משבוע לשבוע הופכת המערכה שמתנהלת בין ישראל לבין איראן ממלחמה חשאית, עקיפה וקרה למערכה ישירה, גלויה וחמה יותר ויותר. במשך שנים היה מקובל בישראל להניח שאיראן תעדיף תמיד לפעול מטריטוריות אחרות, כמו סוריה, עיראק או תימן, אבל אירועי החודשים האחרונים מציפים את השאלה האם איראן כבר בשלה להעז ולפעול נגד ישראל ישירות משטחה.
כבר לפני יותר משלושה עשורים התבססה במודיעין הישראלי פרדיגמה שלפיה מלחמת איראן־עיראק הארוכה (1980–1988) חרטה לנצח טראומה בתודעה האיראנית ורצון להימנע מעימותים ישירים. הטילים העיראקיים שנחתו מדי יום על טהרן והבריחו מיליוני איראנים אל ערי השדה, השאירו צלקת עמוקה בזיכרון הלאומי וגרמו לאיראנים לאמץ תפיסת ביטחון שנשענת על מלחמה באמצעות שלוחים, כדי שלא לחשוף שוב את הערים המרכזיות שלהם לפעולות תגמול של אויב.
מאז טוותה איראן בשקדנות רשת של מיליציות וארגונים על פני כל האזור, מחיזבאללה בלבנון, דרך המיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה ועד החות'ים בתימן, שישמשו כזרוע הארוכה שלה לפעולה נגד ישראל, ארה"ב או כל אויב אחר. עלי חמנאי, מי ששימש נשיא איראן בשנות המלחמה מול עיראק, הקפיד לשמור בשנות שלטונו הארוכות כמנהיג העליון על מדיניות זהירה של הפעלת כוח, השואפת להימנע מעימות ישיר עם מדינה אחרת.
אבל משהו השתנה בשנתיים האחרונות: מתקפת המל"טים על מתקני הנפט של עראמקו בסעודיה (ספטמבר 2019), מתקפת הטילים על הבסיס האמריקאי בעין אל־אסד (ינואר 2020) וירי הטילים על ספינה בבעלות ישראלית חלקית (מרץ 2021) – שוגרו כולן מהטריטוריה האיראנית. בסגנון הניהול העמום של חמנאי קשה לשים את האצבע על פקודה ברורה שניתנה לשינוי המדיניות, אבל ניכר כי אנשי משמרות המהפכה מפרשים בשנים האחרונות את דבריו כשינוי ברוח המפקד.
בצה"ל סיכמו לאחרונה את פעילות המב"מ (המערכה שבין המלחמות) מול איראן בהרבה נחת. אל מול יותר ממאה פעולות ישראליות מוצלחות בשנתיים האחרונות – התקשו האיראנים לממש תגובות והצליחו חלקית רק במקרים ספורים: פגיעה בשתי ספינות בבעלות ישראלית ומתקפות סייבר לא מתוחכמות וחסרות משמעות על תשתיות ואתרים ישראליים.
למרות רצף ההצלחות בפעולות הישראליות; מהאוויר, בים ובפעולות חשאיות ביבשה – ההישג המערכתי של המב"מ מוגבל. היא אכן הצליחה להרחיק את האיראנים מהגבול בגולן ודחקה אותם מזרחה, ומנעה לא מעט העברות אמצעי לחימה לסוריה וללבנון. על פי הדיווחים, היא פגעה גם במימון שמעבירה איראן לחיזבאללה באמצעות מכליות נפט. אבל ברור שהמב"מ לבדה לא תוכל להוציא את האיראנים מסוריה – את זה אפשר יהיה להשיג רק במהלך מדיני של הסכמה אמריקאית־רוסית.
המב"מ גם לא עוצרת את פרויקט הדיוק של חיזבאללה – המאמץ לפתח יכולת הרכבה וייצור של טילים מדויקים על אדמת לבנון. פורסם כי בפעולה האחרונה שיוחסה לישראל בחודש שעבר נגד האונייה האיראנית שאהר א־קורד בים התיכון, נפגע מערבל דלק מוצק לטילים, דומה למערבל שנפגע מרחפני נפץ בביירות לפני כשנתיים. פעולות כאלה יכולות לעכב את פרויקט הדיוק, אבל הן לא עוצרות אותו.
על כף ההישגים מונים בצה"ל גם את שיפור ההרתעה. איומים ברורים שהועברו לחות'ים בתימן מנעו עד עכשיו הפעלה של המל"טים ושל טילי השיוט שהוצבו שם נגד ישראל. גם נסראללה אפסן לפי שעה את תוכניותיו לנקום את מותו של לבנוני בסוריה בקיץ האחרון. אבל ההצלחות הישראליות לא שחקו את הנחישות האיראנית להגיב על רצף הפעולות שהם מייחסים לישראל, ובראשן חיסול ראש תוכנית הגרעין מוחסן פח'ריזאדה.
לא מן הנמנע שאיראן שואפת לשגר מול ישראל מתקפה דומה לזו שפגעה במתקני הנפט הסעודיים – מטח של מטוסים לא מאוישים וטילי שיוט שבמכה אחת שיתק מחצית מתפוקת הנפט של הענקית עראמקו (חברת הנפט הלאומית הסעודית שעולה בערכה על גוגל ועל פייסבוק). הם מנסים ללא הרף לצבור יכולות כאלה בסוריה, בעיראק וגם בתימן, אבל מתקשים לממש אותן. הרמטכ"ל אביב כוכבי הציב את סיכול היכולות האלה, של טילי שיוט ומל"טים, בראש סדר העדיפויות של צה"ל.
בישראל צריכים להניח שהכישלון של איראן להוציא מתקפה כזאת מאחת מהטריטוריות השכנות לנו עשוי לדחוף אותם לפעול ישירות משטחם. התיאום ההדוק עם הכוחות האמריקאיים בעיראק ובמפרץ, נוסף על השותפויות החדשות של ישראל בעולם הערבי, יוכל לסייע בסיכול מתקפה כזאת. אבל התרחיש של חילופי מהלומות ישירות בין ישראל לבין איראן, שבעבר נראה כמעט דמיוני, הופך לאחרונה לתרחיש שסיכוייו להתממש הולכים וגדלים.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13