כל המדינה ישנה בחדר מדרגות. כמו בבתים באשקלון שנפגעו מטיל מעזה. עשיתם התנתקות, חכמים, האם למדתם? מה פתאום? רצועת עזה פלסטינית למהדרין, משוחררת מכיבוש ומטוהרת מיהודים. הטעות הוכחה, וההוכחה כואבת, אבל מי לומד מטעויות?

כל משפחה במדינה צריכה לראות את עצמה היום כאילו היא קופצת לחדר המדרגות שלוש פעמים בלילה. ככה נבין מהן טעויות העבר וחשוב מכך: מה הטיפשויות והעיוורון של היום.

שלשום, בזמן שצוין בכנסת יום הניצחון על גרמניה הנאצית, נשמעה אזעקה, וישיבת הכנסת הופסקה. טילים מחמאס לירושלים הריצו את חברי הכנסת למיגון.

כמה מעניינת העובדה שביום שבו גרמניה הנאצית נכנעה ב־1945, עדיין חי בברלין מנהיג הפלסטינים אמין אל־חוסייני, שפעל בגרמניה הנאצית, נשאר בה עד הרגע האחרון, ואז נמלט והגיע לארץ ישראל להמשיך להנהיג את הפלסטינים לחזון השמדת היהודים באותה רוח שבה הוא פעל יותר מארבע שנים בברלין הנאצית יחד עם מנהיגי הנאצים הבכירים ביותר.

שלוש שנים בלבד אחרי השואה עברה התוכנית של אמין אל־חוסייני לשלב המעשי הבא, והחלה מלחמה שאנחנו קוראים לה מלחמת השחרור, והם קוראים לכישלון תוכנית ההשמדה הזו "הנכבה". באחרונה נשמעו קולות של ישראלים מסוימים, בעלי במות תקשורת יעילות, בדרישה ללמד את תלמידי ישראל על הנכבה.

אבל כמובן, לא ילמדו אותם על אמין אל־חוסייני. זה אחד הנושאים המוסתרים והמודחקים ביותר במערכת החינוך הישראלית, מבית הספר היסודי ועד תואר פרופסורה באוניברסיטה. אסור לדעת, אסור ללמד, ויסבירו גם מדוע: לימוד חומר כזה עלול לפגוע ביחסים בין העמים.

חמאס רואה באמין אל־חוסייני גיבור. מכמיר לב לראות את הניסיונות שלנו לגמד, להעלים ולהתחמק מעובדות שנוגעות לתפקיד אמין אל־חוסייני במערכת הנאצית להשמדה.

אנחנו צבא חזק, ההשמדה לא מעשית כרגע, אבל חמאס לא זנח את התוכניות ואת החלום. אם היו בחירות בין הפלסטינים, היינו נוכחים כנראה ברוב שיש לו בציבור הפלסטיני. טוב שלא היו בחירות בקרב הפלסטינים, היינו עלולים לעמוד מול פני האמת.

צריך לקרב את המתונים, נכון מאוד, אבל איפה הם? עכשיו שעת המבחן שלהם. עכשיו שעתם להוכיח אומץ. אם מנסור עבאס מתקפל כרגע, המבחן לא עבר בהצלחה. מצד שני, מאות מיליוני ידידינו האוונגליסטים עומדים במבחן.

דיוויד פרסונס, מראשי האוונגליסטים, פרסם הודעה לכל אמצעי התקשורת: "השגרירות הנוצרית הבינלאומית עומדת סולידרית לצד ישראל מול ההתפרעויות הפלסטיניות, התקפות הטרור וירי הטילים, ומגנה מנהיגים פלסטינים שמלבים את הסכסוך".

בינתיים אצלנו, אין גבול שהחרם על ביבי לא עובר במטרה לפלג את העם. מפלגות החרם שמו את עצמן בפסקנות בצד הטוב ואת האחרים במחנה הטמאים האסורים במגע. רק לא ביבי רק לא ביבי רק לא ביבי.

השנאה שהם לא מסוגלים לשלוט בה מביאה אותם לרעיונות מטורפים על פי כל מבחן הגיוני: למשל להמליך ראש ממשלה שיש לו רק שבעה מנדטים. הרי יש משהו פסול יותר בעיניהם, והוא הרעיון שנתניהו רב ההישגים יהיה ראש הממשלה, ושכולנו נהיה מאוחדים.

יש סכנה שתקום ממשלת מרבה רגליים כדי לטפל בבעיה שמרבה רגליים לא מתאים לטפל בה. "ממשלת מרבה רגליים" זו לא הגדרה שלי, אבל היא הזכירה לי בדיחה שאני אוהב: יום אחד נפגשו מרבה רגליים ופרפר.

אמר מרבה הרגליים: "יש לי בעיה, הרגליים לא שוות, כשאני הולך הן מסתבכות לי, אחת דורכת על השנייה, כואב לי ואני נופל ולא מצליח להתקדם". ענה הפרפר: "יש לי פתרון לבעיה שלך, תעוף".

"תודה תודה", ענה נרגש מרבה הרגליים.

הפרפר עזב את המקום, ואז מרבה הרגליים רץ אחריו צועק: "רגע, רגע, איך אני אעוף?".

ענה לו הפרפר: "אל תטריד אותי בבעיות טכניות. אני קובע רק את החזון".

אם הממשלה בראשות בנט לא תצליח לזוז, אם ממשלת מרבה הרגליים תיתקע במקום ולא תצליח לפתור בעיות או לענות להתקפות, כי רע"ם והמשותפת ידרכו על הרגליים של המפלגות היהודיות, ומפלגות יהודיות בממשלה יכשילו זו את זו, זכרו גם את הסיפור הזה.

חיים בחדר המדרגות מסמלים את חיי ישראל במערכות הבחירות של השנים האחרונות. הלוואי שהמערכת הפוליטית תתעשת, יאיר לפיד יפנה לנתניהו להקים ממשלה יחד, ואיתם כל שאר המפלגות הציוניות, וייפסק החרם חסר הפשר וה"רק לא ביבי" מעל הכל.

מעל החיים, מעל המדינה. הלוואי שחלקים מישראל יצליחו לשחרר את עצמם מהשנאה שרושפת בבטנם ויעברו לחשוב מהראש ולהשתמש בהיגיון.