הימים הם ימים מתוחים, וסוגיות אסטרטגיות גדולות עומדות על הפרק, בעיקר בכל הקשור לאיראן. השבוע האחרון גם המחיש את מה שכתבנו בטור זה לאחרונה, כי במציאות הפוליטית הנוכחית, היחסים העכורים בתוך הממשלה הפריטטית הלא מתפקדת עלולים לגלוש לסוגיות ביטחוניות ולהשפיע גם על הדרגים המקצועיים במערכת הביטחון.
השבועות האחרונים עמדו בסימן ויכוח נוקב בדבר ההדלפות ופריצת רף העמימות באמצעות ציטוטים של גורמים ישראליים בתקשורת הזרה או המקומית, כפי שהיה השבוע בפעולה המיוחסת למוסד בכור האיראני בנתנז. המשמעות של אותן הדלפות עלומות היא שישראל לוקחת לכאורה אחריות על פעולות ומבצעים שבעבר הלא רחוק הייתה שומרת בהם על דממת אלחוט.
למען הסר ספק, עקרון העמימות לא נועד למנוע מהצד השני להבין מי פעל נגדו. לאחר שמתרחשת פעולה בלב ים, בסוריה, או על אדמת איראן, הנחת המוצא היא שהאיראנים מבינים היטב מי עומד מאחורי הפעולה. בתפיסת המערכה שבין המלחמות, הפעולות השונות הננקטות בידי ישראל אינן אמורות לגלוש להסלמה ולמלחמה, ועקרון העמימות הוא חלק מהתפיסה הזו. המוטו הוא הכה היכן שצריך, שמור על שתיקה ואל תייצר אסקלציות בהתהדרות מיותרת, שדוחקת את האויב לפינה ומגבירה לכאורה את המוטיבציה שלו להגיב.
בנימין נתניהו על איראן במהלך אירוע הרמת כוסית. צילום: רועי אברהם/ לע"מ
יש הטוענים כי לנוכח העובדה שהעימות בין ישראל לאיראן כבר הפך כמעט לישיר, ניתן לבחון מחדש את מדיניות העמימות כחלק מתפיסת ההרתעה מול איראן. לעומת הטענה הזו, בצה"ל סבורים כי למדיניות העמימות תפקיד חשוב גם בימים אלו, ובצמרת הצבא מאוד לא אהבו את הסכר שנפרץ כאן בשבועות האחרונים.
צה"ל, כדרג מקצועי, מחויב להחלטות הממשלה, שבסמכותה לקבוע כי כחלק מהאסטרטגיה היא משנה את המדיניות גם בנושא העמימות. אבל הדגש כאן הוא על החלטת הממשלה. זו אינה החלטה של איש אחד, גם לא של ראש הממשלה או של המוסד, הנמצא תחת אחריות משרד ראש הממשלה.
שינוי מדיניות מהסוג הזה צריך להיעשות לאחר הערכת מצב, התכנסות קבינט והחלטה מוסכמת של שרי הממשלה שהוסמכו לכך. כל אלה לא התקיימו בתקופה האחרונה, ומכאן הטענה הנשמעת מצד גורמי ביטחון בכירים, הטוענים כי "לדברים היוצאים החוצה אין כל הצדקה מבצעית, הם פורצים את מעטה העמימות, מציבים את איראן בפינה ומקרבים אותנו להסלמה". אם ננסח מחדש את הביקורת המנומסת של מערכת הביטחון, אזי סוגיה מקצועית הופכת לוויכוח פוליטי, לרבות הטענות לשיקולים זרים מצד ראש הממשלה בעניין זה.
הביקורת בעניין זה אינה עומדת בסתירה לכך שהפעולה בנתנז, שעל פי פרסומים מיוחסת לישראל, מסתמנת כהצלחה מבצעית משמעותית. היכולת לחדור ולפגוע בצורה מדויקת בלב לבו של פרויקט הגרעין האיראני היא יכולת שיש למתי מעט ממדינות העולם. מעבר לפגיעה במתקן, שהיקפה אינו ידוע בשלב זה, מדובר בפגיעה תודעתית קשה עבור האיראנים, שקיבלו אישוש נוסף לכך שבכוונת ישראל להמשיך לפעול נגד תוכנית הגרעין.
ניהול סיכונים מושכל
בחודשים האחרונים נראה כי ישראל מגבירה את הלחץ הצבאי על איראן – בים, על אדמת איראן ובסוריה. בניגוד לסוגיית היציאה מהעמימות, שלה מתנגדים בצבא וגורמים נוספים במפה הפוליטית, הפעילות עצמה מתנהלת בתיאום מלא בין הדרגים המדיניים לדרגים המקצועיים, ובתיאום מלא בין ראש הממשלה ושר הביטחון. בעניין הזה אין לקבל את הטענה כי שיקולים זרים מתערבבים בתוך שיקולים מבצעיים, הואיל והדיאלוגים שמתקיימים בין הדרגים השונים הם רציניים ועמוקים ומתנהלים בהליך סדור של קבלת החלטות.
במערכת הביטחון מניחים כי קיימת אפשרות סבירה לניסיונות תגובה איראניים, שיהיו משמעותיים יותר מניסיונות קודמים שסוכלו פעמים רבות על ידי ישראל. ועדיין, גם אם פעולה כזו תצא אל הפועל ותוביל לפגיעה נקודתית בישראל, זהו חלק סביר מניהול סיכונים מושכל, והמרחק ממלחמה ומהסלמה כוללת, סבורים במערכת הביטחון, עדיין גדול מאוד.
לישראל נזקפים בשנים האחרונות הישגים מבצעיים משמעותיים נגד תוכנית הגרעין האיראנית ובמערכה נגד איראן וחיזבאללה במזרח התיכון. גם את זה כדאי לזכור. אין זה מובן מאליו שאל מול מאות פעולות המיוחסות לישראל, האיראנים או חיזבאללה טרם הצליחו לנפק ולו תגובה משמעותית אחת. עם זאת, במערכה מהסוג הזה אין תעודות ביטוח ואין מקום לזלזל באויב, ועלולים להיות גם מחירים שייגבו בצד הישראלי. אך גם אם לצד השני עלולות להיות הצלחות, לא יהיה בכך כדי להעיב על ההישגים הרבים שיש לישראל במערכה מול איראן.
כפי שכבר נכתב כאן בעבר, לצד הביקורת יש לזקוף לזכותו של נתניהו כי הפעלת הכוח הצבאי בשנים האחרונות נעשית בשיקול דעת, תוך הקפדה על תהליכים סדורים בקבלת ההחלטות אל מול הדרגים המקצועיים, וגם בעבודה מול שר הביטחון בני גנץ במציאות פוליטית סבוכה, שבה ייתכן שממשלת המעבר תידרש לתפקד עד לחודש ספטמבר.
איזונים ובלמים
בשבוע שבו ציינה המדינה את יום עצמאותה, מומלץ לכולנו להסתכל גם על חצי הכוס המלאה. השנה האחרונה הייתה מוצלחת לישראל מהבחינה הביטחונית: מיעוט נפגעים, פעולות מוצלחות רבות בגזרות השונות וירידה בהיקפי הטרור גם ביהודה ושומרון ורצועת עזה.
הפעלת כוח לבדה לא תפתור אומנם לישראל בעיות אסטרטגיות סבוכות כמו המשך התקדמותה של איראן בתוכנית הגרעין והמשך התבססותה בסוריה, אבל מנגד מי שסבור שהשנים האחרונות מבטאות שחיקה במעמדה ובהרתעתה של ישראל באזור, טועה לדעתי בהערכה זו. נראה כי היריבים, מחיזבאללה בלבנון ועד חמאס בעזה, מבינים היטב גם את מחירי ההסלמה והעימות עם ישראל. עם זאת, יש לסייג ולהבהיר שדברים במזרח התיכון יכולים להשתנות במהירות ולא מעט אתגרים מבצעיים צפויים לישראל בגזרות אלה כבר בחודשים הקרובים.
במצב אסטרטגי מורכב, אין לישראל הלוקסוס שהמשבר הפוליטי החמור בתולדותיה ישפיע על תפקוד מערכת הביטחון. עם זאת, בנוגע לחשש כי חוסר היציבות הפוליטית עלול לפתח תיאבון להרפתקאות צבאיות, נזכיר כי ההחלטות בנושאי ביטחון מתקבלות בעבודת מטה סדורה מאוד. לכן אין צורך בשלב זה למהר ולשרטט תרחישים קיצוניים שבהם לכאורה ראש הממשלה יהיה מוכן לצאת למלחמה לטובת שמירה על אינטרסים פוליטיים. לא פעם בעבר, כשנרשמו חריגות מהפרוטוקול המחייב אישור ממשלה, ידעו בצה"ל ובמערכת הביטחון לעמוד על קיום החוק ולסמן בצורה ברורה שלא איש אחד בלבד, גם אם הוא ראש הממשלה, יכול להכריע בלעדית בנושאי הביטחון.
[email protected]