זאת התקשורת. במיוחד הטלוויזיונית, היא שקובעת את האירוע, מעצימה את ההתפתחות, מייצבת את התקרית לפי בחירתה, שיקוליה והחלטתה למרכז העניין, תשומת הלב והמרכזיות של אזרחי העולם.
זאת התקשורת שהחליטה שראיון עם הנסיך הארי ואשתו מייגן מרקל הוא האירוע החשוב, המסעיר, המרתק שאין לו מתחרה כראוי למקום הראשון בראש סדר היום והעניין של בני האדם בעולם. לא מגיפת הקורונה, לא סבלם של מיליוני בני אדם קרבנות הנגיף, לא התמודדותו של נשיא חדש בבית הלבן בבעיות ובמצוקות שהקורונה גרמה. אפילו לא הדיווחים על ההפרות של איראן את הסכם הגרעין והתקדמותה ליכולת גרעינית.
הכל פתאם לא חשוב. מה שחשוב, מכריע וגורלי – מה אמרה מייגן מרקל, איזו רכילות עסיסית שיווקה על משפחת המלוכה הבריטית, איזה חשד הצמידה למלכה. וכמובן, כל הכבוד לאופרה ווימפרי. איזה הישג. וואו. לפי דיווחים באמצעי התקשורת בארה"ב, ערוץ סי-בי-אס שילם בין שבע לתשע מיליון דולר בתמורה לזכות להקרין את הראיון של ווימרפי עם מייגן מרקל. לא ברור ולא ידוע מי גרף או גרפה את הסכום לכיסו או לכיסה.
אופרה ווימפרי פרשה כבר לפני שנים אחדות מהנחייה של תוכנית ראיונות פופולרית ונעלמה כליל מהמסך. מעניין, אם היא זו שהגתה את הרעיון לראיין את מייגן או שמפיק ממולח הציע לה את הרעיון-הראיון?
משפחת המלוכה הבריטית היא לקוחה היסטורית קבועה של סקנדלים. נטישתו של אדוארד את כס המלוכה בעקבות התאהבותו באשה אמריקאית (גרושה), הייתה בזמנו סיפור מרתק. הוא גם נודע בזמנו כאוהד של התנועה הנאצית. אבל לא הייתה אז תקשורת. לא בהיקף, בנוכחות ובעוצמה של ימינו.
גם הטרגדיה של מות דיאנה בתאונת דרכים, דווחה בזמנו בכותרות ובעמודים ראשונים. אבל התקשורת עדיין לא הייתה במלוא הכוח וההשפעה שהשיגה בשנים האחרונות.
"אני יודע שמייגן מרקל לא חיברה ולא פירסמה ספר. אבל אני לא בטוח אם היא בכלל קראה פעם ספר", העיר פרשן בערוץ ציבורי בניו יורק שלעג למקום המרכזי בחדשות שהראיון עמה קיבל בתקשורת בארה"ב.
"מתוכן דבריה גם אני לא רואה סיבה להתפעל מרמת המשכל, שהיא הייתה משיגה במבחן", אמר. "מלבד סיפורי רכילות על בית המלוכה, המרואיינת לא אמרה שום דבר איכותי שייזכר".
מי שעדיין מבקש, מחפש פתרון לתעלומה, איך סוכן נדל"ן כושל, עם שש פשיטות-רגל, עם חובות של מאות מיליוני דולרים וחשדות להתעללות מינית בנשים נבחר ב-2016 למשרה הרמה ביותר בעולם, לנשיא ארה"ב, יכול עכשיו למצוא את הפתרון. העניין התקשורתי העצום, הדיווח הראשון, הפותח והמוביל את החדשות בערוצי הטלוויזיה שהראיון עם מייגן קיבל, סיפק בעקיפין הסבר לנצחונו בבחירות לנשיאות של דונלד טראמפ ב-2016 .
התקשורת בארה"ב, שיצאה מכליה ומגדרה, לשווק ולפרסם את הראיון האווילי עם מייגן מרקל, היא אותה תקשורת שבמערכת הבחירות לנשיאות ב-2016 יצרה, בנתה והאדירה את תדמיתו של דונלד טראמפ.
17 רפובליקנים התחרו בזמנו על מועמדות המפלגה לנשיאות. ביניהם, מושלי מדינות, סנטורים, חברי קונגרס. אבל התקשורת האמריקאית התרכזה, התמקדה באופן בלעדי אך ורק במתחרה בשם דונלד טראמפ. בסופו של יום העניקה לו התקשורת את הנצחון בבחירות ושיכנה אותו בבית הלבן. השאר היסטוריה.
הבעיה, הצרה היא, שאין תקשורת נגד תקשורת. אין מי שיתעמת מול המעצמה השביעית, שיעז לערער על סולם העדיפויות שלה, להתלונן על ההתנהלות הרודנית שלה בקביעת חשיבות ומרכזיות אירועים והתפתחויות.