שכחו רגע ממלחמות הבחירות הנצחיות שאנחנו שרויים בהן, ותשמעו סיפור מהתנור על שני מוזיאונים שעלו לאחרונה לכותרות בשני הקשרים שונים. אחד מהם הוא “אנו - מוזיאון העם היהודי” בתל אביב. לי ברור מדוע מוזיאון העם היהודי ממוקם בתל אביב ולא בירושלים, שכן העם היהודי שאותו מציג ומייצג מוזיאון העם היהודי בתל אביב הוא לא העם היהודי שבירושלים כנראה היו דוחפים לקדמת הבמה.
על פי שפע הדיווחים ורשימת המצאי והמוצגים שהתפרסמו בתקשורת, נראה שהעם היהודי המוצג במוזיאון בתל אביב, שטרם ביקרתי בו, שונה בתכלית השינוי מהעם היהודי והיהדות כפי שהיה מנסח אותה הימין הדתי הלאומני בישראל.
בית התפוצות, שעל בסיסו קם המוזיאון החדש, היה פרי הגותה ויצירתה של ההגמוניה האשכנזית האירופית, שראתה את הקמת המדינה מפרספקטיבה של ניצחון הגאולה על הגולה. נדמה כי “אנו - מוזיאון העם היהודי” מציג את היהדות יותר כהיסטוריה שהדת היא חלק ממנה, אבל לא כאומה שהדת מתפעלת אותה. גם אם מוצגים שם בתי כנסת שונים מכל העולם, הדגש הוא על הזהות האמנותית, התרבותית והאנתרופולוגית של כל קהילה וקהילה.
הדגש בכלל הוא על הישגי העם היהודי, ובייחוד השמות המובילים במדע ובתרבות במובן של תרומה למדע ולתרבות העולמית. התצוגה הענקית כוללת בין השאר תלבושות מתוך המופע “אנאפאזה” של להקת המחול בת שבע, צילום מתוך “הוא הלך בשדות”, עם אסי דיין, קטעים מהסרט “ביג ליבובסקי” של הבמאים ג’ואל ואיתן כהן, החייזר אי.טי מסרטו של סטיבן שפילברג והגיטרה של לאונרד כהן – מה שמסביר שמדובר ב”אנו העולם”, לא רק “אנו העם היהודי”. החלק המרנין הוא מיקומן הבולט של מאות נשים בהיסטוריה היהודית והעולמית, כולל כוכבת הקולנוע הדי לאמאר.
במקביל, פורסם בימים האחרונים על בלימת הניסיון למכור את פריטיו החשובים של מוזיאון האסלאם בירושלים במכירה פומבית ב”סות'ביס”, והוא ייפתח בקרוב לקהל. במסגרת פרשת המכירה הפומבית, כזכור, ביקשו האחראים על המוזיאון למכור את המוצגים “בגלל מצוקה כספית”, מה שהיה עלול לעקר את הניסיון לקרב בין יהודים למוסלמים דרך האמנות.
המכירה הפומבית כאמור נבלמה בבג”ץ, כשקטאר משלמת את דמי היציאה מהמכירה. העלילה מסריחה, אבל התוצאה מרוממת. מעל 200 הפריטים האסלאמיים הנדירים שיישארו במוזיאון אמורים לספק הצצה לתרבות שישראלים רבים מציירים כאויבת.