ייתכן שמה שראינו אתמול בכנסת הוא המחשת האזהרות של הליכוד לבוחרי הימין הציוניים, אזהרות שנשמעו בכל מערכת הבחירות האחרונה: הצבעה למפלגות שמציגות את עצמן כימין ציוני נלהב תביא להפסד השלטון של המחנה האידיאולוגי הזה והעברת הכוח והשלטון למפלגות שמה שמוביל אותן אלה תפיסות שמאל ציוני, עם דגש חזק על שמאל לא ציוני פעיל בתוך הממשלה שתקום.
זה היה תרגיל פוליטי קשוח. לכאורה מנסור עבאס מרע"ם קבע. לא מדובר עוד רק בהשתלבות, רצויה בעיניי, של מפלגה ערבית בחיי ישראל.
מדובר בכך שהמפלגה הערבית היא הקובעת. זה נכון כמובן לגבי כל מפלגה שהופכת ללשון מאזניים. עם זאת, רע"ם היא מפלגת לשון מאזניים קובעת כל כך, רק מפני שהמפלגות הציוניות מימין ומשמאל ומהמרכז לא מסוגלות לשבת האחת עם השנייה. שני מנדטים היו חסרים לליכוד.
על כך התריע נתניהו כל הבחירות. עכשיו רואים מה עושה חוסר של שני מנדטים. גם כל התמימים שהצביעו עבור סער, תוך מחשבה שהם מבטאים בכך את תפיסת העולם הציונית אקטיביסטית שלהם, מבינים עכשיו שהקולות שלהם לא נותנים כוח לימין אלא לחיסולו.
מאוחר בשבילם להצטער, כמו שתמיד מאוחר להתחרט. המצב כרגע הוא שיש סיכוי שישראל, שבה יש לפחות 65 מנדטים לימין אפילו בלי ליברמן, תקבל ממשלת שמאל.
אני תמה גם מול החידה הגדולה: איך זה שחברי כנסת ממחנה השנאה לביבי לא מתגברים על רגשותיהם מול ההיגיון? איך הם לא רואים את רמת ההישגים של נתניהו, בהם הישג כמו החיסונים, הישג שניתן להשוות לקבוצת ביקורת ששמה העולם כולו? ושכחנו כבר הישגים כגון היחסים עם הודו או עצירה מוחלטת של ההסתננות מאפריקה דרך סיני.
קיוויתי שאחרי הבחירות רוויות השנאה טובת המדינה תעמוד מול עיני המנהיגים שנבחרו. כל הכבוד לשמאל על ההישג הפוליטי הרגעי בהצבעה אתמול בכנסת. אולי באמת טוב שהמפתח יהיה מקום אחד בוועדה על כל חמישה ח"כים, אבל בתנאי שיחס הכוחות הזה יהיה לטובת אזרחי ישראל ולא לצורך קרבות אגו.
לי ברור שממשלה רצויה היא איחוד כל הכוחות הציוניים, שהם הרוב בכנסת, לממשלה אחת. מיאיר לפיד ועד ש"ס, כולל העבודה, בראשות הליכוד ונתניהו שהם המפלגה הגדולה. מה ההבדל האידיאולוגי בין כולם, פרט לחלוקות סוציו־אקונומיות מבישות? חלום כזה לא יתגשם בסערות האגו שמובילות את הכנסת. נראה עוד תרגיל ועוד תרגיל. מחנה אחד יגבר, כולנו נפסיד.