"קלטת איילת שקד" פורסמה שלשום, כמו שתמיד קורה בהדלפות מכוונות ומתוזמנות, ברגע הכי רגיש - גם מבחינת ראש הממשלה בנימין נתניהו וגם מבחינת ראשי ימינה.
הפרסום הגיע כיממה לפני פקיעת המנדט של נתניהו ושעות אחדות אחרי שראש הממשלה אמר בקולו את מה שבימינה מזמן ציפו לשמוע ממנו: "אני מוכן לזוז לטובת נפתלי בנט".
ההקלטה עלתה לכותרות וגררה שיח ציבורי לוהט, שלהט לו כמה שעות, אך התחיל להתפוגג עם ההבנה ששום חידוש לא היה בשיחה שניהלה שקד (כך אומרת השמועה המסתובבת בחוגים פוליטיים) עם שתי הדמויות מהעולם התורני של המגזר הסרוג (ושלא יהיו לכם אשליות: בימינו, גם דמויות תורניות מסוימות מסוגלות להקליט בסתר ולמסור את ההקלטה לעיתונאי).
החלק של "הזוג נתניהו שמתנהג כרודנים הנאחזים בשלטון" לא עשה את המצופה ממנו. לא היו שם התבטאויות עסיסיות ולא גילויים מרעישים על הגברת נתניהו. מהבחינה הזאת איכזבה הקלטת הסתר את מי שבנה עליה, יותר מאשר סיפקה את הסחורה.
זאת בהתחשב בעובדה ששקד שמרה על השתיקה במשך שנים רבות מאז עזיבתה הלא מאוד נעימה את לשכת נתניהו. וגם בהתחשב בעובדה שהיא המשיכה לשתוק גם אחרי כהונתה כשרת המשפטים בממשלת נתניהו, כאשר מתוקף הווטו שהוטל עליה בבלפור נאלצה לטוס כל פעם לאירועים רשמיים בחו"ל בטיסות פרטיות, בעוד שאר חברי המשלחת מגיעים, כנהוג, במטוסו של ראש הממשלה.
בהתחשב בכל הנסיבות המוזכרות לעיל, שקד הוכיחה את עצמה כאדם ששולט ברגשותיו ושמסוגל לבטל את האגו כמעט לחלוטין, אם זה מה שטוב למפלגתה ולכל המחנה הפוליטי. מרכיבי אישיותה אלה אמורים לעורר הערכה כנה כלפיה, אף בקרב אלה שלא נמנים עם מעריציה הפוליטיים.
כמעט כל פוליטיקאי פעיל יודע לדהור קדימה, גם במחיר דריסתם של הקרובים. אולם, לצאת אל מרכז הבמה, אם צריך; לזוז הצדה, אם נדרש; לוותר על האגו, אם זה מה שנכון לעשות; ולהפגין נאמנות גם על חשבון הפופולריות האישית – אלה תכונות שרק מנהיגים אמיתיים ניחנים בהן. ומנהיגות.
כבר לפני שנתיים, בהיותה מספר 2 הנערצת של ראש מפלגתה, זכתה שקד להערצה בימין. כבר אז דיברו בליכוד על כך שאילו הייתה מצטרפת למפלגתם, היא בקלות היתה מתמקמת בצמרת ומתחרה עם בכירי הליכוד הוותיקים, המתחממים על הקווים ומחכים לרגע שאחרי נתניהו.
המחסום שהפריד אז בין שקד לבין הליכוד מוכר וידוע, ונותר על כנו עד עצם היום הזה. הווטו הוטל על שקד לא רק בהקשר של טיסות לחו"ל, אלא גם בכל הנוגע להצטרפותה לתנועה שכה תואמת לדנ"א הפוליטי שלה.
אז, לפני שנתיים, היא הלכה בדרך אחרת והפכה ליו"ר הימין החדש, כי כך היה נכון לעשות. מאוחר יותר, בסיבוב הבא, היא החזירה את תפקיד הקברניט לבנט - מבלי לעזוב ומבלי לטרוק את הדלת. פשוט זזה הצדה ושמרה על נאמנותה.
בשבועות האחרונים שקד מצאה את עצמה תחת מתקפה חריפה מאי-פעם. בימין טענו כי היא היא המכשול, ומנגד, בגוש השינוי הצביעו עליה כעל מי שמטרפדת את הקמתה של ממשלת אחדות.
ההקלטה המדוברת משלשום חשפה שוב את מנהיגותה ונאמנותה של שקד: היא לא תוותר על עמדותיה ולא תחשוש להביע את דעתה, גם אם תשלם על כך מחיר הפוליטי. גם אם היא תגיע שוב למעמד ממשלתי גבוה וגם אם תישאר באופוזיציה, שקד תשמור לעצמה את העיקר, את הפוטנציאל המנהיגותי, שמי יודע, אולי עוד ימצא את הדרך לצאת מן הכוח אל הפועל. אם לא בסבב הקרוב, אז בהזדמנות הבאה.