טיבם של מהלכים גדולים שהם מתחילים בחדרי חדרים. אפשר שלנגד עינינו מתרקם תהליך כזה, שרק את קצהו אפשר לראות בינתיים. ביום שני השבוע פרסם עיתון ערבי בלונדון פרטים על פגישה מעניינת שאירעה אותו בוקר בדמשק.
ראש המודיעין הסעודי, חאלד אל־חמידאן, נחת בבירה הסורית ונפגש עם הנשיא בשאר אסד. הפגישות היו בונות, אמרו מקורות סוריים לעיתון, "אלראי אליום".
שני הצדדים הסכימו להמשיך בהידוק היחסים, וכבר קיבלו שתי החלטות. השגריר הסעודי, שהוחזר הביתה לפני פחות מעשור, ישוב בקרוב לדמשק. בתמורה, תוחזר סוריה לליגה הערבית, שממנה נבעטה בדחיפת סעודיה זמן קצר אחרי פרוץ המלחמה בתוכה.
אין זה מסובך לדעת מדוע אסד רוצה בשיקום יחסיו עם סעודיה. ארצו היא מדינה מוכה, והוא עצמו הוקע בידי הקהילה הבינלאומית והרחוב הערבי כרוצח המונים. התקרבות לסעודיה תעניק לו ראשיתו של טיהור וחזרה אל חיק האומה הערבית.
סוריה של היום היא מדינה מבודדת מאוד. אומנם היא מחובקת בידי איראן מצד אחד ורוסיה מצד שני, שתיים שהצילו את המשטר הסורי מקריסה בטוחה, אבל מי רוצה לגיון זרים בעל אינטרסים אזוריים שיתנחל אצלו בבית. מקומה הטבעי של סוריה הוא בין אחיותיה הערביות, ולשם היא חותרת.
מה מחפשת סעודיה העשירה והחזקה אצל אסד? להוביל תהליך של תיקון. המזרח התיכון עבר טלטלה חריפה בעשור האחרון. משטרים התמוטטו ואחרים טולטלו. מיליונים נעקרו, מאות אלפים נרצחו.
זה היה עשור נוראי עבורם. סעודיה רוצה להשיב את האזור אל מה שהיה. יציב, נשלט בידי המשטרים הנוכחיים, שהם סונים, אנטי־אסלאמיסטיים, וברובם פרו־מערביים.
בן סלמאן הצעיר, כמו אסד, אינו רואה עתיד ורוד לסוריה תחת מעורבות רוסית ואיראנית. הוא רואה בכך סכנות, ומבקש לייצב אותה מהר ככל האפשר.
סוריה בלתי יציבה מייצרת לאזור כולו אי־נחת. היא מוציאה מן הבקבוק את הקיצוניות הג'יהאדית, שמצמיחה תגובה שיעית, שמחזקת איומים מסוכנים כמו דאע"ש ודומיו.
אם סוריה תתוקן, היא תזדקק פחות לאיראן, וגם זה רווח נאה עבור הסעודים. סעודיה רואה את עצמה מנהיגה אזורית, ובמעשה הזה היא מעניקה תוקף למעמדה.
ההתקרבות הזו איננה עומדת לבדה. היא מתרחשת, לא במקרה, בזמן שבו וושינגטון וטהרן מנהלות שיחות ישירות לפתרון סוגיית הגרעין האיראני. הנה לנו שני קווים מקבילים.
מצד אחד ארה"ב, שמעניקה לאיראנים מעמד של כבוד בעצם הסכמתה לשוחח איתה, ומצד שני סעודיה, המושיטה יד לאסד, חבר בכיר במחנה האיראני. שני הערוצים הללו מתנהלים במקביל, אבל לעתים הם מתערבבים.
לפני שלושה שבועות פרסם היומון הבריטי "פייננשל טיימס" כי נציגים מאיראן וסעודיה נפגשו בבגדד לשיחות גישוש. את השיחות אירח ראש ממשלת עיראק, מוסטפא אל־כאזמי, ומטרתן הברורה לפייס בין טהרן לריאד.
שתי ההגמוניות הללו מנהלות זה עשור ויותר מלחמה מתמשכת, חלקה באמצעות שכירי חרב, בכמה מדינות באזור. המערכה הזו מעצבת את סדר יומו של המזרח התיכון. והנה, לפתע הן נפגשות כדי להתפייס.
שני ערוצי שיח: ריאד עם דמשק, וושינגטון עם טהרן. קווים מקבילים של אותה מגמה. אין ספק כי הדיאלוג הסורי־סעודי מתנהל בידיעת האמריקאים מצד אחד, ובברכת האחות איחוד האמירויות מצד שני.
עוד מוקדם לחזות אם יעלו ערוצי השיחות הללו יפה וכיצד יסתיימו. מכשולים רבים עומדים על דרכם. אבל אין ספק כי לפנינו התפתחות מורכבת העשויה בתסריט מוצלח לעצב את האזור מחדש.
איראן רוצה חיבוק
אין להתבלבל מדימויים שנוצרו במשך השנים בתקשורת: איראן משוועת לחזור למשפחת העמים. אם הקהילה הבינלאומית תניח לפתחה של טהרן הצעה מכובדת לפתרון המתיחות, היא עשויה להיענות בוויתורים מצדה בתחום הגרעין.
סוריה הייתה מעוניינת תמיד בהתקרבות למערב ולשליחיו באזור, והיום יותר מאי־פעם. גם הנהגת חיזבאללה, למרות הבוז הרב של נסראללה כלפי הסעודים, והטינה הידועה לארה"ב, תשמח לשדרג את מעמדה האזורי כבת חסותה של איראן.
לבנון עומדת בפני התרסקות פיננסית כואבת, ומהלך אזורי של הפשרת היחסים בין טהרן לריאד עשוי לסייע בשיקום לבנון, ויחסוך מנסראללה האשמות על אחריותו לאסון.
לתהליך הזה שלל השפעות ישירות על ישראל, והוא מחייב אותה לעקוב אחר התקדמותו. הפחתת המיליטנטיות של המחנה האיראני תקל על ישראל מאוד, אבל בתסריט קיצון עלולה ישראל למצוא את עצמה במצב חדש ומסוכן. זה יקרה אם ערוצי השיחות יצליחו, ותביעות ירושלים בתחום הצבאי יוזנחו.
תוכנית הגרעין האיראנית לא תרוסן כפי הצורך, והמעורבות האיראנית בסוריה תישאר כפי שהיא, הפעם עם גיבוי מערבי וסעודי. הנסיבות אינן לטובה. הבית הלבן מנוכר בימים אלה לנתניהו, וסעודיה מעולם לא הייתה חברה קרובה. המשבר הפוליטי בירושלים אינו מוסיף לחוסנה של ממשלת ישראל.
יותר מכולם, מצויים המפתחות בידי ביידן וצוותו. הוא המבוגר האחראי, מפקד המבצע, זה שבידיו מרב הגזרים מצד אחד, והיכולת להכות במקלות מצד שני, והוא המחוזר מספר אחת על ידי כל השחקנים. בעשור האחרון התחוללו כאן כמה מלחמות גם יחד. עתה מתנהל לנגד עינינו תהליך פיוס רב־ערוצי. ובפיוס, כמו במלחמה, אתה יודע איך התחלת – אך לעולם לא תדע עם מה תצא.
אגב חומוס בריאד
בימים אלה החלה בבתי הקולנוע "לב" באופן סדיר הקרנתו של סרט עלילתי סעודי. "המועמדת המושלמת", שביימה הייפא מנסור, צולם בסעודיה, ומככבים בו שחקנים סעודים. זהו סרטה השני שמוקרן בישראל.
לפני שמונה שנים הוקרנה כאן יצירתה עטורת הפרסים "ווג'דא" והטובה מבין השתיים, אף היא ברשת "לב" ובהקרנות סדירות. שני הסרטים מעניינים מאוד, חברתיים, והם מביאים את הצופה אל לבה של החברה הסעודית ומעניקים לו היכרות מדויקת עם בעיותיה וחנה.
העובדה כי שני הסרטים בוימו בידי אישה והם עוסקים בנשים אך מוסיפה לאטרקטיביות שלהם. אין זה מקרה כי שניהם ייצגו את סעודיה בתחרויות האוסקר, אף שלא זכו.
לישראלים העניקו שתי היצירות הללו הזדמנות ראשונה להיחשף לקולנוע סעודי איכותי, ולמרות זאת, מעטים יחסית צעדו לבתי הקולנוע. אומנם ההקרנות של "המועמדת המושלמת" רק בראשיתן, אבל אם להמר – גם במקרה שלה, ההמונים לא יצבאו על הקופות.
האדישות היחסית שלנו לכל מה שמגיע משם מתמיהה, לנוכח העובדה כי הישראלי הממוצע הוא יצור ידידותי, המרבה לשאול מתי כבר תנרמל סעודיה את היחסים. מי לא רוצה שלום איתם. והנה, השלום מגיע לתל אביב, לרעננה, לירושלים, והישראלי לא בא ללחוץ את ידו.
יותר מ־100 אלף ישראלים טסו לדובאי ברבעון האחרון של 2020, עד שהוטל הסגר השלישי. כמה מהם נסעו לחגוג בברביקיו ובמסיבות, וכמה כדי להכיר את תרבותם של תושבי האמירויות ואת חיי היומיום שלהם? לא קשה לנחש את המספרים.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]