהסתיימו ארבע שנים של פריבילגיות והוא אזרח רגיל. אבל נשיאים לשעבר ידעו איך להתנהג, איך להיפרד מהמשרה, איך לעזוב את הבית הלבן בכבוד, לצאת מוושינגטון הבירה באופן מעורר הערכה, להיכנס למעמד אזרחות בצורה שהעניקה איכות למעמד הזה. לא דונלד טראמפ. הצחקתם אותו.

אז מה אם בבית הלבן יושב מישהו אחר וממפלגה יריבה. אצלו אין דבר כזה "לשעבר". אז מה אם שמו איננו בכותרות וההתבטאויות שלו כבר לא מרתקות תשומת לב. חודש שלם ישב בשקט באחוזתו בפלורידה, שיחק גולף, ניהל שיחות טלפוניות עם סנטורים אוהדיו. חיפש איך למלא את יומו. עד שהגיע מועד הכנס שהמפלגה הרפובליקנית מקיימת מזה שנים באופן מסורתי בעקבות כישלון בבחירות לנשיאות. את הכנס מקיים, מנהל ומנווט האגף השמרני של המפלגה מטעם ארגון בשם "המועצה לפעילות פוליטית" (political action conference). גם את הכנס שהתקיים שלשום באורלנדו, פלורידה, ארגנו וקיימו בכירי המחנה הימני-שמרני במפלגה, ביניהם סנטורים, חברי קונגרס ומושלי מדינות הידועים בהשקפותיהם הימניות.

"ההבדל המשמעותי בין הכנס  שנה לקודמיו", ציין בעל טור בניו יורק טיימס, "שבשנים קודמות המשתתפים דנו, התווכחו על בעיות, על נושאים מהותיים, על הגורמים שגרמו לכישלון בבחירות, התייעצו על דרכים ואמצעים לנצח בבחירות הבאות. השנה היה הכנס בשליטתם של בכירים במפלגה שהכוח שהניע אותם ואת הכנס לא היו בעיות - אלא רגשות".

בכניסה לאולם הכנס הוצב פסל מוזהב בדמותו של דונלד טראמפ. הנשיא לשעבר התקבל בתשואות. "התגעגעתם אלי, נכון?" היה משפט המפתח של נאומו. התשובה המידית שעלתה מקרב המשתתפים הייתה כן, חיובית. האהדה לטראמפ הייתה מורגשת, מוחשית. בנאומו הארוך שנמשך למעלה משעה, טראמפ לא אמר שום דבר חדש. שום מסר או בשורה חדשים. ג'ו ביידן בקושי חודש בבית הלבן, וטראמפ כבר ידע להגדירו ככישלון. מה שביידן התחיל לעשות בחודש הזה למען האזרח האמריקאי, דונלד טראמפ לא עשה ארבע שנים, וגם לא ידע ולא חשב לעשות.

על דבר אחד טראמפ חזר בנאומו שלשום - על ההתעלמות האובססיבית שלו ממגפת הקורונה. למעלה מחצי מיליון אמריקאים מתו מהמגפה בעת שהוא כיהן כנשיא. נו, אז מה?. מה שבלט בנאומו, שהוא, טראמפ, לא אמר במפורש, לא הבטיח באופן ברור שהוא יתמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ב-2024. הוא שיווק רמז ש"אולי ינסה להביס שנית את הדמוקרטים".

יותר מאחרים, טראמפ יודע ומודע לכך, שממתינה לה שורה ארוכה של תביעות משפטיות, חלקן פליליות, כולל חשד לאונס. כנשיא הוא עיכב, השעה, שיבש את הליכי התביעות. כאזרח רגיל הוא חשוף ויעד לתביעות. משרד התובע הכללי בניו יורק מגבש ומכין כתבי אישום נגד טראמפ שיידונו בחודשים הבאים. לא בדיוק רקע להתמודדות לנשיאות.

השאלה המהותית, לדברי פרשנים ומומחים בוושינגטון ובניו יורק, היא – עד כמה אמיתית, חזקה ואיתנה היא אחיזתו של טראמפ במפלגה הרפובליקנית? רובם מעריכים, שלפחות כפי שניתן לבחון ולאבחן כיום, אחיזתו במפלגה היא חזקה. יש חברי קונגרס וסנטורים שיהיו צריכים "לרוץ" לבחירות של אמצע הקדנציה והם לא ירצו להיחשף ולהזדהות בגלוי כמי שאינם נמנים עם אוהדיו של הנשיא לשעבר. אבל פרשנים גורסים שהשפעתו של טראמפ במפלגה תתמעט, תתאדה עם הזמן. גם יש בכירים רפובליקנים שנושאים עיניהם למועמדות המפלגה לנשיאות בבחירות 2024.

דונלד טראמפ יכנס להיסטוריה האמריקאית כמי שהוכיח לא רק את אי התאמתו הגורפת לכהונת הנשיא. גם התואר "נשיא לשעבר" גדול עליו ובכלל לא הולם אותו.