המסר של ימי השואה, הזיכרון והעצמאות היה הקוקטייל המוכר של התקרבנות ותוקפנות. המצגת השבועית כללה, בצד הטקסים והמטסים, פרסומים זרים על תקיפות של מתקן אמל"ח בדמשק, ספינת ביון איראנית במפרץ הפרסי וסרכזות בנתנז. אין שום סיכוי שאזרחי ישראל יקבלו תשובה אמיתית לשאלה מה פתאום אנחנו נלחמים שם. אזרחי ישראל, מאז מלחמת ששת הימים, לא קיבלו תשובה אמיתית לשאלה מדוע פורצות מלחמות. למעט "הם" אנטישמים, ו"הם" התחילו, ו"הם" רוצים להרוג את כולנו.
"הם" אלה המצרים, הסורים, הפלסטינים, האיראנים, חיזבאללה וכו'; דמון תורן שאחראי לפריצת מלחמה או מבצע בחסות הריטואל הקבוע: לשתוק כשיורים ולבכות כשקוברים. היום מדובר במניפולציה ביטחונית של אדם אחד ששעבד את האינטרס הלאומי לצרכיו האישיים. ב"וול סטריט ז'ורנל" כתבו כי "ישראל פתחה במערכה ימית נגד איראן". מדובר בעקיצות של יתוש. מתקן פה, ספינה שם, שום אפקט מניעה אסטרטגי. אפילו אהוד יערי מסביר שהפגיעה בסרכזות לא תחסל את פרויקט הגרעין. מדינה שמחפשת יציבות לא מנהלת מלחמת עקיצות, ומטווחי נדל"ן, אמל"ח ובבל"ת לא נועדו "לנצח", אלא אם כן מישהו שם סבור שכותרות על "תקיפה" הן הוכחה לעוצמת זרוענו הארוכה ובינתנו הקצרה.
לפני כחודש פורסם שישראל תקפה 12 ספינות איראניות. הפרסום היה חלק ממדיניות נתניהו־כהן, שגורסת כי טוב שכולם יידעו עד כמה אנחנו מוכנים להרחיק לכת כמו בקרקס התיאטרלי סביב ארכיון הגרעין. בימים האלה מתחוללת מהומה זעירה שעוסקת בזהותו של האיש שהדליף לעיתונאי טיפ על מיקוש ספינת הביון לפני הביצוע. לאחר שהמבצע נדחה, התבקש העיתונאי לעכב את הדיווח.
על פי קריטריונים של ביטחון שדה ופוטנציאל הפגיעה בלוחמים, מדובר בלא פחות מבגידה. התכלית האמיתית של הפרסום נועדה לקדם את מדיניות ההתגרות המטופשת, לקדם את תדמיתם של המדליפים ולהגדיל את הסיכוי לפעולת תגמול איראנית, ומה אתם יודעים? בלגן ביטחוני עשוי לדחוף את הסרבן נפתלי בנט לממשלה ולסגור לבנימין נתניהו את פינת המשפט בואכה אגף 10 במעשיהו. קונספירטיבי מדי? לא עבור מי שהייאוש והפאניקה מטריפים אותו.
על הורדת פקודת הביצוע לאותן תקיפות אחראים לכאורה ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט. הקבינט לא התכנס בחודשים האחרונים, ואם היה מתכנס יתכן שהיו עולות הנחיות לביצוע פעולות מנע נגד איראן. האינטרס של נתניהו ברור: אני מפציץ משמע אני קיים. למה? "אמרתי לג'ו ביידן שראש הממשלה של היהודים נבחר למנוע את השמדתנו ואעשה הכל למנוע את השמדתנו. כל דבר!". אני מניח שביידן תהה "מה הטיפוס הזה מוכר לי את השמדת ישראל שחזקה פי מאה מכל אויביה גם יחד", ובינתיים האמריקאים מאותתים ("וול סטריט ז'ורנל") שהם לא משתגעים על מדיניות העקיצות של נתניהו.
על השאלות על הפגיעה בספינת הביון הגיב שר הביטחון בני גנץ בניסוח גנרלי גנרי: "ישראל פועלת כדי לסכל תנועות חשודות של איראן בים ולשבש העברות אמל"ח מאיראן". אמר, ודרש אחרי שיחתו עם הרמטכ"ל האמריקאי כינוס מיידי של הקבינט. לשאר חיילי הצעצוע של נתניהו בקבינט הייתי מעניק אפס הבנה בהשלכות הרוחביות של החלטותיהם.
המשוגע האזורי
אני מניח שהרמטכ"ל אביב כוכבי, שנוכח בדיונים האלה, מאמץ את הערכת אמ"ן שמגבה בעקביות את החזרה להסכם הגרעין. אלא שלכוכבי יש צבא להפעיל במקרה שהמצב יידרדר, ואין כמו אימון על רטוב כדי לשמור על רמת כוננות, כשירות ומתח. אני מניח שכוכבי מודע להערכות המצב של המשנה לראש המוסד לשעבר א"ל ורח"ט מחקר (במיל') דרור שלום, שהבהירו פומבית כי המוטיבציה והפעילות האיראנית לא רק שלא נפגעו - אלא שאיראן דווקא מגבירה אחיזתה בעיראק, בלבנון, בסוריה ובתימן. כמו דעתו של אלוף פיקוד איראן הנוכחי, טל קולמן, על מדיניות נתניהו: "אם היינו היום תחת ההסכם, הסוגיה האיראנית כלל לא הייתה על סדר היום".
גם אם זו דעת המטכ"ל של היום, עדיין תאבון האקשן של החיילים וההתמכרות למבצעים עשויים להתגלגל למה שבצה"ל מכנים "מיסקלקולציה", שהוא מונח מכובס לפזיזות הדק שיצאה משליטה ועלולה להתגלגל לסבב דמים. מיותר. אף אחד לא ירוויח ממהומה צבאית פרט לנתניהו, ואולי, כאמור, יחלץ את בנט מהתלבטויות מייסרות. הבעיה האמיתית שלנו היא שהאינטרס העולמי, של כו---לם, רעים ורעים פחות, הוא שקט תעשייתי, ומדינת ישראל היא כיום ספינת המכולות שחסמה את התעלה. בכוונה.
בכלל, ישראל של נתניהו הוכיחה ברמה הטיפולית שהיא אינה כשירה לנהל את ענייניה באזור, וההתעלמות ממנה היא לטובת ההסדר העתידי. תחילה ניסה נתניהו לשגר את ראש המוסד יוסי כהן לארה"ב מיד אחרי בחירת ביידן. וושינגטון לא חיכתה לו. כהן גישש פעם נוספת, וושינגטון עדיין מסרבת לקבל את שליחו של נתניהו. במאמץ לייצר סוג של "טיפול" בבעיית הגרעין האמריקאי־איראני, הודיעו מלשכת נתניהו כי משלחת בהרכב של כהן, כוכבי וראש אמ"ן תמיר הימן תצא בקרוב לארה"ב. המוסד, גם לדעת הממסד הדמוקרטי בוושינגטון, הפך לעסק משפחתי בשירות הוד מלכותם, ולא מכשיר לעיצוב מדיניות משותפת. צה"ל, מבחינת הממסד האמריקאי, הוא שותף אסטרטגי.
נתניהו ("ההסכם עם איראן לא יחייב אותנו כהוא זה") עצמו מודר בצדק מהמגעים ומהשיחות על הסכם הגרעין המתגבש בווינה; והוא משחק אותה משוגע העיירה עם גפרור דולק ליד נתיב השיט של הנפט העולמי, וצועק "אם אני לא מוזמן לדיונים, אני שורף את הים". מכאן ועד תמונת מכלית בוערת ונתיבי שיט חסומים ומשבר עולמי כלכלי - הדרך ממש קצרה.
חרף האיומים, אף אדם סביר לא יתיר לנתניהו להיכנס לחדר שבו מתנהל דיון רציני. כולם יודעים שהאיש יגיע עם מצגת מודיעין מבושל וידבר לתקשורת ולציבור כדי לטרפד כל הסדר. או בגרסתו של א"ל, שהיה המשנה של יוסי כהן, "ישראל שגתה שגיאה חריפה כשהחליטה לפעול כדי למוטט את ההסכם" ("ידיעות אחרונות"). ביקורו של מזכיר ההגנה האמריקאי השבוע בישראל לא נועד לתאם פעילות נגד איראן (נא להתעלם מהודעות רשמיות), אלא לבלום את הפעילות. ועדיין, במהלך המו"מ יש לאמריקאים אינטרס להשאיר את ישראל כאופציית המשוגע האזורי כדי לזרז את האיראנים.
אפרופו תקיפת ספינת הביון, מסביר עמוס ידלין שמדובר ב"אינטרסים החופפים לאלו של הסעודים, שנלחמים (בין השאר) בחות'ים, וישראל מזהה שיש לה יכולת לעזור לבעלות הברית החדשות שלה". העובדות: בתימן מתנהלת מלחמה מתועבת שגובה מאות אלפי קורבנות בהפצצות, במצור, ברעב ובמחלות. "עזרה" במלחמה הזו היא פשע מלחמה אישי ומדינתי. להתראות בהאג.
