1. עבודה בעיניים
ככל שתהליך קבלת ההחלטות הכלכליות בממשלה תקוע יותר, כך יותר ויותר גורמים עסקיים עולים לרגל לכתובת מעניינת במיוחד: נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון.
הנגיד הפך לכותל המערבי של הגורמים העסקיים, שלא נותר להם עם מי לדבר. בשבוע שעבר העפיל אליו נשיא להב רועי כהן בליווי נציגי העצמאים. הנגיד התבקש, בין השאר, לסייע לעסקים בהקלה בהחזר הלוואות הסיוע בערבות המדינה. החשב הכללי נענה לפנייה והסכים להאריך את תקופת החזר ההלוואות, בהיקף 25 מיליארד שקל, מחמש שנים לעשר שנים.
קודם לכן היה זה נשיא התאחדות התעשיינים ד"ר רון תומר שעלה אליו לרגל בענייני התעשייה והדולר. השבוע קיבל פרופ' ירון מכתב מנשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין, תחת הכותרת "רגולציה בישראל". בקרוב ייפגש גם איתו.
"דומני שאין צורך לפרט ולשכנע באשר למשמעות עודף הרגולציה בישראל", כתב לין. "לפי החלטה מאוקטובר 2014, היינו אמורים להוריד את נטל הרגולציה ב־25% עד סוף 2019, וזה לא קרה. עודף הרגולציה עולה לנו במחיר כבד. יש המעריכים זאת בהפסד תוצר של 100 מיליארד שקל. חשוב מאוד שיהיה מחקר אמין ומקיף של אגף המחקר, שמסביר את המחיר שהמדינה משלמת וההשפעה השלילית של עודף הרגולציה על המגזר העסקי".
עודף הרגולציה, כמו מחלת לב, צובר את הבעיות בשקט אך בהדרגה, ואלה מתפרצות למשבר בבת אחת. סיפור הרגולציה הוא רק קצה הקרחון של הפגיעה במגזר העסקי, ויש כמובן בעיות נוספות. לפני מספר חודשים פנה לין לשר האוצר וביקש לבטל את האפליה שמעניקה פטור ממע"מ על קניות באינטרנט מחו"ל בסכום של עד 75 דולר, בעוד שסוחרי ישראל משלמים מע"מ מלא. ישראל כ"ץ לא טרח לענות על הפנייה עד היום. אבל אלה עוד הבעיות הקטנות. זה הכסף הקטן.
האתגרים הגדולים באמת של ממשלת השינוי, בהנחה שתקום, קשורים לירושה שמותיר נתניהו, ובראשה אי־אישור תקציב המדינה. בשלב מסוים תהיה חובה להיגמל גם מההתמכרות לגירעון, הנאמד ב־160 מיליארד שקל. ממשלת נתניהו הייתה שבעה מדי מכדי לטפל בכלכלה באופן ענייני, אלא אם כן מדובר באינטרסים המשרתים אותו אישית. רק ממשלה חלופית שכל כולה שיקולים לגופו של עניין (מושג שכבר שכחנו מזמן) תצליח לשקם את ההריסות.
נתניהו הבטיח לפתור את בעיית נכי צה"ל בתוך שבועיים, אבל עברו כבר שלושה שבועות ממועד ההבטחה, והנכים מרגישים שמורחים אותם. בעיה נוספת הממתינה לפתרון היא מה יקרה באמצע יוני, כשתקופת החופשה ללא תשלום תסתיים. שיעור האבטלה נמצא בירידה, אך להציג את המגמה כהישג זו עבודה בעיניים.
גם אם שיעור האבטלה יירד לפי הגדרות הלמ"ס ל־7.5% מהמועסקים (היעד שבו תשלומי החל"ת מופסקים), עדיין יישארו כ־200 אלף מובטלים שהסיכוי שלהם למצוא עבודה אפסי. הם מגיעים בעיקר מסקטורים נקודתיים הקשורים לענפי התיירות (כמו עובדי חברות התעופה, עובדי משרד נסיעות, עובדי מלונאות וגם חלק מענפי הקמעונאות). דובר על מתן תמריצים והסבות מקצועיות, אלא שבשטח דבר לא נעשה.
הבעיה האקטואלית התורנית היא יוקר המחיה. בימים האחרונים אנחנו עדים לגל התייקרויות של מוצרי צריכה, מזון, טואלטיקה ומוצרי חשמל ואלקטרוניקה. ההסברים לכך הם ייקור עלויות ההובלה, הפקקים בנמלים והתייקרות חומרי הגלם. בימים כתיקונם מהלך כזה היה מקפיץ את הפוליטיקאים. כך למשל היה בתקופתו של משה כחלון באוצר. היום - שקט מוחלט.
על רקע כל אלה, הציפיות מהממשלה החלופית בשמיים. כולם מחכים לליברמן, המועמד לתפקיד שר האוצר הבא, ולראש הממשלה נפתלי בנט, שמכיר היטב את הכלכלה. השניים יוציאו אל הפועל את הריסטארט הכלכלי הכרוך במלאכת שיקום ארוכה ומורכבת.
2. פופוליזם המשכנתאות
שוק המשכנתאות רותח בשבועות האחרונים. התחרות בין הבנקים הולכת ומחריפה, והיקף המשכנתאות הגיע במרץ לשיא של 8.6 מיליארד שקל. המגמה נמשכת, ובאפריל יגיעו היקפי המשכנתאות ל־8.5 מיליארד שקל.
אורי יוניסי, סמנכ"ל קשרי לקוחות והאחראי על המשכנתאות בבנק לאומי, מסביר את הגידול במספר גורמים: אחרי משבר הקורונה לקוחות מממשים את העסקה לקנייה דירה. בנוסף, הריבית הנמוכה מלבה את הביקוש. זוגות צעירים נואשו מתוכנית מחיר למשתכן, ואין תוכנית חלופית. מס הרכישה שצריכים לשלם משקיעים בדיור ירד ל־5% וזה מחזיר אותם לשוק. בנוסף, יותר ויותר לקוחות זרים מתעניינים בקניית דירות בישראל, והם מגיעים מאירופה (צרפת ובריטניה) ואמריקה (ארה"ב ואמריקה הלטינית).
שישה בנקים מתגוששים תוך חיתוך גרונות על כל לקוח ולקוח. את התחרות מלבים גם חברות הביטוח וגופים חוץ־בנקאיים כמו חברת טריא, שהתמחתה בקבוצות רכישה. מי שמסייע ללקוחות הם 1,500 יועצי משכנתאות חיצוניים, המלמדים תמורת עמלה נאותה את סודות המקצוע ואת הדרך לקבל הלוואה בתנאים נוחים.
ואכן 40% מהלקוחות מגיעים לבנק לאחר שהכינו שיעורי בית וכשהם מצוידים בהמלצות יועצי משכנתאות חיצוניים. הניידות בין הבנקים מתקרבת לזו הקיימת בחברות הסלולר. תחום המשכנתאות הוא המקום היחיד בבנקים שבו כמעט אין חסמי מעבר.
זה לא מקרי שמקבלי ההלוואות למדו לעשות שופינג, וטוב שכך. הטבלה לא משקרת: 50% מהלקוחות שמקבלים הצעת משכנתה מבנק מסוים, סוגרים בסופו של דבר עסקה בבנק אחר.
ועדיין, זה לא מונע לחצים של פוליטיקאים, ובראשם ח"כ שלמה קרעי (הליכוד) שנכנס בעובי הקורה. קרעי מכיר היטב את תחום המשכנתאות עוד לפני כניסתו לכנסת. בעבר הגיש לבית המשפט המחוזי בלוד תביעה ייצוגית נגד בנק מזרחי טפחות בהיקף של 27 מיליון שקל, בעילה של טעות בחישוב עמלת פירעון מוקדם.
הוא פנה לבנק ישראל, אבל לא קיבל את חוות הדעת המבוקשת ונאלץ לבטל את התביעה, שנדונה בפני השופטת הדס עובדיה. כעת הוא מנסה לקדם את מה שלא הצליח לעשות בבית המשפט באמצעות הפעלת מנוף לחץ פוליטי על בנק ישראל.
ח"כ קרעי הסביר לי בתגובה: "בנק ישראל נהג באיוולת, אף שידע שהמזרחי גובה כפל עמלה. הוא מתנהג כמו שומר הסף של הבנקים".
ח"כ קרעי אינו לבד. גם רשות התחרות, שעליה ממונה מיכל הלפרין, נכנסה לתמונה ודורשת לשפר את השקיפות. בעקבות כך מגבש בנק ישראל מתווה חדש, שלטענתו נועד להגביר את התחרות.
ההתערבות הנוספת בתחום פופוליסטית ומיותרת. הלקוחות כמעט לא מנצלים את ההחלטה לבטל את מגבלת ריבית הפריים בקבלת המשכנתה. עד היום הוגבל רכיב הפריים לשליש מגובה ההלוואה, ולאחר הביטול ניתן להגדיל את הפריים (שהינו זול יחסית) וכך להוריד את הריבית.
בפועל מדובר במלכודת שעלולה לפגוע בלקוחות. ריבית הפריים נמוכה מאוד (1.6% לשנה) ולאורך זמן היא צפויה לעלות. מי שמגדיל את חשיפתו לפריים ישלם בעתיד ריבית גבוהה יותר, והחזרי ההלוואה יתפחו בעשרות שקלים בחודש. אבל הציבור אינו מטומטם, ומודע היטב למלכודת הדבש.
לכן, אף שביטול המגבלה מאפשר לקבל 66% מהמשכנתה בפריים, נתוני הבנקים מראים שרכיב הפריים מהווה בממוצע 38% מתיק המשכנתאות (לעומת 28% ערב ביטול המגבלה). הסיבה היא שהלקוחות מודעים לאפשרות עליית הריבית ולא לוקחים סיכון.
אז מה מסלול ההלוואה העדיף? מכיוון שהריביות צמודות המדד נמצאות בשפל, מומלץ לקבל משכנתה בריבית צמודה וקבועה ל־20־25 שנה. לחלופין, לקוח עם יכולת החזר חודשית גבוהה מוזמן לנסות הלוואה נומינלית לא צמודה בריבית קבועה (של כ־4% לשנה). במקרה זה הוא מוגן גם מאפשרות של עליית האינפלציה או הריבית וגם יוכל לפרוע את ההלוואה ללא עמלת פירעון מוקדם.
אז עם כל הכבוד לפוליטיקאים, אפשר להגיד להם תודה, אבל אין צורך בהתערבותם. ומאנשי בנק ישראל מצופה להחזיק מעמד ולא להיכנע ללחצים פופוליסטיים.
3. המראה או נחיתת אונס
בספטמבר האחרון ש"ש אמורה הייתה לטוס בטיסת אל־על עם חברתה, אלא שהטיסה בוטלה בגלל משבר הקורונה. בניגוד למובטח, הכסף לא הוחזר בתוך שלושה חודשים וגם חשבון הנוסע המתמיד שלה לא זוכה בנקודות. בשלב מסוים ש"ש הפסיקה לקבל מענה משירות הלקוחות של החברה, והיא אינה לבד.
אל־על עדיין חייבת לעשרות אלפי לקוחות כ־120 מיליון דולר, שיוחזרו לאחר אישור תוכנית הסיוע הממשלתית בהיקף 210 מיליון דולר (במקום מימון בנקאי בהיקף 300 מיליון דולר בערבות המדינה). הכסף אמור לשמש להחזר חובות ללקוחות, לתשלומים לספקים ולפיטורי עובדים, אך התוכנית לא הובאה עד היום לאישור הממשלה בגלל מחלוקת בין כחול לבן לליכוד.
על מסלול ההמראה של אל־על יש ערפל המונע את המראתה. לקוחות שלא קיבלו את כספם חזרה עד כה כבר לא יחזרו לטוס עם אל־על. נתב"ג, שנסגר לנוסעים זרים במרץ 2020, פתוח חלקית, ועל תיירים מחו"ל נאסר עדיין להיכנס. תקנות הבידוד החברתי מקשות על קיום הטיסות. מרבית העובדים נמצאים בחל"ת (שתסתיים באמצע יוני).
החברה מפעילה 24 נתיבי טיסה בלבד לעומת 45 ערב המשבר, והיקף הפעילות שלה מהווה כ־20% מזה שלפני פרוץ המגיפה. את 2020 סיימה אל־על בהפסדי עתק של 531 מיליון דולר, מה שמעמיד בסכנה את המשך קיומה.
החברה, שהעסיקה לפני הקורונה 6,400 עובדים, תיפרד בעקבות הידוק החגורות לקראת ההמראה מכ־2,000 מהם. כדי לקבל את הסיוע התחייבה אל־על לתוכנית התייעלות שהוכנה בשיתוף משרד BDO, שתחסוך בהוצאות 350־400 מיליון דולר לשנה.
אלי רוזנברג, שרכש את השליטה בחברה באמצעות "כנפי נשרים" בספטמבר 2020, הזרים כ־650 מיליון שקל (באמצעות הנפקות בבורסה והלוואות) ויחזיק ב־42.9% מהחברה. הוא החליף מנהלים ומינה את דוד ברודט ליו"ר הדירקטוריון. ברודט מגלה אופטימיות זהירה.
"אנחנו כחברה עושים בצורה טובה את מה שתלוי בנו. אל־על היא נכס לאומי ומשבר הקורונה פגע בה מאוד. החברה עדיין לא התאוששה מהמשבר והיא עדיין במצב קשה. אחוזי הפעילות גבוהים יותר, אך יש תחרות לא הוגנת מחברות התעופה ממדינות המפרץ. ביקשנו סיוע, ולאחר מו"מ ארוך אנחנו ממתינים להחלטת הממשלה, הנמצאת במצב פוליטי רגיש. הסיוע נועד לאפשר לשלם את החובות ולעבור את התקופה. הקושי הגדול הוא המצב שבו שוק התעופה לא חזר לקדמותו: אין תיירים, הישראלים ממעטים לטוס, ויש מגבלות על הטסת ילדים".
גם בעל הבית אופטימי. אל־על היא מותג לאומי המתחזק רשת נתיבי טיסה בינלאומיים איכותיים, עם אפשרויות חדשות שנפתחו בעקבות "הסכמי אברהם" עם מדינות המפרץ. החברה מעסיקה טייסים מהטובים בעולם ודיילים עם סבלנות של נזיר בודהיסטי במערה בדרום־מזרח אסיה. לא במקרה היא מכונה "חברת התעופה הלאומית" וססמת הפרסום שלה היא "הכי בבית בעולם". אבל למרות האופטימיות, סימני השאלה עדיין רבים. הסיכוי לעלות על המסלול ולהמריא קיים, אבל יש צורך באופטימיות רבה כדי שהאירוע לא יסתיים בנחיתת אונס.
יו"ר ועדת הכספים משה גפני הסביר השבוע את הצורך בסיוע בכך שאל־על היא נכס אסטרטגי. גם אם נניח שטענתו נכונה (וזה לא בטוח, כי ארקיע וישראייר הן נכסים אסטרטגיים חשובים לא פחות), ספק אם יש הצדקה עסקית לקיומה, בוודאי בראי בעלי המניות. אל־על התחייבה שלא לחלק דיווידנד במזומן עד להודעה חדשה, מה שהופך את המניה לפחות אטרקטיבית. מחירי הטיסות לא יתאוששו בקרוב, וייתכן שחלק מחברות התעופה בעולם ייקלעו לסכנת פשיטת רגל. המותג "חברה לאומית" תופס עד גבול מסוים.
גם שוק הלקוחות החרדים מוגבל. כעת, כשרמי לוי נכנס לישראייר ומבטיח שלא לטוס בשבת, קם לאל־על מתחרה נחוש לא פחות. על רקע זה, ייתכן שהסיוע הממשלתי הוא תרופה זמנית למחלה קטלנית. רק שלא יתברר בסוף שמדובר בתרופת חמלה.
4. סוגר שנה
בשנת 1998 פרסמתי כתבה במגזין "עסקים" של "מעריב" על עוזרי המנכ"לים והעתיד העסקי הצפוי להם. אחד מכוכבי הכתבה היה יאיר אבידן, ששימש כעוזרו האישי של אריה מינטקביץ, יו"ר בנק דיסקונט לשעבר.
אבידן עשה את זה, ובשבוע הבא יסגור שנה בתפקיד המפקח על הבנקים. אלא שבפגישה השבוע בהנהלת בנק ישראל הוא חשף סוד: הוא בכלל רצה להיות טייס מסוק, אבל בקורס הטיס ייעדו אותו למגמת קרב. הוא סירב והחליט לוותר.
אתגרי השנה האחרונה שלו מספיקים לקדנציה שלמה. לאחר שהחליף בתפקיד את חדוה בר, הוא נקלע למשבר הקורונה ולצורך לשמור על יציבות הבנקים. "מדובר בשנה מאתגרת, שכללה פעילות שוטפת ותוכניות אסטרטגיות לצד ההתמודדות עם הקורונה", אומר לי אבידן בראיון בלעדי.
"כשהתמודדתי על התפקיד, לא חלמתי שתהיה קורונה, אבל אגיד בצניעות שהרגשתי שיש לי בארגז את מרבית הכלים כדי להתמודד עם המשבר. צדק מי שאמר עליי שאני 'האיש הנכון במקום הנכון'. הקורונה היא ריצת מרתון במהירות של ספרינט. כל יום יש אתגר ברמה הצרכנית ועסקית ובתחום החדשנות".
תחום המשכנתאות הוא התחרותי ביותר בבנקים. אז למה להתערב?
"אני מסכים שיש תחרות חריפה בשוק המשכנתאות. אבל המשכנתה היא ההלוואה הפיננסית הכי גדולה של משקי הבית. היקף המשכנתאות בבנקים מסתכם ב־425 מיליארד שקל, וזאת חשיפה עצומה לתחום. מדובר במוצר מורכב, והמטרה שלנו היא להקל, לפשט להנהיג את המוצר לאזרחים כדי שיוכלו להבין אותו טוב יותר ולעשות השוואה. משכנתה זו לא קופסת מלפפונים ברשת ויקטורי או רמי לוי".
"נכון שהתערבנו בריבית הפריים, ואנחנו בוחנים כעת צעדים נוספים להנגיש את המוצר בצורה טובה, כדי שהלקוח יבין מה בדיוק הוא מקבל. לא תמיד המוצר הטוב ביותר הוא בהכרח הזול ביותר. השקיפות תשפר את רווחת הצרכן. אנחנו מתערבים לא בגלל רשות התחרות, שאיתה ניהלנו מספר דיונים. חלק מהרעיונות שלנו ייושמו גם במוצרים אחרים. נקבע מדדי השוואה אובייקטיביים, בדיוק כמו שהמדד האובייקטיבי למשקל הוא הקילוגרם. המשכנתה היא מוצר תחרותי עם שיעורי תשואה להון גבוהים, שנחשב בטוח יחסית בבנקים. אנחנו פועלים בראייה צרכנית שתאפשר ללקוח לבחור בצורה אובייקטיבית. הטיפול יושלם עד סוף השנה".
האם ההתערבות שלך לא נובעת מלחצים פוליטיים?
"אנחנו חיים במדינה שבה גם הרשות המחוקקת מביאה עצות ואנחנו קשובים. אני בוחן כל פנייה והצעה לגופו של עניין, גם אם היא מגיעה מחבר כנסת. אנחנו מקבלים כל הזמן הרבה פניות, גם דרך הרשתות החברתיות. נכון ששחרור מגבלת ריבית הפריים הוצע על ידי פוליטיקאים, אבל קורה שגם הצעות של פוליטיקאים מתיישבות עם התפיסה המקצועית שלנו. גם בעמלת פירעון מוקדם התערבו הפוליטיקאים, אבל חשבנו שיש כאן ערך. הפוליטיקאים רצו לבטל לחלוטין את העמלה, אבל החלטנו להוסיף מדרגת פירעון נוספת".
האם אתה שבע רצון מהתחרות במערכת הבנקאית?
"כאחד שהגיע מהמערכת, אזי יש בהחלט תחרות גדולה. בתקופת הקורונה חלק מהבנקים הגדילו נתחי שוק ומימשו קרנות בערבות המדינה. אתגר התחרות האמיתי הוא בשילוב ההיברידיות והחדשנות עם הבנקאות המסורתית. יש מקום לשיפור התחרות, ואין מצב שאגיד לך אחרת. אבל בהחלט יש תחרות, ואתה רואה שהמחירים בריביות וגם בעמלות יורדים ועומדים בכל קנה מידה בינלאומי. בקרוב ייכנס בנק דיגיטלי ומיזמים נוספים, מה שאומר שיש עדיין מקום לשחקנים שימצאו נתחי שוק חדשים לטובת הצרכנים ולבעלי המניות. אני מקווה שהם ישנו חלק ממפת התחרות הבנקאית, אבל זה תלוי בהצעות הערך שיגישו".
אפליקציית התשלומים של אפל פיי נכנסה השבוע לישראל אף על פי שהיא פועלת כמונופול.
"נושא המונופול והתחרות נמצא במגזר של רשות התחרות. אנחנו עוקבים אחרי ההתנהגות של אפל פיי בעולם ולא תמיד כולם מרוצים. אבל אנחנו כרגע רואים ערך חיובי בכניסת אפל פיי לעידוד התחרות וליצירת תרבות עסקית חדשה. כל הבנקים וכל חברות כרטיסי האשראי חתמו עם אפל פיי על הסכמים לשיתוף פעולה במטרה לאפשר חוויית לקוח טובה. בתפיסת העולם של אפל פיי הם חותכים עמלה אחידה מכל עסקה המתבצעת באמצעותם. בסופו של דבר, מדובר באמצעי תשלום ללא הצעות ערך אחרות".
השבוע פורסם שהבנקים מערימים קשיים בקבלת כספים ממדינות המפרץ, אף שאתה אישית הסדרת בביקורך שם את הנושא. מה קורה?
"אני לא מסכים שמדיניות הבנקים היא להערים קשיים. יש פה עולם העוסק באיסור הלבנת הון וכספי טרור. התייעצנו עם הבנקים והוצאנו כבר באוקטובר מכתב הסדרה כדי לסייע להם לאפשר את המשך הפעילות. חלק ממדינות המפרץ נוגעות בעולם של איסור הלבנת הון וטרור, ולא תמיד הם מקיימים משטר מושלם. אחד המקומות שזה קורה בהם הוא אבו דאבי, שקיבלה ציונים לא טובים מהרשות הבינלאומית, והם צריכים לעבור בקרוב ביקורת נוספת. הבנקים פועלים לפי כללים וניהול סיכונים. בגלל סימני השאלה הוצאתי לפני כמה ימים הבהרה נוספת המקילה עליהם. אחד הסיבוכים הוא שיש 39 רשמי חברות, 23 אזורי סחר חופשי ושני אזורי סחר פיננסי. חלק מהפלטפורמות נבנו בצורה לא מסודרת, אז הקלנו בהוראות".
מה בדיוק עשיתם?
"הקלנו על הבנקים במספר דרכים. הסכמנו להחליף את האישור הנדרש מרואי חשבון באסמכתה אחרת. הדבר השני היה הרחבת היקף הרישוי של הגופים שניתן לפעול מולם, כמו אזורי הסחר. למרות החששות, היקפי פעילות הסחר עם מדינות המפרץ נאמדים במאות מיליוני דולרים, ויש התפתחות של הפעילות. יש עדיין פניות אלינו בעקבות אירועים נקודתיים. אנחנו שואלים ובוחנים את הנושאים לגופו של עניין. בסך הכל הגורמים שעושים את העסקים במדינות המפרץ לא נתקלים בקשיים".
מתי תאפשרו לבנקים חלוקת דיווידנדים?
"בעיקרון אנחנו לא מקשים על הבנקים. חברות הדירוג אפילו אהבו את העובדה שבפברואר עדיין לא אפשרנו את החלוקה. הייתה אי־ודאות גדולה, אף שיש איזו תחושה שהמצב משתנה לטובה. כשאי־הוודאות תגדל, נאפשר את החלוקה. אין פה סיפור כזה, כי אנחנו מדברים בסך הכל על הפרש בעיתוי של רבעון אחד. אנחנו בשלב זה קצת יותר שמרנים, אבל נעקוב אחרי הפרמטרים, ואשמח שנוכל לחזור למדיניות דיווידנד. לדעתי, החלוקה תתאפשר במהלך המחצית השנייה של 2021. אנחנו מבינים את הבנקאים ורוצים לחזור ולאפשר להם לחלק דיווידנד. זה חשוב, אבל הבנקים צריכים להתאזר קצת בסבלנות".
האם אתה מרוצה מהמודל של בנקים הנמצאים ללא בעל בית מוגדר?
"מבחינתי, המודל של בנקים ללא גרעין שליטה הוא בסדר גמור. אנחנו עוקבים אחרי כל הבנקים והפעילות, עושים את הערכת הסיכונים וקובעים את צורכי ההון בהתאם לפרופיל הסיכון. אנחנו עוקבים אחר המשילות התאגידית, ובכל מקרה לוקחים כריות ביטחון נאותות. לא אכפת לי שמשקיעים זרים ירכשו בנקים, אבל הם לא מגיעים לכאן לא בגלל מגבלות רגולטוריות. יש פה בנקאות מקומית עם תחרות ותרבות עסקית טובה, ואין להם בשר ועודף שומנים, ולכן הם לא מגיעים. הבנקים הזרים שכבר פועלים כאן באמצעות סניפים מתמקדים רק בנישות ואין להם פעילות כללית".
מדוע מעכבים את כניסת הבנקים לביטוח?
"הביטוח כמנוע צמיחה אפשרי הוא בהחלט חשוב, ואני ממליץ על כך, אבל האישור נמצא לא רק במגרש שלנו. אני מקווה שיתירו לבנקים להיכנס לנושא הביטוח ולמנועי צמיחה נוספים. אנחנו בקשר עם רשות שוק ההון וממליצים בחיוב, אבל הם אלה שקובעים. תשאל אותם".
התחרות בין הבנקים אמורה הייתה לגדול באמצעות "הבנקאות הפתוחה", אבל הליכי החקיקה תקועים. מה עושים?
"חשוב שהרפורמה של הבנקאות הפתוחה, שתאפשר ללקוח לקבל מידע רב יותר ולהשוות מחירים, תצא לדרך. בשום מקום בעולם אין מגבלות משמעותיות בתחום ואין סיבה שזה יקרה דווקא אצלנו. הבנקאות הפתוחה היא הלב של התחרות ושיפור רווחת הצרכן. האתגר הגדול הוא איזה שימוש יעשו הגופים העסקיים במידע, מה המידע שימסרו ולמי הם יעבירו אותו. אני מאוד גאה להיות חלק מהרפורמטורים של השוק. בהיעדר חקיקה אנחנו בפיקוח פנינו לרשות שוק ההון, רשות ני"ע ומנהלי מאגר נתוני אשראי, כדי שיבצעו אסדרה דומה גם אצלם בדומה לבנקים.
"עבור הפינטקים, שהם קטנים וללא בסיס לקוחות, הבנקאות הפתוחה היא הדבר הכי משמעותי. שיתוף הפעולה עם הבנקים יחזק אותם. היא גם תסייע מאוד לבנקאות הדיגיטלית שנועדה לייצר ערך צרכני נוסף".
בנק דיסקונט אמור להיפרד מחברת כרטיסי האשראי כאל. היכן זה עומד?
"יש חלון בדיקה שנפתח ב־31 בינואר 2021 ומסתיים בינואר 2023. עד אז צריך לבחון - ולהמליץ לשר האוצר במסגרת ועדת שטרום - את התרומה לתחרות, והאם יש מקום להפריד את כאל מבנק דיסקונט. תועבר המלצה לשר האוצר ויתקיים דיון בוועדת הכספים. הנושא נמצא על שולחני. צריך לזכור ששתי חברות כרטיסי האשראי (ישראכרט ולאומי קארד, שהופרדו מבנק הפועלים ומלאומי - י"ש) הופרדו בסמוך למשבר הקורונה, וייתכן שתרומתן לתחרות לא הייתה גדולה. נבדוק את כל היבטי רמת התחרות ואז נמליץ".
אשאל אותך מה שאני שואל כל מפקח: האם אתה ישן טוב בלילה? אינך חושש מנפילת בנק?
"ראשית, אני לא ישן טוב בלילה, אבל זה לא קשור לבנקים. אני לא חושש מנפילת בנק. בעולם הסיכונים הבנקאיים יש סיכון משמעותי הרבה יותר מהסיכון הפיננסי, והוא סיכון הסייבר. אצלנו בישראל הגנות הסייבר הן ברמות הגבוהות ביותר. כמות התקפות הסייבר נמצאת במגמת עלייה. מדובר בסיכון מספר אחת בכל מקום ועסק בעולם. אבל אם אתה שואל אותי על החשש מנפילת בנק במונחים של סיכון פיננסי מסורתי, התשובה היא לא".