1
פחד, תקווה וייאוש וגורמים פסיכולוגיים נוספים הם אחד השחקנים הבולטים בשווקים הפיננסיים, במיוחד לטווח הקצר - מעבר לנתוני הבסיס של החברה, הכנסות, רווחים ושיעורי צמיחה. בדרך כלל פסימיות עמוקה היא תנאי המפתח לשוק שורי, בדיוק כמו שאופוריה חסרת גבולות ותפיסה שהעליות יימשכו לנצח נצחים, הם שני תנאי המפתח לשוק הדובי.
שימו לב מה קרה במשבר הפיננסי הגדול ב־2008 ופשיטות הרגל של חלק מהתאגידים הפיננסיים - השוק השורי של העשור האחרון (ויותר) צמח בדיוק מהנקודה שבה כל הכותרות השחורות עיטרו את כותרות העיתונים: סוף העולם הגיע, המערכת הפיננסית התפרקה, פשיטות רגל, מיתון עמוק שלא רואים את סופו וכדומה. המסקנה היא תמיד כזו: המשקיעים חייבים לקרוא עיתונים ולצרוך מידע כלכלי בגלל סיבה אחת פשוטה: לבדוק לאיזה כיוון צועד ההמון - ואז לפנות לכיוון השני.
במידה מסוימת, זה היה המצב במרץ אשתקד: מגפת הקורונה הכתה בכלכלה, והשווקים הגיבו בהתאם - ירידות חדות. אלו באות תמיד בעיתוי שאיש אינו צופה, מהסיבות שאיש אינו צופה ובמהירות שמוחקת בתוך ימים ספורים עליות של חודשים ארוכים. הפחד והייאוש הכו בשווקים אבל לזמן קצר יחסית - ואז קורה מה שקורה לאורך כל ההיסטוריה: כסף של ידיים חלשות גולש החוצה במהירות מהשווקים לעבר אפיקים שנחשבים סולידיים יותר, וברוב המקרים מתברר שההתנהגות העדרית הזו עלתה ביוקר לאלו שהעדיפו לברוח מחשש להמשך המפולת.
שימו לב לסכומים האדירים שגלשו החוצה: בחודש מרץ אשתקד נפדו 45 מיליארד שקל מקרנות הנאמנות, וחלק מיהרו לשנות גם את האפיקים בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות מאפיק מנייתי לאפיק יותר סולידי. בנק ישראל ניתח את הממצאים, בחוכמה שבדיעבד כמובן, והגיע למסקנות עגומות עבור אלו שדהרו החוצה מאפיקים מנייתיים לאפיקים יותר סולידיים.
"מעבר למסלולים סולידיים (הכוונה בעיקר למזומן או לפיקדונות בנקאיים הנושאים ריבית אפסית - א"צ) בעתות משבר אינו ייחודי למשבר הקורונה", נכתב בסקירה של בנק ישראל. "תופעה דומה נצפתה בחודשי המשבר הפיננסי של 2008 בקרנות הנאמנות, בקופות הגמל ובקרנות ההשתלמות, ואז המעבר היה נרחב יותר. החוסכים עלולים לשלם על כך מחיר כבד, שכן בספרות נמצא כי מעברים למסלולים סולידיים בעת משבר כרוכים לרוב בהפסדים פיננסיים. חוסך בקופת הגמל, בקופת הגמל להשקעה או בקרן השתלמות שהעביר את כספו בחודש מרץ 2020 ממסלול מנייתי לשקלי הפסיד בתוך חצי שנה תשואה של כ־19.5% בממוצע".
אף שבנק ישראל איננו מנהל השקעות ואיננו עוסק בייעוץ השקעות, המלצתו הייתה ברורה מאוד: "משיכה בתקופה של זעזוע בשווקים ככל הנראה כרוכה בהפסדים, ואינה מומלצת, אלא אם כן החוסך זקוק לכסף נזיל בתקופה הקרובה, ואין לו מקור אחר".
קצת היסטוריה: יום שני השחור בוול־סטריט, 19 באוקטובר 1987, הדאו ג'ונס נופל ביותר מ־22%, צניחה של משהו כמו 500 נקודות במדד כאשר היום המדד עומד על כ־33 אלף נקודות. זה אומר דבר פשוט: גם הנפילה הגדולה בהיסטוריה ביום אחד נראית עכשיו כשבירה קטנה יחסית על פני גרף העלייה ארוך הטווח של מדדי המניות.
כלומר, מי שנצמד למדד המניות לאורך ההיסטוריה הרוויח הון תועפות (בוודאי שיחסית גם לאפיקי השקעה אחרים כמו הנדל"ן), יהיו התנודות בדרך חריפות כלפי מטה אשר יהיו - על זה אין עוררין ויש אין ספור מחקרים על כך. כמובן, מי שמצטרף רגע לפני הנפילות או יוצא מפחד פן תחרפנה המפולות, בדרך כלל מפסיד תשואות משמעותיות.
ההנחה היא כמובן שמדובר על השקעות ארוכות טווח ולא משחקים יומיים או חודשיים במניות. מי שלא זקוק לכסף לטווח הקצר ומי שבונה על חיסכון ארוך קצר, בלי להתרגש ממשברים בדרך (שנראים מבהילים כשהם מתרחשים אבל מתבררים כמכה קלה בכנף לטווח ארוך), יכול להיות בטוח: שוקי המניות הן האפיק הכי רווחי בשבילו. היצמדו למניות - כמו סלי מניות מגוונים שיש בארץ ובעולם - ותרוויחו. אין צורך אפילו בבחירת מניות ספציפיות.
2
בשבוע הבא אמור לעלות אילן ישועה על דוכן העדים בתיק 4000 במשפט נתניהו. סביב ישועה יש הרבה מאוד תהיות כמו מדוע לא נחקר באזהרה (אם לא הוכרז רשמית כעד מדינה), על האפשרות שעמדותיו הפוליטיות חלחלו לתוך מערך הבחירות שלו של אנשי המערכת וגם לקו של האתר (השווה את נתניהו לשליט קוריאה הצפונית ואמר שהוא מחריב את המפעל הציוני), אבל מה שמסקרן אותי במיוחד הוא בכלל העניין הכלכלי סביב עסקת יד2 ובמיוחד העניין הרגולטורי - שלא לומר העקמומיות של הרגולציה הישראלית - שאני מתאר אותה פה בטורים שוב ושוב.
כזכור, הפרקליטות החליטה, בהחלטה מאוד שנויה במחלוקת, להכניס את עסקת יד2 לתוך כתב אישום בסעיף השוחד. תזכורת: אתר הלוחות האינטרנטי נמכר בידי וואלה (אז החברה־נכדה של בזק) לתאגיד הגרמני אקסל שפרינגר, ענק בינלאומי בתחום התקשורת והמו"לות, בעסקה בהיקף של 800 מיליון שקל.
אין בכלל ספק שזו הייתה עסקה מבורכת למשק הישראלי: תאגיד זר נכנס להשקעה, יש אקזיט, יש מסים. אז מה הבעיה? לטענת הפרקליטות, חתימת נתניהו על אישור העסקה באמצע מאי 2014 הייתה לאחר שנה וחצי שבו נתניהו ורעייתו העבירו דרישות סיקור רבות מוואלה ולאחר שבימים לפני החתימה על היתר העברת השליטה ביד2, עמד שאול אלוביץ' בקשר עם נתניהו כמו גם גורמים בסביבתו כדי "להאיץ את חתימת נתניהו על ההיתר הנדרש".
כמו כן, לטענת הפרקליטות, עמד אלוביץ' בקשר עם נתניהו ועם גורמים בסביבתו כדי להבטיח ולהאיץ את חתימתו של שר התקשורת דאז גלעד ארדן, שנדרשה אף היא לצורך אישור העסקה, שכן עיכוב במתן האישור הרגולטורי עלול היה להביא לכך שהרוכש הגרמני ייסוג מן העסקה.
עזבו לרגע את הדיון על סיקור אוהד, הטיית סיקור וכדומה והיצמדו לעניין הרגולטורי. למה צריך בכלל אישור של ראש ממשלה לעסקה בין שני גופים פרטיים, שאחד מהם הוא תאגיד זר והשני הוא חברה אינטרנטית? האם ראש ממשלה מאשר עסקאות אקזיט בתחום ההייטק? מובן שלא.
המשמעות היא מדהימה: עסקת יד2 לא הייתה אמורה להיות בכלל כפופה לאישור של הרגולציה כי אין בה סוגיות של רגולציה תקשורתית ואין בה שום היבטים ביטחוניים. הסיבה לכך שראש ממשלה ושר תקשורת נאלצו לחתום על עסקת יד2 היא רק בגלל העובדה שיד2 היא חברה נכדה של בזק, אחרת זה לא היה בכלל בא לפתחם ובוודאי שלא נכלל בכתב האישום.
מתברר שבהתאם לצו התקשורת (בזק ושידורים), מכירה של כל חברה המוחזקת בעקיפין בידי בזק נדרשה גם היא לאישור העברת אמצעי שליטה, בחתימת ראש הממשלה ושר התקשורת - גם אם החברה שבה מועברים אמצעי השליטה אינה מעורבת כלל בענף הטלקום.
מובן שמדובר בצו אנכרוניסטי, מיושן ולא נחוץ - הנה חזרנו לאותה רגולציה עקומה: שני גופים פרטיים, אחד זר, חותמים על עסקה מבורכת למשק הישראלי - ורק בגלל עניין טכני רגולטורי כל הסיפור מוצא את עצמו בכתב אישום.
נתניהו כמובן מכחיש בכלל שהיה מעורב באופן כלשהו בתהליך אישור העסקה והדבר הובא לחתימתו אחרי אישור כל הגורמים המקצועיים. יתרה מזו, מחומרי החקירה עולה כי דווקא גורמים בוואלה היו אלו שלחצו על אישור העסקה מחשש פן תבוטל בידי הגרמנים.
ל"גורמים" בוואלה יש שם בולט: אילן ישועה, מנכ"ל וואלה, ולישועה היה גם מניע טוב ללחוץ על אישור - הוא קיבל בונוס של 15 מיליון שקל על העסקה. ישועה אף הביע את מורת רוחו מעיכוב האישורים ובשיח בינו לבין אלוביץ' ובעדותו אמר את הדברים הבאים שנחשפים פה: "איני יכול להבין איך אישור שכל המשפטנים והמומחים אמרו כי הוא כלל לא נדרש ואשר הוגש מתוך זהירות ואשר ברור שאינו נוגע כלל לעסקה ולחברה מסוג זה נכנס לתהליכים ארוכים של 'בדיקות' ובירורים כביכול"; "... המצב ההפוך לא סביר בעיניי, שחברה שחותמת על כזו עסקה צריכה לקבל אישור ביורוקרטי טכני לא תלחץ יום יום על כך, כל מי שהיא יכולה, כדי לקבל את האישור או לפחות לבדוק את הסטטוס של הדברים...". (כלומר, ישועה מצדיק את הפניות לאישור העסקה, בין היתר שלו עצמו) "... אני שוחחתי גם עם גלעד ארדן וגם עם דנה נויפלד (היועצת המשפטית של משרד התקשורת - א"צ) ואמרו לי 'אין שום בעיה, זה יאושר', אמרו לי מההתחלה 'אין בעיה זה יאושר'".
3
אלוביץ' העיד בכלל שלא הייתה משמעות לסיים את העסקה במהירות וכי הלחץ לסיום העסקה בהקדם נבע מישועה ("אילן היה לחוץ על המועד. היה קונה נוסף בתור שהציע כמעט אותו כסף בשם אייפקס. היו עוד קונים") וכמובן שעניין הבונוס של ישועה היווה לכאורה מוטיבציה בשבילו לסגירת העסקה במהירות.
ישועה אף התלונן בפני אלוביץ' בהתכתבות איתו על עיכוב האישורים: "אני כל היום עושה קמפיין בשביל ההוא ובסוף זו התמורה"; "חסר לגדול שלא יספק את הסחורה אחרי כל מה שעשינו בשבילו" ("ההוא" וה"גדול" הוא נתניהו כמובן. לכאורה, בעיני רוחו של ישועה נתניהו היה "חייב" לו על הטיית הסיקור כביכול).
בעדותו־חקירתו במשטרה נשאל ישועה על התכתובות האלה - שימו לב לתשובותיו בחלקים מעדותו.
חוקר: "אתה כותב לשאול אלוביץ' 'אני כל היום עושה קמפיין בשביל ההוא ובסוף זו התמורה'. למה כוונתך?"
ישועה: "שכל היום, משך שנים, אנחנו עושים סיקור מוטה לטובת ראש הממשלה, ובסוף כשצריך לחתום על משהו שהיו חותמים לכל אחד וזה משהו טכני, אז אנחנו לא מקבלים את החתימה".
חוקר: "שאול עונה לך 'זה לא קשור אליו, הוא כבר חתם'. למה הכוונה?"
ישועה: "שביבי חותם".
חוקר: "אתה מקשר בין האי חתימה של ארדן לקמפיין לביבי. תגובתך?"
ישועה: "לא זו הכוונה, אני חושב שזה קישור לביבי. אני חשבתי שבגלל היחסים העכורים בין שאול אלוביץ' לארדן הוא יעשה דווקא. חשבתי שהעסקה הזאת צריכה להיות מאושרת גם על ידי ראש הממשלה וגם על ידי שר התקשורת תוך ימים במה שהוא הליך פרוצדורלי ותו לו. חששתי שכל מערכות היחסים האלה יטרפדו את זה".
חוקר: "מה הקשר לסיקור החיובי של ראש הממשלה?"
ישועה: "חשבתי באותו שלב שגם ביבי לא חתם. אני לא זכרתי עד החקירות כל הקטע של האישור של ביבי. היה לי בראש שרק שר התקשורת צריך לחתום מכיוון שמולו היה קושי".
חוקר: "מה התמורה ובתמורה למה היא באה?" (הכוונה לאמירתו של ישועה ו'בסוף זו התמורה' - א"צ).
ישועה: "אני ציני. זו אמירה צינית שלי שאומרת בתרגום חופשי המכתב הזה היה צריך להיחתם באופן רגיל תוך יום יומיים ודווקא ראש הממשלה שאנחנו נותנים לו סיקור מוטה מעכב אותו ופועל בצורה שהיא אינה סבירה".
חוקר: "ב־8.5.2014 ישנה תכתובת בינך לבין שאול אלוביץ' שבמהלכה אתה ושאול דנים בכך שיש בעיה עם דנה (דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת - א"צ), שככל הנראה מעכבת את העניינים. שאול אף מתבטא 'דנה תקלה' ומוסיף כי השר טוען שזקוק לאישור של דנה. בהמשך אתה כותב 'חסר לגדול שלא יספק את הסחורה אחרי כל מה שעשינו בשבילו'. ושאול משיב לך 'הוא חותם בשנייה'. תסביר מה הכוונה בדבריך 'אחרי כל מה שעשיתם' בשבילו".
ישועה: "סיקור".
חוקר: "אתה שוב מקשר בין האישור לבין הסיקור. זה היה הלך הרוח?"
ישועה: "לא".
חוקר: "אז למה?"
ישועה: "אני חושב שהמכתב שלי לארדן הוא מבטא את הלך הרוח. הלך הרוח אומר ככה - זו עסקה שהייתה צריכה להיות מאושרת תוך יום. לכולם ברור שהאישור הוא טכני ופרוצדורלי והרבה חשבו שגם זו עסקה שיש לה פטור כי היא לא נוגעת לחברה שיש לה קשר לתשתיות בזק שבגינן נקבע הצורך באישור. הלך הרוח היה שבמצב רגיל, זה בטח היה מאושר תוך יום, ופה כל העיכובים הם עיכובים שנגרמו בגלל מערכת היחסים בין שאול לבין ארדן, ואמירה שלי פה ספציפית בלהט הרגע אומרת שמשהו שצריך להיות מאושר באופן רגיל אז דווקא מישהו שקיבל סיקור מוטה, משך שנים פועל בניגוד למה שצריך להיות במצב הרגיל".
4
העדויות הללו של ישועה רק ממחישות שני דברים מדהימים: הראשון, שהאישור של נתניהו וארדן היה טכני בעיקרו ובזק ויועציה המשפטים חשבו שאין בכלל צורך באישור כזה והוא הוגש רק למען הזהירות; השני - שישועה עצמו חשב שאין פה בכלל עסקת שוחד.
הוא אמר בעצם - אני לתפיסתי פעלתי להטות סיקור לטובתו (עניין שכאמור מוכחש על ידי נתניהו) אבל הוא גומל לנו רעה תחת טובה. לא רק שהוא לא מאשר לנו צ'יק צ'ק את עסקת יד2 הוא אפילו מעכב אותה לכאורה. כלומר, ישועה נותן משמעות הפוכה לגמרי למה שהחוקרים והפרקליטות כיוונו.
בסופו של דבר זה מאוד פשוט: מנכ"ל וואלה לחוץ (לכאורה) על הבונוס השמן שלו, 15 מיליון שקל; אישור טכני שלא היה צריך לבוא לעולם; עסקה שלא הייתה צריכה לעבור את ראש הממשלה ואת שר התקשורת - והנה נפלאותיה, או שמא, מעלליה של הרגולציה הישראלית - לתפארת מדינת ישראל.