ישראל מלאה באנשים שמצהירים שהם אוהבים את המדינה, אבל לא סובלים ישראלים

ל"ג בעומר

איך יכול להיות שלא ראינו בל"ג בעומר תוכנית מאחדת בשיתוף כל ערוצי הטלוויזיה, שבה גידי ואהרוני ואיתם כל שופטי “מאסטר שף" ו"משחקי השף" מטיילים בין המדורות, וכולם ביחד טועמים ושופטים את הקרטושקעס? זה לא חג בלי ברכת השפים הראשיים.

גדולים

לאחרונה, לרגל יום העצמאות, התפרסם מספר התושבים בישראל כיום: 9,374,000. זו מהפכה שלא מספיק מבינים. זה איננו סתם נתון של מספר התושבים. זו הודעה על מציאות אחרת. שינוי גמור ממצב שבו במלחמת ששת הימים, למשל, היו בישראל רק 2,745,000 תושבים. השנה הייתה, כידוע, 1967. היינו מדינונת.

ישראל במספר תושבים כמו היום זו ישראל שונה לחלוטין. כדאי לנו להתחיל להתרגל למחשבה הזו. כאדם צעיר חייתי בהרגשה שאנחנו מדינה כה קטנה, עד שלא בדיוק בטוח שאנחנו מדינה. הכסף שלנו, לירה, ואחר כך שקל, בהחלט לא היה בדיוק כסף. אף אחד בעולם לא היה מקבל ממך את הכסף שלך כאילו שהוא דולר אמיתי. קראו לישראל אז מדינה מתפתחת, ולכסף שלה קראו, ואנחנו עצמנו קראנו, בקושי “פתק". התהלכנו בעולם על קצות הבהונות, לא בטוחים שמישהו יודע מה זה בכלל ישראלי. התיאור הטוב ביותר של ישראל אז היה קריקטורה של דוש: ילד קטן, בגיל 5 בערך, ששמו "שרוליק". בשנת 1956, כאשר הוא צייר את "שרוליק" לראשונה, היינו 1,872,000 בלבד. כלום (אני מתגעגע לשיחות עם דוש, לחוכמה שלו. הייתי מת להראות לו את הקטע הזה, ואת מספרה של האוכלוסייה של היום).

כנראה התפתחנו ותפחנו לא רע. כבר אי אפשר לעשות עלינו פווו, וגמרנו. 9 מיליון, בקרוב 10 מיליון, זו כבר אומה. ישראלי כבר איננו יצור לא מוכר בין שלל יצורי העולם. רק לשם השוואה: בניו זילנד חיים פחות מ־5 מיליון תושבים. באוסטריה - בערך כמונו. מדינות נוספות שדומות לנו בגודל האוכלוסייה הן שוודיה והונגריה, עם שטח גדול יותר, אבל בסדר, דיבורים על שטח, ואפילו קצת, בהקשר לישראל, הם מילים מסוכנות. נסכים לומר לצורך קטע זה שלבלגיה שטח די דומה לשלנו, גדול בשליש בערך, ומספר אוכלוסין גדול במעט, אבל לא הרבה. בכל מקרה, בלגיה, שוודיה או הונגריה לא נחשבות למדינה בספק, עם קומץ אנשים משוגעים שהגיעו להפריח איזה מדבר בקצה העולם.

בית ספר למנהיגות

שלום לפוליטיקאי. לאור תוצאות הבחירות ייתכן שתהיה בקרוב מנהיג המדינה. אין להשאיר הכל לרגע האחרון, ואין לומר “כשנגיע לשם נחשוב מה לעשות". אנחנו, צוות בית הספר למנהיגות, פותחים קורס מזורז לראשי ממשלה לעתיד.

שיעור ראשון: איך להאשים את נתניהו, אם המצב הכלכלי יידרדר. ראשית, אין טעם לקפוץ בשבוע הראשון ולומר שנתניהו אשם. הוא השאיר מדינה במצב כלכלי טוב, וייתכן שהשקל ימשיך להיות יציב, ודירוג האשראי ימשיך להיות גבוה. במצב כזה נדריך את החניכים בקורס “ראש ממשלה בהפתעה" שלנו, איך לנאום נאומי ניצחון ותיאור ההצלחה הכלכלית כתוצאה של הנהגתם וחזונם. אבל אם המצב יידרדר, נכין את ראשי הממשלה לעתיד, חניכינו, להטלת האשמה על נתניהו.

שיעור שני, שלישי, רביעי וחמישי: אותו דבר אם יהיו הידרדרות וכישלונות בתחום יחסי החוץ, זכויות האדם, הביטחון, מפלס הכנרת, טקסי יום העצמאות, הכל. נלמד גם איך לגייס את מערכת המשפט לדכא ביקורת נגד ראש הממשלה שלנו, באשמות המרדה והסתה, כולל כליאת כל מי שמבקר או מפגין. גם אם זו ילדה בת 12. נעביר סמינריון שישחזר את ההצלחה של התנהגות זו בעבר. תוכשרו לטעון שכך שומרים על הדמוקרטיה. ראש ממשלה לעתיד, הירשם כבר היום לבית הספר למנהיגות שלנו.

פינת השלולית

הנסיכות והצפרדעים בשלולית הם אותם צפרדעים ונסיכות. הנשיקה היא אותה נשיקה. אבל משקיף קשיש בכל זאת רואה שינויים קלים במפגשים בשלולית, סיפורים שכדאי להוסיף לדברי ימי הנשיקה. הנה סיפור (מבוסס על מקרה אמיתי):

צפרדע הכיר נסיכה ברשת, ההתכתבות כמעט הגיעה לשלב הפגישה. ואז שאלה הנסיכה: “אתה מחוסן?".
“ודאי", קרקר הצפרדע, “פעמיים".
“אז אין דייט. אני לא מחוסנת".
“זה בסדר מבחינתי, זה לא יעבור אליי. לי אין בעיה, אני מחוסן".
“אתה לא מבין? אין טעם שניפגש. שכח מהנשיקה, לא אהפוך אותך לנסיך שלי. אין לקשר הזה סיכוי. אני לא מוכנה להתחיל קשר שבסופו תופעות הלוואי של החיסון שלך יעברו לילדים שלנו".
עד כאן הסיפור, ועצה ממני: “צפרדע, תן קפיצה גדולה בחזרה לשלולית וצלול עמוק ורחוק ככל שתוכל