1. כתבים כבר תיארו ופרשנים כבר פרשנו את ישיבת המהומה הצווחנית של הממשלה השבוע בנושא מינוי שר המשפטים, ומה שנותר לי לעשות, ברשותכם, הוא לצטט משהו שכתבתי כבר לפני עשור, כדלהלן:
“בתפילות הימים הנוראים אנו אומרים שגם המדינות, לא רק בני האדם, עומדים לדין לפני בית דין של מעלה. ונשאלת השאלה: איך דנים מדינה? לדעת הרמב”ם דנים אותה על פי מעשי יושביה, כפי שאירע בדור המבול ובסדום הרשעה.
בימינו מתבקש לומר שדנים אותה גם, ואולי בעיקר, על פי מעשי מנהיגיה. כלומר, המנהיג - במדיניותו, בהתנהלותו, בדבריו, במעשיו ובמחדליו - דן את מדינתו לחרב או לשלום, לרעב או לשובע ועוד. מלחמה או בידוד מדיני או עוני או פערים חברתיים או משברים בתחומים שונים ושאר מכות מדינה הנובעות ממהלכי המנהיג, הם בעצם גם החטא וגם העונש. החטא שלו, העונש של אזרחי מדינתו. ואם תרצו, הוא עצמו, המנהיג הזה, הוא העונש”. אני חותם על הדברים גם היום.
2. חברי יצחק מאיר ז”ל, שבקרוב יצוין יום השנה הראשונה לפטירתו, היה איש רבגוני: סופר, משורר, מחנך ומנהל כפר הנוער ימין אורד, ומצד שני גם איש פוליטי, שגריר ישראל במדינות שונות וחבר הנהלת הסוכנות. הוא טען שאין כל בסיס והצדקה למונח “הציונות הדתית”, הנפוץ כל כך בימינו. “יש ציונות אחת בלבד, ושותפים בה ציונים דתיים מזה וציונים לא דתיים מזה”, פסק.
כששמעתי זאת בפעם הראשונה התקוממתי והתחלתי להתווכח איתו. עם הזמן אמרתי לעצמי: אולי הוא צודק. הרי המפלגות הדתיות הציוניות עצמן, בלבושיהן השונים - המזרחי, הפועל המזרחי והמפד”ל – מעולם לא שילבו בשמן את הציונות. את הסוציאליזם, הלאומיות והדתיות דווקא כן. עד שבא בצלאל סמוטריץ’ והכתיר את המפלגה שבראשה הוא עומד ושעמה רץ לכנסת הנוכחית בשם מפלגת הציונות הדתית.
וקשה להימלט מהתהייה: האומנם ניתן לקבוע שמעשית זוהי באמת מפלגתם של כל הציונים הדתיים? יש להניח שאידיאולוגית אכן כמעט כל חבריה ומצביעיה של מפלגה זו הם ציונים דתיים, אך באותה מידה ניתן לקבוע שלא מעט ציונים שהם דתיים מצביעים למפלגות אחרות, לאו דווקא דתיות, מימין ומשמאל, כמו למשל כותב שורות אלה.
איני מזלזל בסמוטריץ’, איש צעיר ורב־פעלים, אם כי אני מסויג מחלק מעמדותיו ופעליו. דעותינו הפוליטיות שונות, ומאידך שנינו, כל אחד בדורו, הננו יוצאי ישיבת מרכז הרב הירושלמית, מיסודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק הגדול. זוהי ישיבה המותירה חותם דתי ציוני לאומי מובהק ועמוק בכל מי שלמד תורה ומחשבת היהדות בין כתליה, ותהיה תפיסתו הפוליטית אשר תהיה.
3. כשהרקטות והפגזים למיניהם נורים בקול רעש גדול מרצועת עזה לעבר יישובי העוטף הישראליים, ההד שלהם מגיע עד ביתנו שברעננה. איך זה? הנה התשובה.
רעייתי זהבה ואני עשינו בצעירותנו שנים לא מעטות מול עזה - בקיבוץ סעד שהוא הקיבוץ הראשון של בני עקיבא. היא התחנכה בקיבוץ כבר מגיל 14, ושנינו שירתנו בצבא בשני גרעיני נח”ל נפרדים שאת הפרק הקיבוצי של שירותם עשו בסעד. שם נישאנו, ושם אף נולדו וגדלו במשך כמה שנים שני בנינו הראשונים. עד היום יש לנו בקיבוץ חברים נאמנים, ואף קרובי משפחה, וכשיורים עליהם או בסביבתם, אנו עדיין חשים שיורים גם עלינו וממהרים להתעניין אם הכל בסדר ב”קיבוץ שלנו”.
מעבר לעניינים האישיים הללו, יש היבט מדאיג לעצם הירי מהרצועה, שחמאס עומד מאחוריו, והוא הקשר המסתמן בין הירי הזה לבין האירועים האלימים בין ערבים ויהודים המתרחשים באחרונה על רקע דתי בירושלים. מתברר, אומרים המומחים, שלא ניתן עוד לעשות הפרדה בין המתרחש בין יהודים וערבים בישראל לבין מה שקורה בתחום זה בשטחים.
וזהבה ואני אומרים: איפה הימים שפלסטינים מרצועת עזה היו מסתננים לישראל בסך הכל כדי לגנוב צינורות השקיה?