1. מצפצפים על בג"ץ
האסון בפתח. קרוב ומוחשי מתמיד. אם בנימין נתניהו יצליח בניסיונו הרביעי לנפץ את מחסום 61 הח"כים, תתגשם גם תוכניתו לריסוק מה שנותר מחוט השדרה של המדינה שהקימו כאן אבותינו. זה בהישג ידו. זו משימה אפשרית. בחתירתו אליה הוא לועג לחוקי המשחק, כללי הדין, האמת הבסיסית והאינטרס הלאומי. הוא חדור מטרה ולא רואה שום דבר אחר ממטר. הוא מוקף המוני סייענים, קליפות אדם שרוקנו מתוכן כלשהו, צבא שיבוטים בצלמו של יאיר נתניהו. הם צועדים בסך, רומסים כל מה שעומד בדרכם, מדקלמים את הססמאות והספינים שמכתיבים להם, מנותקים מזמן מחשיבה עצמאית או מאחריות כלשהי. הם שטופי מוח וחסרי מעצורים, מתקדמים לעבר המטרה, ודומה שאין מה שיכול לבלום אותם מהשגתה.
בואו נחזור ל"ישיבת הממשלה" מיום ראשון האחרון. הסיפור הזה כבר סופר (בערוץ 13 וב"דה־מרקר"), אבל הוא חשוב כי הוא מהווה הדמיה בזעיר אנפין של מה שיקרה כאן החל מיום רביעי הבא. הישיבה הזו הייתה בעצם הגלגול המודרני של ציד מכשפות והעלאתן באש בכיכר העיר, מחזות שהיו נפוצים בימי הביניים. מעשה שהיה כך היה: במשך שנתיים וחצי נמנעת הממשלה מאישור מינויים של מישל קרמרמן לתפקיד מנכ"לית הרשות השנייה וניר שוויקי לתפקיד יו"ר מועצת הכבלים והלוויין. גילוי נאות: אני לא מכיר את שני אלה ולא אזהה אותם ברחוב. הם מומלצי ועדות איתור שהוקמו לפני כשלוש שנים. אנשי מקצוע, לא קשורים לפוליטיקה כלשהי.
למה דנה הממשלה במינויים דווקא עכשיו? כי בג"ץ קבע שחובה להביא את המינויים האלה להכרעה, לאור העובדה ששוק התקשורת מתנהל קרוב לשלוש שנים בלי ניהול. קביעת בג"ץ סותרת את תיאוריית הכאוס שמוביל נתניהו שבמסגרתה הממשלה לא ממנה שום מינוי (למעט מינויים שהוא חפץ ביקרם, כמו המפכ"ל). אז מה עושים, בלי להפר את צו בג"ץ? הנה, זה מה שעושים: עם פתיחת הישיבה מכחכח "השר אלי כהן" בגרונו ואומר: "תראה, כאן היו פרסומים על חוות דעת שניתנה לאחד הערוצים שבה הכל תקין, בדיעבד התברר גם לגבי ערוץ 10 שחוות הדעת הייתה לא נכונה וערוץ 10 היה בנושא הזה בגירעון עמוק".
כהן מדבר על ניר שוויקי, שהיה לפני שש שנים מ"מ מנכ"ל מועצת הרשות השנייה ואישר כי ערוץ 10 זכאי להארכת רישיון השידורים שלו. על המציאה קופץ שחקן שייקספירי הכלוא בגופו של ראש ממשלה ישראלי: "מה? הוא אומר שלא היו בגירעון??", התפלץ בנימין נתניהו, וכהן ענה "כן".
למי שמתקשה לעקוב: כהן, שר בישראל, אדם שנשא תפקידים כלכליים בכירים בשוק הפרטי, אוחז כתבה שפורסמה בזמנו ב"דה־מרקר" ומסתמך עליה כשהוא מכריז שניר שוויקי, בזמנו מ"מ מנכ"ל הרשות השנייה, קבע שלערוץ 10 אין גירעונות, בעוד שהיו לו גירעונות גדולים. אם זה לא פשע נגד האנושות, אז אין פשעים בעולם.
הבעיה: זה שקר מוחלט. המצאה. בדיה מארץ הבדיות. הוצאת דיבה מארץ הדיבות. דמיון פרוע, להד"ם מושלם. חוות הדעת שכתב אז שוויקי קבעה מפורשות שערוץ 10 בגירעון. אבל הדיון נמשך. כהן: "הייתה חוות דעת בשנת 2015 שאמרה שלא, שערוץ 10 שילם את כל חובותיו, והוא יכול היה לקבל את הרישיון שלו ל־15 שנה". ובכן, אין חוות דעת כזאת. כהן ממציא אותה. אבל לנתניהו זה לא מפריע. הוא מתפוצץ לרסיסים בקול רעש גדול: "ערוץ 10 היה בגירעונות עצומים. הם בדקו? אני רוצה לדעת, צריך לבדוק את הוועדה הזו, מה זה בדקו, אנחנו יודעים את המצב שלהם, היו מתחת לאדמה, בדקו... זה רק אומר שהוועדות האלה שוות לכפרה. איזה שערורייה!! הוועדה אמרה זה בסדר, ערוץ 10 במצב טוב, ערוץ 10 היה מתחת לקרשים...".
2. שקי החבטות של הממשלה
אני בספק אם נתניהו היה מזועזע כל כך אם מישהו היה מוסר לו שהאיראנים השלימו התקנת שלושה ראשי חץ גרעיניים על טילי שיהאב שמגיעים לקיסריה, או לחלופין, מכריח אותו לשלם על משהו מכיסו. הוא כנראה נזכר איך התאמץ בכל כוחותיו, במצוות "הגברת", לסגור בזמנו את ערוץ 10, אך כשל (בזכות היועמ"ש דאז וינשטיין ומנכ"ל משרד רה"מ דאז לוקר). אבל זה לא הכל. לתמונה נכנסת עכשיו בסערה ז'אן ד'ארק הישראלית, קצינת המוסר והתקינות, השרה לקידום קהילתי אורלי לוי־אבקסיס. כן, ההיא שנכנסה לכנסת בקולות מרצ והקיבוצים ועברה מיד ללחוך את הפנכה ההיא בבלפור.
לוי־אבקסיס: "כאשר אני שמעתי את הטענות של השר אלי כהן בנוגע לזיוף מסמכי תאגיד", פצחה כבוד השרה, אבל לא הספיקה להשלים כי סאת סבלו של היועמ"ש (עדיין) מנדלבליט הוגדשה והאיש האומלל הזה התפוצץ: "מה קשור טענה כזאת??", שאל בצעקה רמה.
לוי־אבקסיס: "אז צריך לבדוק את זה".
מנדלבליט: "אבל לא הייתה טענה כזאת!!".
לוי־אבקסיס: "השר אלי כהן העלה את זה עכשיו!".
מנדלבליט: "על זיוף מסמך??!!".
לוי־אבקסיס: "תסלח לי, אדוני היועץ המשפטי, אם אתה לא מזדעזע על אירוע כזה שצריך בדיקה, אני לא יודעת מה צריך להיות!".
אשרינו שזכינו לחיות בעידן שבו נבחרי ציבור מגינים עלינו ללא מורא, וללא משוא פנים (וגם בלי בושה). אלי כהן ממלמל משהו על חוות דעת לא נכונה, לוי־אבקסיס משדרגת את זה מיד ל"זיוף מסמכי תאגיד".
מנדלבליט: "אין שום בסיס לטענה הזו, אי אפשר להגיד את זה, זו ממש הוצאת דיבה, למה אתם אומרים דברים כאלה??!".
לוי־אבקסיס: "לא אני העליתי את הטענה...".
מנדלבליט: "אבל אף אחד, מי העלה את הטענה, לא העלו טענה כזו...".
לוי־אבקסיס: "או שאתה לא הקשבת...".
מנדלבליט: "אני הקשבתי לכל מילה".
לוי־אבקסיס: "או שיש כאן סלקטיביות בשמיעה, השר אלי כהן...דה מרקר...".
בשלב הזה פונה השר חילי טרופר מכחול לבן לשר אלי כהן, שהחל את המהומה הזו, על סמך ציטוטים שהקריא מ"דה־מרקר": "אלי, אולי תפנה לכתבה, כי אחרת אתה סתם מוציא דיבה של בן אדם".
כהן: "אני חושב שזה לא המקום לדון, חברים".
טרופר: "אה, מעניין, כי בהתחלה זה כן היה המקום".
חשוב להדגיש: חוות הדעת ההיא של שוויקי הייתה מדויקת. כל מילה בה נכונה גם היום. הוא ציין במה עמד ערוץ 10 במחויבויותיו, ובמה לא. הוא ציין את הגירעון הגבוה שלו. ההתנפלות המחרידה של שרים בממשלת ישראל, שתוזמרה ואני מעריך גם תוכננה והוכתבה על ידי ראש הממשלה, היא אירוע מסמר שיער של ממש. לקחו אדם, שחטו אותו בכיכר העיר, הוציאו את דיבתו, ועשו את כל זה רק כדי ליצור מצג שווא שהם מקיימים את פסיקת בג"ץ ועורכים דיון על המינויים שתקועים קרוב לשלוש שנים, בלי לבצע אותם בתכלס.
אני מכיר את אלי כהן כשני עשורים. הוא היה סגן נשיא "הכשרת הישוב" כשהייתה בעלת השליטה בעיתון שאתם קוראים עכשיו. הוא חולוני, כמוני. הוא ליכודניק, כמוני. כלומר, אני כבר מזמן לא, והוא - שהתחיל בכלל אצל כחלון ב"כולנו" - טוען כעת לתואר "הביביסט המצטיין". הוא כנראה הבין מאיזה צד מרוחה הפנכה, והוא משאיר אבק גם לעילגים והחלודים בשופרות בלפור.
צר לי וכואב לי על אלי כהן, כי הוא איש מצוין. בחור מוכשר, איש טוב. באמת. אני מביט בו ולא מאמין שאפשר היה לקחת את האיש הזה ולהפוך אותו למה שהוא עכשיו. אתמול דיברנו. שאלתי אותו אם קרא את חוות הדעת של שוויקי, בטרם קבע מה שקבע. כהן הודה שלא. אז על מה הסתמכת? שאלתי אותו. הוא הסתמך על הכתבה ב"דה־מרקר". גם שם, אגב, אין זכר לקביעה שקבעת בישיבת הממשלה, אמרתי לו. זה מה שכהן ענה: "אני עומד מאחורי דבריי. לא הטלתי בניר שוויקי דופי. לא טענתי ששיקר, רימה או זייף. ביקשתי דבר אחד, שיבדקו. זה הכל. בקשה לגיטימית. זה יכול לקחת שבוע־שבועיים, אז מה. שיבדקו ויציגו את הנתונים".
שימו לב: אלי כהן "עלה" על משהו שצריך לבדוק. הוא עלה על זה אחרי שהמינויים הללו ממתינים לאישור שנתיים וחצי. אנשים שאיבדו את חייהם, את שמם הטוב, את הקריירה שלהם. עכשיו הוא נזכר שצריך לבדוק משהו, על סמך כתבה בעיתון, שהוא מציג בצורה מעוותת ושקרית לחלוטין בישיבה רשמית של ממשלת ישראל.
וכך הפכו שני אנשים חפים מכל פשע שנקלעו על לא עוול בכפם למטחנה עקובה מדם, לשקי חבטות של מליאת ממשלת ישראל. מישל קרמרמן וניר שוויקי נמשחו בזפת ונוצות, נגררו בכיכר העיר והועלו על המוקד, סתם ככה. אגב, הסיבה שבגינה לא אושר מינויה של קרמרמן היא שבן זוגה הוא פרשן הכדורגל בוני גינצבורג. אכן, שוד ושבר. היא עלולה לקדם אותו בערוץ 5, או משהו.
3. מחוללי הכאוס
למה האירוע הזה טורד את מנוחתי? כי הוא מחדד את התובנה ששרי הליכוד איבדו סופית את שאריות כבודם העצמי ומחשבתם העצמאית. עד לא מזמן הרעיון של פיטורי היועץ המשפטי לממשלה נתפס כרעיון עוועים. לא עוד. התסריט הזה כבר כתוב. השופר העילג מגלי צה"ל מבצע בו ניסוי צופרים יומי. אחרי הבחירות, בהנחה שנתניהו ינצח, תתכנס הממשלה, ואלי כהן כזה או אחר יעלה טענה כזו או אחרת נגד מנדלבליט. חסרות טענות? תעברו רגע על פיד הטוויטר של יאיר נתניהו, תמצאו כמה שצריך. מיד אחר כך הצבעה, הדחה, ונגמר הסיפור. תוקם ועדת איתור בראשותו של יעקב ברדוגו, שתבחר יועץ משפטי חדש. ההליכים נגד נתניהו יוקפאו. המשטרה תפתח בחקירה פלילית נגד היועמ"ש לשעבר ועוזריו. אתם חושבים שאני צוחק? אני לא.
אלי כהן, אורלי לוי־אבקסיס ודומיהם הוכפפו באופן מוחלט לקצב שמוכתב מבלפור. תחשבו רגע על אנשים כישראל כ"ץ, צחי הנגבי, גילה גמליאל, יולי אדלשטיין. איך האנשים האלה מצביעים כפי שמורים להם להצביע תוך שהם יודעים את גודל העוול, את עוצמת הפייק, את הרעיון המכונן? תחשבו עכשיו על כל הסדרי ניגוד העניינים שבמסגרתם מעביר נתניהו סמכויות לשרים כאלה ואחרים בגלל מצבו. איזה ערך יש לזה? כשהוא שולח את השר אוחנה להתעסק בענייני שלטון החוק, למשל. האם יש ישות עצמאית כזו, המכונה "השר אמיר אוחנה"?
כל הזמן הזה מכין נתניהו את הקרקע לאירוע הקפיטול הישראלי. אם משהו ישתבש והוא יפסיד בבחירות, צפוי לנו כאן גיהינום שיגרום לנו להעדיף שינצח. כבר אחרי בחירות סבב א' וסבב ב' נערך ה"פיילוט" שבו הועלו טענות לזיוף בחירות. נציגי הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית סירבו לחתום על התוצאות. ח"כ דוד ביטן ציין, לפרוטוקול, שזה נעשה בניגוד לדעתו וכי יש לו אמון מלא בוועדה. הוא העדיף לצאת ולא להשתתף בהצבעה. מבוע הביוב מבלפור (נתניהו ג'וניור) הוביל את המצעד הזה, שהיווה בסך הכל חזרה כללית.
קצין המבצעים של האירוע הזה בחזית הקדמית הוא ח"כ שלמה קרעי. הוא חותם על עתירת הליכוד נגד ועדת הבחירות (אחרי שביטן מסרב), ומאז ועד היום הוא מפציץ את המרחב הקיברנטי באין ספור, אולי מאות פרסומים, פוסטים, ציוצים, ראיונות וטענות על הזיופים הצפויים. הוא מפרסם באובססיביות תיאוריות קונספירציה מטורללות על הזיופים הצפויים והגניבה הגדולה של הבחירות בידי "השמאל" ומתריע, בשער בת רבים, שוועדת הבחירות לא מסוגלת לשמור על טוהר הבחירות. החבר'ה המצוינים מ"פייק ריפורטר" פרסמו לא מזמן שבחודשים האחרונים העלה קרעי לפחות 15 פוסטים בנושא, חלקם ממומנים (מעניין מאיזה תקציב).
קרעי מתוגמל מיידית על ידי נתניהו, ממונה לנציג הליכוד בוועדת הבחירות המרכזית ומקבל שליטה על גודש הג'ובים של המפלגה בתחום הזה. בינתיים משיק הג'וניור מבלפור את שלב ב', המכיל התקפי קונספירציה הזויים נגד השופט עוזי פוגלמן, יו"ר ועדת הבחירות. הוא מכונה "אולטרה־שמאלני", או "נציג החונטה המשפטית", או "בוגר קרן וקסנר". העובדה שנתניהו הצעיר כבר נאלץ להתנצל בפני קרן וקסנר (וכך גם אביו) נדחקת לשוליים. המסר ממוקד וברור: "חייבים לעצור את פוגלמן". הרשת מנומרת באלפי תמונותיו של הדמון המשפטי הזה עם הכותרת "מפחיד!!" והכתובת "600 אלף מעטפות כפולות בידיים של פוגלמן!".
אם התוצאות לא יבואו להם טוב, צפויים מחוללי הכאוס הללו להסתער למחרת הבחירות. אבל עוד לא סיימנו. כבר שבועות שהליכוד מעודד את תומכיו להתגייס לתפקידים הממלכתיים והא־מפלגתיים של ועדת הבחירות. לליכוד יש נציגות בכ־93% מהקלפיות. חברי ליכוד רשומים שם כחברי ועדת קלפי. למה הוא צריך שגם מזכירי הוועדה יהיו ליכודניקים? אולי כדי לתגבר את הלגיטימציה של הדה־לגיטימציה. יש הבדל בין נציג ליכוד שיטען לזיוף בקלפי שבה ישב, למזכיר ועדת הקלפי שיטען טענה דומה.
קרעי בעצמו מקדם את גיוס מזכירי ועדת הקלפי, עם לינק ישיר לאתר ועדת הבחירות המרכזית. הפיתוי לא רע: 2,000 שקל ליום. זה משולם מקופת המדינה, לא קופת הליכוד. "בואו לעשות 2,000 שקל ליום", מפיצים הביביסטים, בראשם בנו של ראש הממשלה.
עמותת "אם תרצו" הגדילה לעשות, השיגה את הלינק לגיוס מזכירי הקלפי עוד בטרם נפתחה ההרשמה וקראה לתומכיה להירשם בהמוניהם. על הדרך נתנה העמותה הסמי־פשיסטית הזו (כך קבע בית המשפט) כתף למאמץ השחרתו של השופט פוגלמן עם מודעות ענק בגנותו ("הידעתם? פוגלמן הוא בוגר קרן וקסנר!"). מתי הם עוברים לרמטכ"ל כוכבי? הרי גם הוא בוגר הקרן (יחד עם עוד מאות בכירי צה"ל, המוסד, השב"כ וכו'). לסיום, נוצר בידי כל הנ"ל מאגר "האנשים שלנו", כלומר כל שליחי הביביזם שהצליחו להסתנן לתוך ועדות הקלפי, ליום פקודה. ניתנה גם ההוראה "לדווח לנו בזמן אמת, זה חוקי".
4. המשלט כבר נפל
בבג"ץ 6231/08 התבקש בית המשפט העליון להורות על נבצרותו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, בגין החקירות שהתקיימו נגדו. היועמ"ש היה מני מזוז. הבקשה נדחתה, כי לא בשלו התנאים להכרזה על נבצרות. הנה ציטוט מפסק הדין: "צודק היועץ בטענתו לפיה ההוראה אינה מוגבלת אך לנבצרות זמנית מטעמי בריאות, אלא עשויה לחול במגוון נסיבות, ביניהן קיומן של חקירות פליליות נגד ראש הממשלה. עוד מניחים אנו, מבלי להכריע בדבר, כי בנסיבות המתאימות מוסמך היועץ המשפטי לממשלה להכריז על נבצרות זמנית של ראש הממשלה".
כזכור, אולמרט התפטר הרבה לפני שהוגש נגדו כתב אישום, ולכן הנסיבות לנבצרותו לא הבשילו. העניין הוא שכל מי שעיניו בראשו מבין שהנסיבות לנבצרותו של בנימין נתניהו הבשילו מזמן. לא רק הבשילו, הן נרקבות לנו מול העיניים. האיש כבר קרא לתומכיו לעלות להפגין מול משרד המשפטים (בטענה הכוזבת שהיועמ"ש מעכב את ביטול מתווה החל"ת הנוראי). הוא כבר העלה את ממשלתו לבית המשפט המחוזי, שם התיר את דמן של מערכת המשפט, המשטרה, הפרקליטות ומי לא.
הוא כבר תהה בקול רם אם שופטיו שמאלנים. הוא לא ממנה פרקליט מדינה ומפר את הנחיית בג"ץ. הוא לא ממנה שר משפטים, שר תקשורת ואין ספור מינויים חיוניים נוספים, בניגוד להחלטת בג"ץ. הוא התחייב לחתום על הסדר ניגוד עניינים מול בג"ץ, כתנאי לכהונתו תחת כתבי אישום, ופשוט מצפצף על ההתחייבות ועל בג"ץ בו זמנית. הוא בועט ודורס את כל סממני הממלכתיות, החוק והסדר והשפיות ואין פוצה פה ומצפצף. הוא היה צריך להיות בנבצרות מזמן, אבל הוא לא יהיה. המשלט כבר נפל. אין מי שיכריז על נבצרותו. כולם מאובנים מפחד, חיוורים מאימת מוות. ממתינים לאחת משתי מיתות: או שנתניהו ינצח וישמיד את מה שנשאר, או שיפסיד ויקרא לתומכיו לעלות על הקפיטול. סליחה, משרד המשפטים ובית המשפט העליון.
השבוע ראינו עד כמה נכונה אמירתו ההיא (לאולמרט) שראש ממשלה השקוע עד צוואר בחקירות, אסור לו לקבל החלטות גורליות. את ההישג היפה של ההסכמים עם מדינות ערביות הוא מפרק עכשיו לרסיסים במרוצו המיוזע לקושש עוד, ועוד, ועוד קולות ותמיכה. המסע המטורף לארגן לעצמו ביקור, חטוף ככל שיהיה, באיחוד האמירויות עוד לפני הבחירות, הקים עליו את השייח'ים המנומסים מהמפרץ. ההודעות שפורסמו בימים האחרונים באבו דאבי אמורות להעלות סומק של בושה בלחיי כל ישראלי.
הוא כמעט הצליח לכפות את עצמו עליהם ברגע האחרון, אבל אז הכל השתבש בפארסה מול ירדן, שבמסגרתה עשה מעשה הגובל בטירוף והורה לסגור את המרחב האווירי בין ישראל לממלכה ההאשמית, תוך הפרה בוטה של הסכם השלום, הסכמי התעופה הבינלאומיים וההיגיון הבריא. על הדרך, בעודו מקונן על כי "השמאל" מטרפד את נסיעתו לאבו דאבי, הוא טרפד את נסיעתו של שר החוץ אשכנזי לאותו מקום, לחנוכת הנציגות הדיפלומטית הישראלית שם. הוא עשה את זה אף על פי שמשלחת מקדימה כבר יצאה, מאבטחי השב"כ כבר היו שם, כל זאת בגלל גינוני כבוד. אשכנזי לא יהיה שם לפניו. אשכנזי, שכבר פרש מהפוליטיקה. ובמקביל, לא היסס נתניהו להתפאר ב־10 מיליארד דולר שהשייח' מוחמד בן זאיד הבטיח להשקיע "תכף ומיד" בישראל "רק בזכות זה שאני ראש הממשלה".
האמירותים התפוצצו. הם הבינו שהפכו לכלי משחק פוליטיים בידיו של רב־בדאי מזרח תיכוני. לחבר'ה האלה מדובאי יש סטייל. הם לא מחבבים את הפוזיציה הזו. הם הורידו על נתניהו מקלחת קרה שלא זכורה כמותה בעולם הדיפלומטי. הקרן שעליה דיבר נתניהו לא הוקמה, הכסף לא הוקצה, לא נהיה כלי משחק פוליטי ולא נתערב בקמפיין בישראל עכשיו או בעתיד, אמרו האמירותים. אתם חושבים שנתניהו הבין את הרמז? אתם טועים. אם יוכל, ימשיך.
5. מהומת העריקים
אני מכיר בנימין נתניהו אחר לגמרי. אם מישהו היה אומר לי לפני שנתיים־שלוש שהאיש יכניס לכנסת על גבו את איתמר בן גביר, תלמידם של הרב כהנא וברוך גולדשטיין, ואת מפלגת נעם החשוכה וההומופובית, הייתי מגחך. אם מישהו היה מספר לי, באותה נשימה, שהוא ינהל רומן לוהט עם התנועה האסלאמית, המפלגה־אחות של חמאס, הסניף הישראלי של האחים המוסלמים, הייתי מלשין עליו לפסיכיאטר המחוזי. החזיונות הללו מתגשמים כעת מול עינינו. זה לא מפריע לחסידיו השוטים של האיש להמשיך לצווח על כל מי שמעז להחליף מילה עם ערבי מזדמן בכיכר העיר ("איבתיסאם מראענה!!"), או על הגיהוק האחרון מבית מדרשה של ניקול ראידמן, שמאשימה את אביגדור ליברמן בשנאת הומואים (כן, אבל להכניס את ההומופובים של נעם לכנסת זה סבבה).
הפייק הטרי ביותר של בלפור הוא סיפור "העריקים". זה החל, כרגיל, בתחנת השידור הצבאית. פרשן "קול הרעם" הכריז שלביבי יש כבר עריקים. איפה? איפה שתגידו. אצל גדעון סער, אצל נפתלי בנט, אצל גנץ. בהבל פיו, טינף את כולם. ובמציאות? במציאות אין לביבי אף עריק. אם היו לו עריקים, הייתה לו ממשלה. שלוש פעמים הוא היה קרוב לתוצאה הנכספת. בפעם הראשונה היו לו 60 מנדטים. הייתה חסרה לו יד אחת והוא לא השיג אותה. בפעם השלישית הוא הצליח לגייס עריקה אחת (לוי־אבקסיס) אבל זה לא הספיק. הוא נאלץ ללכת לממשלה פריטטית ולוותר על מחצית השלטון, כולל רוטציה. הוא לא שקל לקיים את הרוטציה, מה שלא מפריע לו להכריז עכשיו ש"העם מאס ברוטציה". אומללה שכזאת. נקברה בטרם נולדה.
כשיש עריקים, אף אחד לא מכריז על קיומם כדי לא לשבש את העריקה. כשאין עריקים, מחוללים מהומה כדי לייצר ייאוש בקרב המצביעים הפוטנציאליים של סער, בנט או גנץ. שיטה נתניהואית ידועה. אני, במקום נתניהו, הייתי מודאג מהכיוון ההפוך. אם לא יגיע ל־61 הפעם, טובים הסיכויים שאצלו בבית יקומו כמה אמיצים שיגידו "עד כאן". אי אפשר להמשיך להתעלל במדינה. הנח לנו.
עוד עניין שהחל בתחנה הצבאית, מפיו של העסקן־בחשן שהשתלט עליה, הוא הטינוף התורן על האויב המזדמן של בלפור. הפעם לוהק לתפקיד גם שחקן זר, רב־אלוף אביב כוכבי שמו. סיפור המעשה בקיצור נמרץ: לנוכח ההתפתחות האיומה שבמסגרתה החליט בית המשפט הבינלאומי הפלילי בהאג לחקור פשעי מלחמה של ישראל, הוחלט שהנשיא ריבלין והרמטכ"ל כוכבי ייצאו יחדיו למסע דילוגים באירופה, יפגשו את המנהיגים ויבהירו להם את האמת.
האזרח מס' 1 והחייל מס' 1 יוצאים להגן על כבודם של קציני וחיילי צה"ל. רעיון מבריק, ליהוק נהדר, מה כבר יכול להשתבש כאן? אופס, יש בעיה. בבלפור לא סובלים את הנשיא. אגב, זה לא בהכרח האדון. זה יותר הגברת. בית הנשיא פנה לכל כלי התקשורת בהצעה לצרף כתבים לנסיעה. רובם נענו. עלות הנסיעה הייתה נמוכה, והערך העיתונאי ברור. גלי צה"ל, שמשגרים כתב מטעמם לכל גיהוק של נתניהו, לכל רבע גיחה לבירה כזו או אחרת של הזוג המלכותי, התעלמו מהפנייה.
בית הנשיא שיגר פנייה נוספת, לאחר שהתברר שגל"צ לא ציוותו כתב לנסיעה. ההתעלמות נמשכה. במקום תשובה, הגיעה שאילתא מבית היוצר של יעקב ברדוגו, טינוף כזה או אחר על דברים שאמר הנשיא בועידת "בשבע". זו הייתה התשובה של בית הנשיא: "תועמלנות פוליטית אינה הופכת פרשנות עיתונאית, ושקרים לא יהפכו אמת, גם אם ישובו ויחזרו עליהם בעלי עניין פוליטי חסרי אחריות".
הברדוג לא הסתפק בזה. שליטתו על התחנה הצבאית מוחלטת והוא ישב וטינף את הרמטכ"ל, ש"הפך פוליטי" והצטרף לנשיא, "ובעיקר לנשיא הספציפי הזה!!", וכן הלאה. על הדרך הוא ממשיך לעלוב בכתבי התחנה ההמומים בשידור חי, בכל פעם שנדמה לו שמישהו מהם רומז על צל צלו של דבר ביקורת בכיוון השלטון. אני שואל את עצמי מה יספר שמעון אלקבץ, בובת הסמרטוטים המכונה גם "מפקד גלי צה"ל" לנכדיו. אני משתתף מראש בצערם.
6. עדיין לא מאוחר
אז מה עושים? נלחמים. לא מוותרים. יוצאים להצביע. דואגים שכולם, כולל כולם, ייצאו להצביע. אם אתם מכירים אנשים שמהססים אם להצביע, קחו אותם לקלפי על הגב. אם אתם מכירים ליכודניקים שמבינים את המצב אבל צריכים טפיחת עידוד או דחיפה אחרונה, אל תרפו מהם. רבים מכם שואלים אותי למי מצביעים. התשובה: למי שרוצים להצביע.
אם אתם נמנים עם המחנה שמזדהה עם מה שנכתב כאן בעשור האחרון, צריך להתגייס כדי להוציא את האנשים משאננותם או מייאושם. זה לא אבוד. המדינה הזו, שרבים מאיתנו לא זכו לחזות בתקומתה, שווה את המאבק. לא תהיה לנו הזדמנות נוספת. הלוואי שהייתי יודע להגיד להם מה להצביע. אני יכול להגיד לכם מה לא. נפתלי בנט, אדם שאני מעריך מאוד, איש מוכשר, יצירתי, פטריוט ישראלי, הדיר את עצמו ממחנה השינוי כשהכריז אתמול שיתנגד ל"חוקי השחיתות" שיקבעו כי ראש ממשלה הנאשם בשוחד לא יכול לכהן בתפקידו. גם ירון זליכה הוא קול מבוזבז. עם כל הכבוד לכישרון וללהט, אין לנו את הפריבילגיה לקחת את הסיכון הזה עכשיו.
צריך לדאוג שמרצ וכחול לבן יעברו את אחוז החסימה. איך? אין לי מושג. אסור לפגוע בכוחו של גדעון סער, הפוליטיקאי האמיץ במדינה ברגע זה. אני לא אצביע עבורו, הוא ימני מדי בשבילי ומחובר מדי לחרדים, אבל אני מקווה שהליכודניקים הפטריוטים שאני מכיר, אלה שרצו איתו בשוחות הבחירות של סוף הסבנטיז ותחילת האייטיז יהיו שם בשבילו. צריך לקוות שאביגדור ליברמן יהיה חזק ככל האפשר. הצבעתי עבורו בפעם הקודמת. אני סומך עליו, ואני חושב שקואליציה בלי חרדים חיונית לחרדים ולמדינה. יאיר לפיד הוא פוליטיקאי שהגיע לפרקו. מפלגה מרשימה, קמפיין מדויק וחכם, קור רוח תחת לחץ וקבלת החלטות נכונה. כמיטב המסורת, לא אצביע עבורו מהסיבה הפשוטה: יש לו מספיק קולות ואני תמיד עם החלשים יותר.
לו הייתי חרדי, היה לי ברור מה אני מצביע: חיים אמסלם. האביב החרדי, התקווה השחורה־לבנה הגדולה, היהדות האורתודוקסית היפהפייה, המכילה, המתונה, המחבקת. יהדות של תורה ועבודה, של תרומה לחברה, של גיור אורתודוקסי שפוי. אחיי החרדים האהובים, כן, אתם שכותבים לי בהמוניכם, שמתקשרים אליי בלילות, שמאזינים לתוכניות הרדיו ושוזפים בהיחבא גם את הטור הזה: אתם יודעים שנדרש שינוי. לא באמונה, חלילה. בניהול החיים. בזכות לקיום בכבוד. בהשתלבות בחברה הישראלית מבלי לאבד גרם אחד של תורה ומצוות. אני מקווה שתרעד לכם היד אם אתם מתכננים להטיל לקלפי את הפתק של בצלאל סמוטריץ'. אני מקווה שתשקלו את האופציה האמיתית הזו של אמסלם. זה בנפשכם, זה בנפשנו, כי אנשים אחים אנו.