פוצו וגולו הלכו לבקר את הסבתא המאושפזת ונדהמו מרמת ההזנחה

פוצו וגולו הלכו לבקר את הסבתא המאושפזת ונדהמו מרמת ההזנחה # אז הגעתי לשם וקיבלתי המלצת זהב מהרופאה התורנית

יום שישי בצהריים. הציבור מנסה לעכל את גודל האסון במירון. אגם הדרעק וקולקציית האפסים שמנהלת אותנו שומרים על אלם. כיפוש העירה אותי בבוקר כדי לדווח שבני משפחתה הדתיים, שנכחו בהילולה, שבו בשלום לבסיסם. במשפחתה נרשמה רגיעה. השתדלתי לא להשתגע בטוויטר, כי רוב הקורבנות טרם זוהו באופן סופי, ולפיכך לא הובאו למנוחות.

הבנות שלי, פוצו וגולו, הלכו לבקר את סבתא שמאושפזת בפנימית א' באיכילוב. הן מגיעות לשם פעמיים ביום. הן נדהמו מרמת ההזנחה הפושעת שבה מצאו את הסבתא, שהיא בת 91, אף שמסמכי הזיהוי שלה קובעים שהיא בת 96.

לפני הרבה שנים, בתחקיר שעשיתי בשביל הבנות לעבודת שורשים, לילי הסבירה לי שתהליך העלייה לישראל מסוריה, דרך לבנון, נמשך שנה וחצי. היא הייתה בת 11, אבל הוסיפה לעצמה חמש שנים לגיל, כדי לקבל היתר עבודה מיד עם נחיתת משפחתה בחיפה.

"אבא, אתה לא מאמין", כתבו הבנות, "אף אחד לא מטפל בסבתא! היא מיובשת לגמרי, ואין כאן מי שיטפל בה. כולם אדישים". הבטחתי להן שאגיע בצהריים, שידאגו שהסוהרת תהיה במקום, נדאג לה לאחות באופן פרטי.

# # #

ניסיתי לצפות בשידורים מהר מירון, יותר מדי מאכערים וספונג'דורים אמרו את דברם, הם הגעילו אותי. תמיד הם מגעילים אותי. אני מזהה ספין מרגע התהוותו, מהמילה הראשונה. ב־1 ביוני אציין 40 שנות עבודה בטיפשורת. את כל הסחלה ווח'לה אני מכיר מקרוב, רוב הציבור ממש לא.

לקראת ערב שוחח יו"ר יהדות התורה, מוישה גפני, עם השר לבט"פ, מפכ"ל המשטרה ומנהלי המכון לרפואה משפטית באבו כביר – ודרש מהם לסיים את הליך הזיהוי, ולשחרר את הקורבנות ממירון במיידי, כדי לאפשר את קבורתם לפני כניסת השבת. כן, הוא הוריד הנחיה, ואמיר אוחנה וקובי שבתאי אמרו ש"ייתנו הוראה להזדרז בהליך הזיהוי".

גפני מבין גם ברפואה משפטית, והוא דורש. זאת אולי הסיבה שהייתה טעות בזיהוי של קורבן בן 13, ונשלחה גופה אחרת במקומו. אבל גפני דרש! ככה זה כשמוציאים שם רע לחלטורה. ככה זה כשלחניוקים יש כאן אוטונומיה מוחלטת לעשות כל מה שבא להם בראש באותו רגע. והטיפשורת אילמת, כי צריך רייטינג וזה שווה כסף בקופה.

חבל שגפני, ליצמן ואריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד לא הזדרזו כל כך בתיקון הליקויים במירון אחרי דוח מבקר המדינה. ככלל, הצדיק היחיד בכנופיית הארבעה שאחראית מבחינה שלטונית על הנעשה כאן הוא אמיר אוחנה. הוא היחיד שאינו עבריין מורשע או נאשם בעבירות פליליות.

אי אפשר לומר את הדברים האלה על נתניהו, דרעי וליצמן. כך אנחנו נראים ב־2021. זה לא מנע כמובן מאוחנה להצהיר כי הוא אומנם אחראי, אך אחריות אין פירושה אשמה. זה הזכיר לי משפטים של חש"צ, מתקופת היותי חייל.

נהגתי לטעון שאני מודה בעובדות אבל לא באשמה. קציני השיפוט של מ"צ של מרחב שלמה לא אהבו את הטיעון, ובאמת שאיני מבין מדוע, זה תמיד הסתיים בתגרות ומעצרים. בעיה עם ה"בראסו" האלה, אבל אוחנה אימץ את השיטה. רק שבמקרה שלו מדובר באחריות לחיי אדם, לא על אישור תנועה במדי ב' בטיסות לחופשה הביתה.

חלפו יומיים, ואריה־גאנעב־זכאי־צדיק־תמיד נשא נאום לאומה באגם הדרעק. "האסון הנורא שקרה הוא גזירת שמיים, אבל הוא לא פוטר אותנו מבדיקה לגבי ההשתדלות שלנו, בני האדם, כל אחד לפי תפקידו ואחריותו. לצערי, שמעתי שישנם גורמים, אומנם לא רבים, שהחליטו להאשים את נציגי הציבור, כולל אותי, על כך שפעלנו לקיים את ההילולה עצמה. אני פעלתי רק שמגבלות הקורונה, והקורונה בלבד, לא יחולו בשטח פתוח".

זהו, זה כל מה שהוא אחראי, על הקורונה וזהו. בזה תם הטקס מבחינתו. מישהו חלה בהר בקורונה או מת ממנה? רק אז תבואו לצדיק־תמיד בתלונות. הוא אפידמיולוג חובב, הוא לא מפיק האירוע. כך אנחנו נראים, כך נראית ונשמעת קולקציית האפסים שלנו, אבל ההידרדרות השלטונית לא נעצרת, ההפך הוא הנכון – היא מאיצה במהירות מטורפת.

מאחר שאני כסיל גמור, ואריה הוא שר, עבריין מורשע ואסיר לשעבר, אני רק שאלה: מה זה "האסון הנורא שקרה הוא גזירת שמיים"? הוא מפיל את התיק על אלוהים? אלוהים אחראי למותם של אבות ובנים? מישהו יכול להסביר את נאום הבושה הזה, שאין בו אפילו בקשת מחילה ממשפחות הנספים, אלא דבר תוכחה כלפי אלוהים? הוא יביא את אלוהים כעד תומך לוועדת החקירה הממלכתית? אולי לפארטיה בהתהוות של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, ופרקליטיו ידרשו מאלוהים לקחת אחריות על הטרגדיה?

# # #

עדיין בשישי, עדיין באיכילוב. פגשתי שם את הסוהרת. היא בכתה מייאוש. עלינו למחלקה בקומה תשיעית, לא מצאנו אף אחד בדלפק הסיעוד. הייתה שם רק מזכירה רפואית, ששוחחה ברוסית עם מישהו.

"שלום גבירתי", פניתי אליה, "יש כאן רופא או רופאה שאפשר לדבר איתם? אמרו לנו להגיע בין שלוש לארבע, ואיני רואה כאן אף אחד".

היא לא הרימה את מבטה, רק ענתה שהיא עסוקה. נו, טוף, הדם עדיין מזנק לי לראש מהר מדי, גם בגילי המתקדם.

"אני לא שם זי"ן על העיסוקים שלך, גבירתי. איפה האחים והאחיות, איפה הרופאים? מאושפזת כאן קשישה מיובשת לגמרי. א־י־פ־ה ה־ם???", שאגתי.

המזכירה הרוסייה ענתה שהיא לא יודעת.

הסוהרת משכה אותי באגרסיביות מהדלפק. "אתה מתחיל לאבד את זה, תירגע. תכף תהיה כאן משטרה, אין לי סבלנות לזה. תירגע ומיד".

מצאתי את הדלת לגרם המדרגות, וישבתי לעשן סיגריה. חשתי לחץ ברקות. סיימתי ומצאתי את הסוהרת משוחחת עם רופאה בהתמחות, ד"ר הילה, שהסבירה לנו בסבלנות שיש במחלקה מצוקת כוח אדם. "אנחנו רק ב־50% מתקן הסיעוד במחלקה. בסופ"שים אנחנו ב־50% מהתקן החלקי. זה המצב", היא אמרה בעדינות.

"דוקטור, מה שאני מבין", השבתי לה, "שנכון לרגע זה, המחלקה מתפקדת ב־25% מהתקן שלה, תקני אותי אם אני טועה. יש לי שאלה ברמת התקנים נכון לרגע זה: תל אביב במצב של מלחמת עולם? הפרסים כבר ירו? לכמה חללים את מצפה כתוצאה מהרשלנות הפושעת הזו בסופ"ש? ביצעתם תרגיל־טקטי־ללא־גייסות? חמישה־שישה זקנים שיתפגרו כאן? אני בערך במספר?".

כנראה שבהתמחות ד"ר הילה כבר הספיקה לשמוע סמרטוטים כמוני, אז עדיין הייתה לה סבלנות. "אני מציעה שתשכרו לגברת אחות מחברה פרטית, שתשגיח עליה".

הודיתי לה בנימוס, ואמרתי לסוהרת שנרד למטה לחצר, כי עוד שנייה אני מקיא מהריח של הטינופת במחלקת פנימית א'.

מאחר שאני מכיר את הסוהרת, אמרתי לה כבר במעלית שזה הולך להיות סיפור יקר, אלף שקל למשמרת.

"דייי, רונצ'ו, באמת", היא הגיבה.

"תראי, שורק'ה", החלטתי לתקוף במיידי, כדי לחסל קני התנגדות אפשריים. "יש אלטרנטיבה, שתשאירי את המצב כמות שהוא, ויש סיכוי יותר מסביר, שעד מחר אמא שלך בשקית פלסטיק בצבע ירוק, ויתקשרו אלייך לפנות את הסחורה. האמבולנס הפרטי שמפנה את הסחורה לכיוון חברה קדישא, זה אלפייה במינימום. אז תעשי את החשבון שלך, עד שנגיע לחצר. וזה יקרה בעוד 12 שניות מעכשיו".

התיישבנו על ספסל, והסוהרת התחילה לנהל מו"מ עם חברות לסיעוד פרטי, שמצאה בגוגל. כדי לחזק את הפוזיציה כתבתי לבנות בקבוצה שלנו: "אמא מחפשת לסבתא אחות פרטית. הפחדתי אותה שזה עולה 90 שקל לשעה. תפעילו לחץ שהיא תשכור אחות ל־12 שעות, זה יעלה פחות".

ירדן, הבכורה, הגיבה מהר. "אל תדאג, אבא. אמא תעשה מה שצריך, כי היא יודעת שנקפוץ לה על הגרון, היא מכירה אותנו. אני כבר כותבת לה לא להתחיל במכרזים. על איזו חברה אתה ממליץ? מה שתגיד זה מה שיהיה".

"ממליץ על נת"ן. יאללה, תתחילי ללחוץ, פוצו".

"עליי, אבא, אל תדאג, זה יתבצע. אני כבר מעדכנת את יולי. היא שקטה ועדינה, אבל אמא לא מתעסקת איתה".
הקשבתי לסוהרת, והאצתי בה. "נו כבר, כמה שאלות את שואלת? מתי באה האחות?".

סוף־סוף היא סיימה את השיחה ופניה זרחו. "שמע, מצאתי דיל חבל"ז. רק 52 שקל לשעה. אתה כבר היית משלם 80, כי אתה לא בודק כלום".
הדלקתי סיגריה של לפני נטישת הזירה לכיוון השנ"צ. "את צודקת. אם זו הייתה אמא שלי, הייתי משלם גם 280 שקל, רק מהפחד ממנה. כסף זה פארש, שורק'ה. זה רק אמצעי, ממש לא מטרה. יאללה הייתי כאן, תעדכני אותי מה קורה".

# # #

האמת שהכל הסתדר. כמו שאומר לי שימון "הגמד" כל יום: "אם יש לך עשרה דברים לעשות היום, תשעה יסתדרו איכשהו, ואת העשירי תדחה, מתישהו גם הוא יסתדר בלי מעורבות שלך".

שנ"צתי יפה, ארבע שעות קללל. הקצתי להקלטה של אולפנ"ש בערוץ 12, והתרשמתי שהם ארזו את האסון מאוד יפה. אינפוגרפיקה, קצין משטרה, בלה־בלה־בלה של שעתיים, סחתיקה. רק האחראים למחדל טרם התנדבו לקחת אחריות, הם גם לא יתנדבו בהמשך השבוע, כי הם יהיו עסוקים בסידור עבודה לעצמם באגם הדרעק לחודשים הקרובים, עד לבחירות מספר 5.

ובאמת אחרי הלוויות ביום ראשון, שכחו אצלנו מהאסון. ביבי דאג לסדר יום חדש בניסיונו לגור בבלפור לעד. לעתים מתקבל הרושם שהוא יהיה מוכן לעסקה שתשאיר אותו כשר בלי תיק-בלתי מזיק-ובלתי מחיק, רק שלא ידברו איתו על לעזוב את בלפור, את שיירות האבטחה, ולא ידרשו ממנו לממן את חייו בעצמו. ייתכן שמבחינת הגברת זה אירוע שלא יעלה על הדעת.

ביבי לא הצליח לגבש גועליצייה, אבל כל הספונג'דורים שהוא מפעיל בטיפשורת זעקו בקול גדול שהנשיא ריבלין חייב להעביר את המנדט לאגם הדרעק, ולא לתת סיכוי להרכבת ממשלה ליאיר לפיד או לנפתלי בנט. נרשמו שעות של תענוג בהאזנה למאכערים: ריקלין, א. סג"ל, מגל, ברדוגו וקובי אריאלי. הקינות, הבכי והנהי, התיק שהפילו על הנשיא שלפיו הוא פוליטי מדי, שחררו ממני צחוקים חבל"ז.

"למה הנשיא נותן ללפיד מנדט עם 56 תומכים, ולא נתן לביבי צ'אנס נוסף עם 58 תומכים", זעק ברדוגו בגללי־צה"ל. פעם זו הייתה תחנת שידור רלוונטית, כיום היא יחידה צבאית בשבי, ששום גורם צבאי לא מוכן לדון על שחרורה מהשבי של ברדוגו ובלפור.

באמת למה? מדוע בכלל דנים באלטרנטיבה שלטונית זולת ביבי? זה המסר היחיד של הספונג'דורים. ביבי הגיע למצב שרב הנזק על התועלת בשימוש במאכערים שלו, כי הם פתטיים, שרק מעוררים חמלה על היותם ליצנים עצובים.

# # #

אמא שלי הזכירה לי שהבטחתי לה להסיע אותה לבית העלמין בכפר סבא, לעלות לקבריהם של הוריה. "רוני, לא הייתי שם בכל תקופת הקורונה, אני חייבת להגיע לשם", היא הזכירה לי.

"אמא, אני מבטיח לך שהם לא הלכו לשומקום, זה עליי. נמצא זמן".

אבל היא לחצה, היא יודעת ללחוץ עליי. "רוני, אני לא צעירה, אני בת 89 בשבועות, אני רוצה לנסוע לשם מחר".

ניסיתי לשחק על זמן. "אמא, את צעירה לנצח. דברי איתי על גיל כשתהיי בת 110, די כבר עם המניפולציות האלה", אבל נכנעתי, כי אי אפשר עליה.

אספתי אותה מהדיור המוגן, והסברתי לה בדרך מה הולך לקרות. "אני מביא אותך לקבר עם האוטו. יש לך שבע דקות להתאבל. אנחנו לא נוסעים לטיול, ולא משוטטים שם, כדי שתוודאי אם נוספו קברים למי שאת מכירה. הבנת אותי?".

הכל התבצע לפי התכנון, אף שהיא טענה שלא ייתנו לי להיכנס עם האוטו. "תשאירי לי את זה. אני אומר להם שאת לא יכולה לזוז, ואת אפילו לא נושמת כשאני מדבר".

הורדתי אותה מטר מהקבר של סבא וסבתא. "תיזהרי כשאת הולכת בשביל הצר הזה. אם את נופלת, ראחת פלסטין. את רואה את הפועלים שם? הם מיד באים עם השקית ואורזים אותך. מה יש לך בשקית הקטנה הזו? את יוצאת לקניות?".

"זה נרות נשמה, רוני. אני רוצה שתדליק לי את שניהם".

"אמא, את יורדת מהפסים, אני נשבע לך. תכף תרצי מניין של חניוקים פה שיתפללו. מה נסגר איתך?".

אבל הדלקתי לה את הנרות, והכנסתי אותם לקופסית במצבה. "יאללה היינו פה, בואי, חוזרים למכלאה".

כשהיא שאלה אותי: "מה אתה רוצה שאבקש מהם בשבילך?", עניתי לה כהרף עין: "תבקשי מהם ארבעה מספרים בלוטו. את השניים הנוספים, אני אביא".

היא צחקה וענתה: "אוי רוני, אתה כל כך טומטום. למה זה מגיע לי שהילד שלי כל כך טומטום?".
עניתי לה שככה יצא, זו לא אשמתי.

נ.ב.
חסדי השם, לילי החלימה ושוחררה מבית החולים א־לייב־אנד־קיקינג. היא ניצחה בגדול את יחס ההימורים שהיה נגד הישרדותה. הסוהרת והבנות מבסוטיות חאלס.

בנט, עם שישה מנדטים נכון להיום, דורש להיות ראש הממשלה. האיש עם בוחן מציאות לקוי, או ילדותי מדי, שתי התשובות נכונות.

אף אחד כבר לא מדבר על מירון. אין ועדת חקירה ממלכתית, כנראה שכבר לא תהיה כזו. בספטמבר נלך לבחירות, גם במרץ 2022. ולעם הזה לא תהיה ממשלה, כנראה שלא צריך כזו.

עובדה.
 
[email protected]