לרבנים מותר להתערב בעניינים פוליטיים. אסור להם להיות מעורבים באופן פעיל. זכותם ואולי חובתם להביע דעות לגבי התפתחויות בפוליטיקה  ובחברה. אבל רצוי שיעשו זאת בדרשות בין כותלי בית הכנסת, או בשיחה פרטית. לטובתם כדאי להם ומוטב שלא להיחשף באמצעי התקשורת.  

זה לא נגמר טוב, לא  להם  ולא למי שהם רוצים לסייע. אם נדרשות הוכחות לכך, הן פזורות וזמינות באחרונה לעיני כל. מי קיבל מהנשיא את המנדט להקים ממשלה? לא בן יקירם של הרבנים, הפוליטיקאי שהם כל כך רצו, השתוקקו  ועמלו קשות שהוא יקבל.     

חכמי התלמוד הבינו, העריכו וכיבדו את מעמדו של הרב, שבלשונם ובזמנם נקרא תלמיד חכם. הם חששו מכשלים, ממעידות וטעויות שתלמידי חכמים עשויים ועלולים להיכשל בהם. חכמי התלמוד ידועים בלשונם המעודנת. אבל בהתרעה ואזהרה לתלמידי חכמים שלא להיכשל, חכמי התלמוד לא יכלו להתאפק ונקטו לשון בוטה. "תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו". יש נוסחה "נבלה סרוחה".  (מדרש רבה, פרשת ויקרא).

חכמי התלמוד התכוונו לומר, מותר לפרש, שתלמיד חכם, בשפת ימינו רב, צריך, חייב להזהיר מאוד, לא להביע דעה  שעלולה לחשוף אותו כמי שאין לי דעה, כמי שהוא כסיל ואז הוא מבייש את תוארו ואת מעמדו ומערער את סמכותו.

מי שקרא את מכתבו של הרב צבי טאו, המוגדר כ"מנהיג הרוחני" של 'נעם', קולט עד כמה קלעו חז'ל בהגדרתם "נבלה טובה הימנו". זהו מכתב שטנה, הסתה לשנאת חינם, הפוסל חלק מהאוכלוסיה היהודית רק בגין שהם מזוהים כ"שמאל". אליהם ישמור.  במכתבו טאו טוען ש"צירוף רע'ם לתומכים בממשלה חדשה זה חילול ה' אבל תמיכה של השמאל בממשלה הוא חילול השם גדול יותר". זאת לא רק עזות מצח לטעון כך – אלא בורות, אטימות לב וגם רשעות.

יהודי, גם לא שומר מצוות, הוא מעמד קדוש ומקודש. כשיהודי נפטר, אומרת הגמרא, נשמעת זעקה מסוף העולם ועד סופו". איך אדם הנושא תואר רב, מעז להצהיר בפומבי, ועוד במסגרת של עצה והדרכה, שגוי, ערבי-מוסלמי, חשוב ועדיף על יהודי?  טאו מתהדר כתלמידו של הרב קוק. טאו מחלל את שמו וזכרו של הצדיק הרב קוק. הרב קוק, בתפקידו כרב ראשי היטלטל בדרכים ונסע לבקר קיבוצים של השומר הצעיר במטרה לדבר איתם יהדות, לחשוף אותם לערכים יהודיים. לא להחזיר אותם בתשובה.

כלומר, לרב קוק, שהיה צדיק יסוד עולם ומקובל, לא היה אכפת שהם יכולים ומותר להם  להשאר שמאלנים. שאיפתם של רבני הציונות הדתית לראות ממשלה ימנית בישראל היא מובנת מבחינתם. פעילותם הגלויה, המופגנת והמתוקשרת במאמץ ובמטרה מוצהרת לקדם הקמת ממשלה ימנית בראשותו של נפתלי בנט היא מעורבות פסולה, מגונה.

זאת התערבות החוטאת קודם וראשית כל למעמד הרבנות, פוגעת במשמעות הדתית-רוחנית של כהונת הרב, מערערת את הסמכות המתלווה למעמד של רב. רבני הציונות הדתית, בכניסה וההתעסקות בזירה הפוליטית-מפלגתית, חותרים במו ידיהם תחת מעמדם.