הכאב על האסון במירון גובר לנוכח העובדה שארבע חצרות רבנים מנהלות את חלקת הקבר של רשב"י בהר מירון, ועדיין אין כתובת ואיש הישר בעיניו יעשה. מי קובע מה מותר ומה אסור, לכמה מותר להתפלל, וכמה יתייצבו על המגרשים הדחוקים? מי אחראי לסדר ולמשמעת בהתקהלויות המסוכנות הללו? השר לביטחון פנים? המפכ”ל? כנראה שלא.
אנחנו מוכנים להתנבא שאם תקום ועדת חקירה לאסון הכבד שבו נספו 45 בני אדם שנרמסו איש על ידי רעהו, היא תשב ללא ספק חודשים רבים, תגבה ים של עדויות ולבסוף תקבע בגמגום רפה כי אין בעל בית למקומות הללו ולעוד רבים בארצנו.
הפכנו למקבץ שבטים הנאבקים על מרחבי קיומם. מה עושים? כיצד נחלצים? מתי נזכה להקמת ממשלה חזקה ואיתנה שתלכד את כל חלקי העם ותשיב עטרה ליושנה וסדר שישרור בכל אתר ואתר?
למרבה הצער, גם תוצאות הבחירות, אם יתקיימו בפעם החמישית, צפויות מראש: שפע של רסיסי מפלגות, איש חותר תחת רעהו והכל מצטופפים על חלקת האומה הצרה. לא נותר לנו אלא לחזור ולקבוע את מה שכולנו יודעים: העתיד מבשר לנו פלגנות.
מה עושים? ראשית, יש לאלץ בכל דרך דמוקרטית ומעשית את שברי המפלגות להתאחד לגושים גדולים וחזקים: ימין, מרכז ושמאל, דוגמת משטרים מתקדמים בעולם הדמוקרטי כמו ארצות הברית או בריטניה. הקריאה לאחדות הגושים צריכה לצאת מגרונם של כל נציגי הרסיסים המתאחדים ומתפלגים בקרבנו בהתאם לעונות השנה.
אנחנו חוזרים ומתריעים השכם והערב על הסכנה שבפלגנות. שעת המשבר והקרע הגדול קרבה ובאה, ועל כן קריאתנו הנואשת.