גדעון סער לא פרש מהליכוד, לתפיסתי, על רקע אידיאולוגי. הוא לא פרש כש־11 שופטים החליטו שאין מניעה חוקתית שבנימין נתניהו ימשיך למלא את תפקיד ראש הממשלה במקביל לניהול משפטו, והוא גם לא פרש בגלל הימנעותו של ראש הממשלה מלספח את בקעת הירדן או מלהחיל ריבונות על שטחי c ביהודה ובשומרון.
הוא יצא לחל”ת לפני כמה שנים, לדבריו, מסיבות אישיות, וכשחזר הוא ביקש להתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד. זה היה מהלך בהחלט לגיטימי, אולם לאחריו הוא נותר, כך אני ראיתי את הדברים, מתוסכל, ממורמר ושואף נקם. לא מן הנמנע כי פרישתו מהליכוד כדי להקים מפלגה חדשה לא נועדה, אפוא, כדי לחדד מסרים, אלא כדי לשרת אולי איזו תאוות נקם.
נדמה שב”מחנה הפליטים” שסער הקים אין דבר לבד משנאה נטו. הוא הציג את עצמו כאיש ימין, אבל אין בזה, לדעתי, ממש. במקום להתעמת עם סוגיות קיומיות של ממש, הוא נודד בימים אלה מאולפן לאולפן, ובפיו רק מסר אחד: “אני לא אשב תחת ביבי”. רוב המראיינים לא מקשים עליו. האג’נדה שלו אהובה עליהם.
אבל להערכתי, “המפלגה” שסער הקים צפויה ללכת בדרכם של “מנהיגים” אחרים; כגון משה (בוגי) יעלון, רון חולדאי ועפר שלח. בעוד כמה ימים זה יכול לקרות גם לסער. הציבור איננו מטומטם. הוא מבין מתי מנסים להוליך אותו שולל. מרב מיכאלי, לדוגמה, או ניצן הורוביץ, מובילים קווים אידיאולוגיים ברורים. אינני אוהב אותם, אולם הם ראויים להישמע; מה שאי אפשר להגיד על סער. טינה אישית לראש הממשלה המכהן - אין די בה כדי לשנע מצביעים ביום הבחירות.
מה שמוביל אותי לשאלה איזה טעם מוצאים אנשים ממחנה הימין בהצבעה עבורו. הרי לא מן הנמנע שכל הקולות שיגיעו אליו מהצד הימני של המפה יועברו בסופו של דבר לצד השמאלי שלה כדי להקים קואליציה שתהיה כולה נגד כל מה שאיש ימין רוצה בו. על סיפוח או על החלת ריבונות, בנוסח כזה או אחר, אין בכלל מה לדבר.
הבנייה מעבר לקו הירוק, גם בירושלים, תיפסק לחלוטין, כבישים לא ייסללו, עמודי חשמל לא יוקמו, ומאות אלפים יהיו צפויים לנידוי ולחנק כלכלי ותרבותי. יכול להיות שאני מרחיק לכת, אבל אני כבר חוזה תוכניות חד־צדדיות לנסיגות ולהרס יישובים.
למעשה, אני רואה את אותו הסצנריו שהתרחש ב־1992. גורמים במחנה הימין הביאו אז להפלת שלטון הליכוד ולעליית קואליציית אוסלו לשלטון, וזה איננו רק תרחיש הבלהות הפרטי שלי. כל מי שעיניו בראשו צריך לראות את הדברים. החלטות בית הדין בהאג, מוסד פוליטי מאוס, כבר משמשות מצע לגורמים לא מעטים בתוכנו פנימה. בין שותפיו האפשריים של סער בקואליציה שהוא מבקש לתת לה יד, יש כבר מי שטוען שהיה מקום לקבל את ההחלטות הללו.
מה שמחזיר אותי לתחילת הדברים. סער משמש, למעשה, על פי מיטב התרשמותי, כסוכן להעברת קולות ממחנה הימין לקואליציה שעלולה להפוך את ישראל למדינה שבה היהודים יהיו רק שבט אחד מתוך כמה וכמה שבטים שאין בינם לבין החזון הציוני דבר וחצי דבר.